בית הסרט העברי - תולדות וחקר הסרט העברי והציוני המוקדם והתרבות בישראל ובעולם לזכר יוסי הלחמי ז״ל - Early Israeli & Jewish Cinema in memory of Joseph Halachmi.
1972. דייוויד מורל, מרצה לספרות בפנסילבניה, יושב מול מכונת הכתיבה.
הוא לא לחם בוייטנאם. הוא קרא עדויות. ראיין חיילים שחזרו. שמע אותם מספרים בלילה.
הוא כתב ספר על אחד מהם.
ירוק כומתה. יחידת עילית. קרא לו ג׳ון ראמבו.
ראמבו חוזר למדינה ששואלת אותו "כמה תינוקות הרגת?".
הוא משוטט בעיירה קטנה. השריף מבקש ממנו לעזוב. אין לו לאן.
עוצרים אותו. בכלא מתחילים לגלח אותו בכוח. וזה רגע הטריגר. הוא חוזר לג׳ונגל.
מחסל מחצית מתחנת המשטרה. נמלט ליער.
הקצין שאימן אותו, סם טראוטמן, בא לעצור אותו.
בספר, מורל הרג אותו.
ראמבו, עם חתיכת דינמיט אחרונה, מנסה להתאבד. חלש מדי להדליק. טראוטמן יורה לו בראש. ראמבו מת. מרוצה. "מי שיצר אותו הוא היחיד שיכול להרוג אותו." זה היה הסוף שמורל כתב.
עשור אחר כך, סטאלון קרא את התסריט. אמר לא. ראמבו לא יכול למות וגם לא הקצין שלו.
צילמו שני סופים. הקרינו לקהל. הקהל שנא את הסוף של מורל. אמרו שהוא מרמז ש"הדרך היחידה של חיילים לחזור הביתה היא בארון".
החליטו ללכת על הסוף השני: ראמבו קורס בזרועות טראוטמן. בוכה. מספר על ג׳ואי, החבר שלו. ילד מצחצח נעליים בסיגון נתן לג׳ואי קופסה. הקופסה הייתה מלכודת. ג׳ואי פתח. פוצץ. "החתיכות שלו היו עליי. ניסיתי להחזיק אותו. הוא צרח אמא."
הסוף הזה הפך את ראמבו לפרנצ׳ייז מטורף, לא פחות מחמישה סרטים. מאות מיליוני דולרים. סמל תרבותי שלם. שם קוד ללוחם על חלל : ראמבו.
אבל.
ב1972, מורל כתב על משהו שעדיין לא היה לו שם. PTSD הוכר רשמית כהפרעה רק ב1980. שמונה שנים אחרי שהוא כתב את הספר. פרופסור לספרות ראה את זה לפני שכל הפסיכיאטריה ראתה.
שמונה שנים.
הקהל בחר את הסוף הנעים. מורל ידע את האמת. 58,220 חיילים אמריקאים מתו בקרבות בוייטנאם. מי שחזר? בחמש השנים הראשונות אחרי השחרור, סיכוי גבוה פי 1.7 להתאבד מאחרים בני גילם.
2026. ישראל. אנחנו חיים את זה.
כל אחד מאיתנו מכיר מילואימניק שחזר ולא באמת חזר. לא ישן. בודק יציאות חירום במסעדה. יושב גב לקיר.
תהיו ערים לרמבואים שמסביבכם.
היום לפני 56 שנה (1970) הלך לעולמו נתן אלתרמן, מגדולי המשוררים העבריים בכל הזמנים 💙
מוזמנים לפלייליסט ממיטב שיריו המולחנים עם "פגישה לאין קץ", "ליל חניה", "עוד חוזר הניגון", "ערב עירוני", "שיר העמק", "כלניות", "שיר ערש", "דצמבר" ועוד ועוד...
להאזנה >>> https://t.co/AXFUmCxrFI
שני סיפורים קטנים.
כנער בקיבוץ חניתה, מתי ״אימץ״ נער צעיר ממנו שהיה דחוי חברתית, אולי על הספקטרום, פרש עליו את חסותו, היה לו מעין מנטור והלך איתו לכל מקום.
כשהיה בן חמש חלה בפוליו ונשאר עם רגל חלשה. בגיל 17 קשר משקולת לרגל במשך שנה כדי לפתח בה שרירים ולהסתיר את הנכות מהרופאים בלישכת הגיוס. הוא הצליח וגויס.
מעבר לגאונות המוזיקלית, ואני לא משתמש במילה הזאת הרבה, מתי היה אחד המוחות החריפים שהיכרתי. לפעמים הוא נראה מבחוץ כמתנשא, אבל מבפנים היה רגיש ובעיקר חד הבחנה. אהבתי אותו מאוד (ולשמחתי הוא גם ידע את זה).
