שלום לכולם, כאן איל אשל.
אם רוני הייתה בחיים, סביר להניח שלא הייתי יוצא מגבולות הפייסבוק.
אבל אני כאן.
למען מטרה אחת: צדק לרוני ואמת לציבור.
מוזמנים לעקוב, לא מבטיח שזה תמיד יהיה קל לעיכול. נעשה את זה יחד.
הפינק פלויד ידעו לצעוק את המשפט הזה כבר לפני עשרות שנים.
אותם שמעו, זה מתנגן עד היום.
אותך רוני, לא שמעו
אותך ואת שאר הבנות .
נמשיך לזכור, נמשיך לצעוק.
זו המשימה.
באיחור ניכר הבינו שם, במערכת המשפט, שצריך להילחם על האמת מה שאנחנו במועצת אוקטובר הבנו ועושים כבר שנה וחצי.
המשימה עדיין לא הושלמה ,
נחזור לדבר את האמת .
@OctoberCouncil
תסתכלו על שתי התמונות, מצמרר.
לראות את שני החיוכים האלה
ולבכות את הנשמה.
שתי סמלות צעירות של מדינת ישראל.
שתי ילדות עם אור בעיניים.
אותו הגיל.
שתי משפחות שהעולם שלהן נעצר.
סמל רוני שלי,
שנלקחה מאיתנו באותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר,
ורק רצתה לחיות, לצחוק, לאהוב, לחלום.
סמל רותם ינאי,
שנפלה לפני כמה שעות,
ועוד חיוך אחד שלה נשאר כאן מול העיניים ומסרב להיעלם.
להביט בתמונות האלה ולהישבר.
איך אפשר לראות את שמחת החיים, את הטוב, את התמימות,
ולהבין כמה הפסדנו.
דור שלם של ילדות אמיצות,
שנתנו למדינה הזאת את כל הלב שלהן,
והמדינה, נשארה עם התמונות, הזיכרונות והכאב שלא נגמר.
חיוך גדול היה לשתיהן.
חיוך שמאיר חדרים.
חיוך שעכשיו הופך לדמעה של אומה שלמה.
הלב כבר עייף מלספור.
עוד שם.
עוד משפחה.
עוד חלום שנגדע.
צער.
כאב,
ושכול שמציף את כולנו.
יש חיוכים שאי אפשר לשכוח לעולם.
רוני ורותם יישארו חרוטות בלב של עם שלם, צעירות, טובות, מלאות אור וחיים.
והכאב… כאב שפשוט בלתי נתפס.
יהי זכרן ברוך. 🕯️
הדקות האלה שמגיעות מזוקקות לאותו לב של אבא שכבר לא יודע איך להכיל את עוצמת הגעגוע.
הזמן חולף, העונות מתחלפות, השדות שוב פורחים, אבל הילדה שלי איננה כאן כדי לראות אותם.
ובכל זאת, היא נמצאת בכל מקום.
בחיוך של אנשים זרים, במילים שהיא השאירה אחריה, בדרך שבה אנחנו בוחרים לקום בכל בוקר מחדש למרות הכאב שלא נגמר.
אנחנו חיים במדינה פצועה.
מדינה שמנסה להמשיך הלאה בזמן שכל כך הרבה לבבות נשארו מאחור בשבעה באוקטובר ומאז.
משפחות שלמות שנשארו עם תמונות, זיכרונות, געגוע אינסופי ושאלות שאין עליהן תשובות.
ואנחנו עדיין בתוך המשימה.
לא נשקוט, לא נוותר ולא נפסיק לדרוש שינוי, אחריות, אמת ועתיד טוב יותר לילדים שעוד כאן.
אסור שהכאב שלנו יהפוך לרעש רקע במדינה שממהרת לשכוח,
ובתוך כל החושך הזה, אני נאחז באור שלה.
בילדה שהייתה מלאה בטוב, באהבה, בשמחת חיים וביכולת נדירה לחזק אחרים גם ברגעים קשים.
תזכרו את המסר שלה שממשיך ללוות אותי בכל יום מחדש,
״תעשו הכל עם חיוך, והכל יהיה קל יותר.״
שום דבר לא יכול לרפא לב שבור, גם לא חיסולו של רב מרצחים שאחראי לכך שרוני לא איתנו.
