הרבה אנשים טובים בהייטק מחפשים עכשיו עבודה.
אז בנינו מאגר חינמי שמרכז משרות הייטק פתוחות בישראל:
https://t.co/AFR2jG1uTu
כרגע יש בו 9,000+ משרות מ-5,000+ חברות, והוא מתעדכן רציף.
בלי paywall.
בלי טריקים.
אם זה יכול לעזור למישהו שאתם מכירים, שלחו לו או עשו ריפוסט 🙏
el ingeniero que construyó Claude Code acaba de publicar un video de 28 minutos sobre cómo escribir prompts que realmente funcionan
he visto cursos de 300$ que no cubren lo que él muestra en los primeros 10 minutos
archivos CLAUDE.md, atajos de memoria, sesiones paralelas, patrones de prompting
todo en un video y completamente gratis
funciona seas desarrollador, principiante o alguien que lleva meses usando Claude
לא היה ראש ממשלה בישראל שקיבל בכניעה כזאת דרישה, שהיא בלתי סבירה בעליל!
חזבאללה הוא אויב גם בדאחייה של ביירות, גם בבעלבכ, בכל מקום שחזבאללה פרוס - צריך לפגוע בו, ולא לקשור את הידיים של צה"ל.
מה שנתניהו, הממשלה והקבינט היום עושים, זה פגיעה באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל מתוך חולשה. ושלא יספרו סיפורים על הקשר למו״מ של ארה״ב מול איראן. לבנון היא פה, מטולה חוטפת, יישובים ישראלים ריקים, זה לא מתקבל על הדעת. ומי שעושה את זה, זה האיש שהטיף מוסר לכולם על הצורך הבסיסי בלהיות ראש ממשלה ולדעת להגיד ׳לא׳ לנשיא ארצות הברית כשיש פגיעה באינטרסים של מדינת ישראל.
שירה דונביץ׳ :
תכירו עוד צד של דניאל הגרי שנשלח אלינו כשהשפנים העדיפו להתחבא -
גיל דיקמן:
🔺🔺🔺🔺🔺🔺🔺🔺🔺🔺🔺🔺🔺
״6 ימים אחרי שמצאו את הגופה של כרמל ,דניאל הגרי נכנס למנהרה שבה רצחו אותה, את הרש, אלמוג, עדן, אורי ואלכס. אחרי שיצא משם הוא נסע אלינו, להראות לנו איך נראה המקום האחרון שבו שהו בחיים שלהם. איך שרדו שם למרות תנאי התופת, עד שהלחץ הצבאי הביא לרצח שלהם.
״אתה דובר צה״ל״, אמרתי לו בסוף הפגישה. ״למה אתה זה שמציג לנו את הדברים האלה? למה צה״ל צריך שהדובר שלו יכנס למנהרות? ימצא את מברשות השיער, השמפואים ולוחות השח, או ידבר עם המשפחות? למה הם שלחו אותך?״
״אני אגלה לך סוד,״ הוא אמר לי. ״אף אחד לא שלח אותי. זה לא התפקיד שלי לדבר עם המשפחות. גם לא לרדת בסנפלינג במנהרה או להציג תחקירים על מחדלים בפני קהילות בקיבוצים. זה לא התפקיד שלי. אבל גיליתי בשנה האחרונה שיש דברים שאם אני לא עושה אותם בעצמי - הם לא יוצאים כמו שאני מדמיין אותם. לכן העדפתי לגעת בזה ב-5 האצבעות שלי, לעשות בעצמי במקום להאשים אחרים על מה שהם לא עשו.״
מאחל לנו מדינה וצבא שבהם לאנשים כמוהו נותנים אותות הצטיינות, במקום להראות להם את הדלת.
רחפנים:
עשינו סיבוב בשוק. ראינו שאין פתרון טוב (רק קשקושים) ולכן החלטנו לפתח פתרון.
אנחנו משתפים פעולה עם כמה חברות מהתחום ועם אנשים מבריקים ואני משוכנע שנגיע לפתרון מעולה לפני כולם.
אנחנו צריכים עוד אנשים לצוות עם רקע ב- SDR, זיהוי אותות RF, כיוון מקור אות (Direction Finding) ו-SIGINT בכלל.
קחו בחשבון שכרגע הכל בהתנדבות ונשתדל לא לשגע אתכם מעבר למה שצריך.
מי שעונה על הקריטריונים ורוצה לקחת חלק, שישלח לי הודעה.
״אני מסתכלת, מרימה את הראש לשמיים, מורידה את הראש חזרה, מסתכלת שוב הצידה – איזה חמישה טנדרים, בדרך אליי, מלא אופנוענים, יש שם מחבלים שעושים דילוגים בין החולות,
ובין העצים, וכולם עם ווסטים ומדים, ומתחילים להתקדם לכיוון שלנו, ואני לא מצליחה אפילו לספור את זה בעין,
זה מאות! זה מאות!
