בחודשים האחרונים אני מחפש את האתגר המקצועי הבא שלי.
בתפקיד האחרון הובלתי תהליכי Digital & Marketing Operations בחברה קמעונאית — חיבור בין שיווק, IT, CRM, ERP, מכירות ותפעול, כדי לשפר את חוויית הלקוח ולייצר חוויית Omni-Channel טובה יותר.
קצת יותר עליי ועל הניסיון שלי:
בתפקיד האחרון הובלתי פרויקטים ותהליכים שחיברו בין אנשים, מערכות ומחלקות, כולל בניית מסעות ��קוח, עבודה מול ספקים והובלת אינטגרציות בין מערכות CRM, ERP ופלטפורמות דיגיטליות.
הקו הכי קשה עד עכשיו, והכי מתסכל.
הכי קשה לא בגלל השחיקה המבצעית, לא בגלל הקיץ או התנאים הסניטריים. זה הקו הכי קשה כי המשפחה והחיילים כבר נמצאים לגמרי בקצה. ניכר שהחיים פשוט עשו את שלהם. עוד 2.5 חיילים מהצוות נשרו. אני לא יודע אם זו המוטיבציה שירדה, הבית או העבודה.
והכי מתסכל בגלל הפער בין ההישגים האדירים של צה"ל לבין התקיעות העמוקה שלו.
אחרי כ- 400 ימי מילואים בעזה אפשר להגיד שהקו הצהוב ברצועה מרשים – מהלך מעולה שנותן לנו שליטה מדהימה, עומק ויתרון גאוגרפי מובהק. ההגנה עכשיו היא 180 מעלות ממה שצה"ל עשה לפני ה-7/10.
כגודל ההישג המדהים כך עומק הקונספציות שמנהלות את הצבא, והוא פשוט לא מצליח להשתנות למרות הצורך וגודל השעה.
התקיעות הראשונה – כוח אדם
הצבא מחזיק לדעתי הרבה יותר מדי כוחות ברצועה (ובעיקר המון תומכי לחימה מיותרים). בלי להיכנס למספרים, אפשר להחזיק את הגזרות האלו עם 20-25% פחות כוחות, מבלי לפגוע בביטחון.
אבל לא נראה שהשחיקה של המילואימניקים מטרידה את צה"ל. איך יכול להיות שכמעט שלוש שנים אחרי ה-7/10 לא נוספו מסגרות לוחמים מתמרנות חדשות לצה"ל? איך הצבא הגדול והחזק שלנו לא הצליח להרחיב את השורות? הנטל ממשיך ליפול על אותה קבוצה הולכת ומצטמצמת.
באותו הזמן, רואים מילואימניקים שעוברים מסבב לסבב. אנשים שאיבדו את עצמם לגמרי באזרחות, ומעבירים ימים שלמים בבדיקת תעודות זהות בש"ג של צאלים או של מוצב כזה או אחר. המערכת פשוט התרגלה לפתור כל בעיה באמצעותם. זו עוולה חברתית נוראית שתוקעת לגמרי את החיים של אלפי אנשים. אני מקווה שההנחיות החדשות שנקבעו באמת ייאכפו ויתממשו.
התקיעות השנייה – תקציב ללא גבולות
הצבא פועל כרגע בלי מגבלת תקציב. על אוכל שנזרק בכמויות אני עוד יכול איכשהו להבליג, על ניהול כוח אדם בזבזני כבר דיברנו, אבל התחום שבו הבזבוז פשוט זועק לשמיים הוא העבודות ההנדסיות.
בכל רגע נתון, עשרות כלים הנדסיים (דחפורים, D9, באגרים) עומדים ולא עושים כלום. כל כלי כזה עולה אלפי שקלים ביום. להערכתי יש מאות כלים כאלו שרק מחכים שיעשו איתם משהו בכל רגע נתון. תעשו את המתמטיקה.
דוגמה קטנה מהמוצב שלנו: הייתה בעיה בניקוז של השירותים והמקלחות. היה צריך להזיז אותם ולבצע עבודות עפר קלות. עבודה של 10 ימים נטו נמרחה על פני יותר מ-90 ימים של חוסר יעילות משווע (שלא לדבר על זה שכל התקופה הזו התפנקנו בשירותים כימיי�� שפונו פעם בשבוע במקרה הטוב).
בסופו של דבר, כשצה"ל מתנהל ללא מגבלת משאבים ומתייחס לזמן של אנשים ולכסף הציבורי כאל משאב אינסופי, כולנו משלמים על זה בריבית דריבית – בחשבון הבנק, בעסקים ובבריא��ת הנפשית של המשפחות שלנו.
מישהו חייב לשים לזה סוף. כמו שהצבא הוכיח שהוא מסוגל להילחם אחרת כך הוא חייב להתנהל אחרת. כרגע זה צו השעה שיכתיב את אורך הנשימה שלנו באתגרים הביטחוניים הניצבים לפתחנו.
אני יותר מאשמח לתרום מהניסיון שלי ולסייע בכך באופן אישי, גם במסגרת המילואים. אם מישהו כאן מכיר גורמים רלוונטיים בצה"ל – אשמח מאוד לחיבור.