הנחמה היחידה תהיה אם נסתכל לאמת בעיניים, נפיק לקחים ונתקן, כדי שמותה לא יהיה לשווא
התקופה הזו היא אכן ממש כמו נס... נס קפה זול של פעם: הכל שחור, מריר, ומשאיר טעם רע בפה.
ממש תקופה ניסית, באווירת יציאת מצרים: חושך כבר יש, מכת דם (ברחובות) גם, עכשיו רק חסר שיתחיל לרדת עלינו ברד של צפרדעים מהשמיים כדי להשלים את הסט.
הנס האמיתי והגדול מכולם הוא שעדיין יש להם אזרחים לשלוט עליהם. נס שאנשים עוד קמים בבוקר, משלמים מיסים ומתנהגים כאילו יש מישהו ליד ההגה. זה לא נס, זו תסמונת שטוקהולם מופלאה.
להרוס כל כך הרבה תשתיות, כלכלה, יחסי חוץ וחברה בכל כך מעט זמן, ובלי שהתכוונו לזה בכלל? זה אכן חתיכת נס. צוותי הריסה מקצועיים היו צריכים עשרות שנים כדי לעשות נזק כזה, להם הספיקה קדנציה אחת.
פתחתי הבוקר את העיתונים וחשכו עיניי -
חזרנו לשישה באוקטובר על סטרואידים.
מדללים כוחות בעוטף עזה, התושבים זועקים - מבקשים הגנה, צה״ל מזהיר מפני התחזקות חמאס באמצעות סיוע הומניטרי חסר גבולות, והמנהיגים שלנו שבויים בקונספציה חדשה.
ורק רוני לא פה כדי להתריע.
אז ברשותכם, אני אעשה את זה כעת במקומה.
תחנות דייגו, איבדתם את הדרך.
אשרו קבלה
@Hila_Danyel שמוליק זכאי פגש אותי בסופר לפני שנתיים והבטיח לי שאין כל אפשרות שיפגעו בנתבג, ובמטוסים שנכנסים מהים ומבצעים נחיתה מעל כפרים מעבר לקו הירוק
רונקי שלי,
מחר יפתח המושב האחרון של הכנסת הנוכחית.
אותה כנסת, שרוב חבריה ממשיכים לדבר על הכול, חוץ מהדבר החשוב באמת:
לקיחת אחריות, חשבון נפש, הרכנת ראש בפנינו והכאה על חטא.
אבל במקום חשבון נפש אמיתי,
במקום ועדת חקירה ממלכתית,
במקום הנהגה שלוקחת אחריות,
קיבלנו ממשלה שמנסה שנשכח,
כנסת שמעדיפה לריב במקום לחקור,
ומנהיגים שמפחדים יותר מהאמת מאשר מהאסון הבא.
ואני, רונקי שלי, מסרב לשכוח.
מסרב לשתוק.
הכאב גדול מידי, הגעגוע בלתי נסבל, ואני רוצה את האמת הפשוטה: למה את לא כאן איתי
רונקי שלי,
עברו יותר משנתיים וחצי, ועדיין אין תשובות.
למה נשרפת למוות. למה את קבורה עמוק באדמה, במקום לשבת איתנו עכשיו בחצר, בשבת בבוקר, עם כוס קפה ביד וחיוך קטן.
במקום זה יש פארק על שמך. זה שובר לי את הלב.
אבל ילדה שלי, שתדעי: אבא ואמא לא ויתרו.
יש רוח של שינוי באוויר, ואני מרגיש אותה בעצמות. זה עוד יקרה.
אני מבטיח לך שנעשה הכול כדי לקבל תשובות עבורך.
אני מבטיח שלא נוותר לעולם.
נילחם עד יומנו האחרון עד שהאחראים ישאו באחריות.
כולם. עד האחרון שבהם.
ואם את איכשהו קוראת את זה מלמעלה, רונקי שלי, תשלחי איזה סימן קטן.
הרבה זמן לא קיבלתי ממך דרישת שלום