ומאחורה, בציר הרחוק רחוק, אני רואה שיירות של אזרחים עזתים, שפשוט צועדים לכיווננו, חלקם עם נשקים, חלקם בלי,
ואני אומרת לעצמי, "זהו, פה אני אמות, ממש פה איפה שאני נמצאת כרגע, פה אני אמות".
ואז אמרתי לעצמי, בסדר, אם כבר זה הסוף, אז אני אסיים את זה יפה. אני אמות כמו גדולה, אני אעשה את הכי טוב שאני יכולה. ואני אלחם עד טיפת הדם האחרונה שלי.
אז אני מסתובבת לחיילים שלי, חבורה של שנים עשר לוחמים גיבורים,
שמחכים שאני אגיד להם מה לעשות, אני מסתובבת אליהם עם חצי חיוך,
הם סיפרו לי אחר כך שחייכתי, אני לא זכרתי את זה, ואני אומרת להם "קדימה, בואו נפרק אותם!" והם כולם, "יאללה!!!".
והם באים לסוללה עם מאגים, עם כל מה שהם יכולים להביא, ואנחנו מתמקמים שם על הסוללה, ומתחילים לירות בכל מי שמתקרב לכיוון המוצב, אנחנו יורים כמו מטורפים, ובשלב מסוים, היה איתנו טיל לאו, אז אנחנו יורים אותו לכיוון אחד הטנדרים של החמאס, והטנדר מתפוצץ בפיצוץ אדיר, משהו קיצוני, היו שם כנראה הרבה מאוד חומרי נפץ, והפיצוץ הזה לוקח איתו כמה אופנוענים שהיו שם, ומפה לשם, אני קולטת פתאום שהרבה מהם מתחילים לסגת, להסתובב ולברוח חזרה.
והבנתי פתאום שכן, אנחנו עושים פה משהו משמעותי.
היינו שם חצי שעה בערך, ואז, בתוך כל הבלגן של הסיטואציה, אני שומעת פתאום שרשראות של טנק מאחוריי.
זו אנחת רווחה מטורפת. אמרתי לסמ"פ שלי, "תישאר פה! אני לא יודעת של מי הטנק הזה, אני רצה להביא אותו!"
השעה הייתה כבר אחת עשרה בערך, ואני מתחילה רגע לדלג לאחור, להתקדם לכיוון הטנק, דרך הבטונדות, ופתאום אני קולטת מחבל קופץ עליי, מטווח אפס, כאילו עוד שנייה הוא מחבק אותי.
והמזל שלי
זה שאני עם כדור בקנה, עם אצבע על ההדק, וזה היה ממש מי יורה ראשון, ואני יריתי ראשונה, והמחבל נופל מולי,
ואני נעצרת, קפאתי קצת בסיטואציה, כאילו, מה זה, מה קרה פה עכשיו, ואני שומעת את הסמ"פ שלי מאחורה צועק
"מג"ד, מג"ד! מג"ד את בסדר?", ואני מסתכלת על עצמי, אני בסדר!
ואני מסתובבת אליו אחורה ואני מסמנת לו עם היד, הכול תחת שליטה, והוא מדלג ככה אחריי, והוא בא, ומסתכל עליי ואומר לי, "מה, כאילו, מה היה ביניכם עכשיו, מה קורה פה", ואני אומרת לו, "בדיוק מה שעובר לך עכשיו בראש״.
אבל הטנק!
אני נזכרת, אסור לי שהוא יברח, אנחנו צריכים אותו. רצתי מהר לכיוון שלו, ובגלל שאני מתורגלת עם הטנקיסטיות שלי, אני מתחילה לסמן לו את כל השפת סימנים של הטנקים, ומסמנת לו "מחבלים, שם, מאחוריי, תעשה את זה, פגז לשם!", והוא איתנו, הוא בעניינים!
ואז יש לי פעם ראשונה איזה כוח נוסף שחובר אלי
אנחנו עושים שם איזה איגוף כזה, תופסים עמדה טובה, ופשוט יורים לכיוון שממנו המחבלים מגיעים. אנחנו יורים ויורים, והם מתרחקים משם, נסוגים, ואני מבינה, כולנו מבינים,
שאם אנחנו לא נמשיך פה עכשיו בלחימה הזאת, המחבלים האלה יעברו אותנו, ופשוט יגיעו לכל היישובים מאחורינו.