השיחה הטובה ביותר איתו שאני מכיר היא זו שערך איתו יואב קוטנר. שעה וחצי, כל שנייה שווה זהב. תפנו לעצמכם שעה וחצי ותראו מי היה האיש שנפטר הלילה.
https://t.co/xKfcBF4shG
קטע חזרות נדיר מהופעה לזכרו של פרדי מרקורי שבו דייויד בואי האגדי ומי שהיתה הקול של יוריתמיקס אנני לנוקס,
ג'ורג' מייקל נראה ברקע משתתף בשירה לצד חברי קווין..
איך הביצוע ?
המון תודה ל טיים אאוט תל אביב ∙ Time Out Tel Aviv על ההזמנה לטור אורח על ג'וזי: מה אנחנו עושים, את מי קמנו לשרת, ולמה ג'וזי צריכה להיות הבית החדש שלך לגילוי, האזנה, קריאה ושיתוף מוזיקה.קישורים להורדת ג'וזי בכתבה.https://t.co/HSfBdnv9va
חמשת שירי הסמית׳ס האהובים עליי כעת ללא הקשר:
Still Ill
Reel Around The Fountain
The Boy With the Thorn in His Side
The Queen Is Dead
Barbarism Begins at Home
ביי
חדשות טובות לפני החג
שיר טאיטו, אייקון אופנה, אושיית רשת ואבירת שני חשבונות הטוויטר מגיעה ל-״ג׳אם סשן״ לשיחה על מוזיקה, אופנה ומה שביניהם.
משבירת המוסכמות במאה הקודמת ועד ההשתלטות של ענקי ההיפ הופ על עולם האופנה.
כל זה ועוד בחמישי הקרוב ברדיו המחוגה
הלינק בביו💜
היום לפני 50 שנה בדיוק, 19.9.1975, שודר ב-BBC הפרק הראשון של "המלון של פולטי".
קומדיית מצבים על בעל מלון אקסצנטרי שפשוט שונא את כל האורחים שלו, ואת אשתו, וסביבו חבורה של טיפוסים שמדרדרים הכל לכדי תהום.
לא רק שמדובר באחת הקומדיות האהובות והמצליחות בכל הזמנים, אלא אחת החשובות ומאבי אבות המזון של הקומדיה. ודאי הבריטית.
רק 2 עונות, רק 12 פרקים, אבל משודרת ומדוברת עד היום, כולל כמה מקטעי הקומדיה הזכורים אי פעם (כמו זה למטה), ואפילו עם הצגה מצליחה בלונדון (קורעת. הייתי לפני חודש).
ובאופן אישי - הקומדיה האהובה עליי. יכול לראות שוב ושוב, ולא יימאס לי. גאונות של שפה, כתיבה ומשחק
יהודית רביץ, ברי סחרוף ורבים אחרים משתתפים באלבום מחווה חדש ל"צלילי הכרם" שכולל 31 ביצועים מחודשים לשירי הלהקה 😍
בין השירים: "חסידה צחורה" (גליקריה וחוה אלברשטיין), "סורו ממני (אהוד בנאי), "סוד המזלות" (זהבה בן) ועוד.
כאן אפשר להאזין לאלבום המלא >>> https://t.co/12Eq7KHCt7
היום לפני 48 שנה בדיוק (1977) נפלה המשוררת תרצה אתר מחלון ביתה בתל אביב ונהרגה, והיא בת 36 בלבד 💔
אתר כתבה עשרות שירים נפלאים שהפכו ללהיטים: "פתאום עכשיו פתאום היום", "בלדה לאישה", "שיר לערב החג", "שבת בבוקר" ועוד.
מוזמנים לפלייליסט משיריה המולחנים >>> https://t.co/X6M1ZWLdfT
ביום שישי התקיימה בסינמטק ת"א הקרנת בכורה חגיגית לעותק המחודש של הסרט "הקיץ של אביה", הקלאסיקה מ-1988 שביים אלי כהן על פי ספרה של גילה אלמגור.
לאירוע הגיעו אלמגור עצמה, יהורם גאון, הבמאי אלי כהן (שגם שיחק בסרט את השכן מקס גנץ), צוות ההפקה של הסרט ועוד.
(צילום: דנה בר סימן טוב)
"החיים הם מה שמתרחש שעה שאתה מתכנן תכניות אחרות" 💔
אף אחד לא יכול היה לגלם את הרס"ר במערכון הזה של "החמישייה הקאמרית" כמו רמי הויברגר ז"ל. את הטקסט הגאוני כתב מודי בר-און ז"ל, שניהם בטח כותבים עכשיו איזה מערכון חדש יחד... 😢 יהי זכרם ברוך 🙏
@hamishiya
מתרגש להודיע על פודקאסט חדש שלי.
"היו זמנים בישראל".
הפודקאסט היחיד שעוסק בקלאסיקות הקולנוע והטלוויזיה הישראליות ומספר את סיפורן.
פרק 1 כבר באוויר ובו אני מארח את אפרים סידון, התסריטאי והיוצר הראשי של הסיטקום העברי הראשון "קרובים קרובים".
כנסו תהנו!
https://t.co/v7DSwzzxsD