בשלב מסוים הסמ"פ שלי והקשרית שלו חוטפים אר-פי-ג'י ונופלים לרצפה. אז אנחנו מוציאים אותם משם,
ואני מתקשרת לחברים שלי שהם טייסים, עם מסוקי יסעור וינשוף, ואני מבקשת מהם שיבואו וינחתו במנחת ליד המוצב, כי חילצתי לשם פצועים, ואני חייבת שהם יפנו לנו את הכוחות, וזה באמת קורה! הם מגיעים, הם נוחתים שם, ומפנים לי משם פצועים.
והתאג"ד שלי שם, כל הזמן מטפלות בפצועים, מעמיסות אותם, ומחלצות אותם למנחת. הצלחנו להביא לשם, למנחת, גם את הפצועים מהאכזרית שראינו, וגם את הפצועים של הגדוד שלנו,
ועוד כמה אזרחים שאספנו בדרך, שברחו מקיבוץ סופה, ומפרי גן, ומכל מיני מקומות, והם בעצם כולם מקבלים טיפול מהתאג"ד המטורף שלי,
של המלאכיות האלה, והמסוקים שהקפצתי מפנים אותם לסורוקה. ושם בבית חולים כבר מטפלים בהם כמו שצריך.
היו שם גם הרבה הרוגים באירוע הזה. היו שם הרוגים. ואני זוכרת, היה איזה רגע, בסוף, כשהכול נגמר, כמה דקות לפני שבאו לפנות אותם, היה רגע שהם שכבו ככה, אחד ליד השני, ואני עברתי שם ביניהם, וככה נגעתי בפנים שלהם בעדינות, ליטפתי אותם רגע, ואמרתי להם שאני מצטערת, ועצמתי להם את העיניים.
ואני זוכרת שאמרתי לעצמי באותו רגע, שהאנשים האלה, שעושים עכשיו את הדרך האחרונה שלהם, הם גיבורים מטורפים. הם נלחמו שם כמו אריות, כדי להציל את קיבוץ סופה. הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה שלהם.
זה מה שסא"ל אור בן יהודה עשתה ב-7 באוקטובר.
מתוך הספר יום אחד באוקטובר.
אני במגרשים קרוב ל14 שנה
אין מגרש חוץ יותר מפחיד מבלומפילד נגד הפועל ת״א, כל מעבר ליד שער 5 נראה ככה ואפילו יותר גרוע.
אבל התקשורת האדומה לא תדבר על זה כי זה לא טדי, אז זה כנראה לא מעניין.
״הם לא התכוונו להרוג אותו, רק לדקור אותו.״
אמר היום בכנסת רפי קדושים.
רפי הוא עבריין מורשע שעומד בראש משפחת פשע, והוא פעיל ליכוד מרכזי שכל שרי הליכוד תלויים בו.
העבריין הזה מסביר שרוצחי ימנו זלקה ז״ל בעצם לא התכוונו לרצוח אותו, רק לדקור אותו.
האלימות והרצח ששוטפים את ישראל הם תוצאה ישירה של פוליטיקאים רקובים שמחבקים עבריינים:
בן גביר מזמין עבריינים וקציני משטרה בכירים לנשף שלו.
נתניהו מחבק יועצים שלו שהודו בקבלת כספים מקטאר בזמן מלחמה.
יריב לוין שהוא שר המשפטים (!) מחבק בפומבי עבריינים מורשעים.
בממשלה שלנו ננקה את ישראל מכל זה.
אפס סובלנות לעבריינים.
הביטחון, החוק והסדר יחזרו לרחובות ישראל.
צדיק בסדום
ח"כ אלי דלל מהליכוד החליט שלא להגיע לליכודיאדה והעדיף להגיע להלווייתו של סמל ליאם בן חמו ז"ל: "אנחנו צריכים להיות יותר צנועים, ואם כבר עושים אז בצפון - בטבריה או בקריית שמונה"
חילי טרופר הוא חבר טוב ודוגמא ומופת.
פוליטקה בצד, אין בהרבה פרלמנטים בעולם נציגים שתרמו כלייה ועוסקים כל היום בעשיית טוב.
מידי פעם בראיונות כששואלים אותי למה מילואימניקים אני מסביר שקו פרשת המים זה כאלה שעשו משהו למען המדינה מאז השבעה באוקטובר.
זה נובע מכך שתחושתי מאז תחילת המלחמה הייתה שרוב הכנסת בנויה על אוויר חם, שהיה נתק מוחלט בין החזית לפוליטיקה.
ובכן חילי הפוך.
מאז השבעה באוקטובר בכל פעם שיוצא לי לבקר פצוע מספרים לי שחבר שלי חילי היה אצלו כבר מלא פעמים.
כל עמותה שיוצא לי לפגוש כבר קיבלה עזרה מחילי.
איפה שיש עשיית טוב, יש גם את חילי.
זהו, התחשק לי להזכיר זאת. דווקא היום, עכשיו.
מדינת ישראל זקוקה לכמה שיותר אנשים כאלה.