כשחזרתי הביתה מהראיון התיישבתי ליד עמית שלי, בת 8.5.
סיפרתי לה שיש שרה בממשלה שלנו, ששיקרה ואמרה שבנט (היא כבר יודעת מי זה) לוקח כדורים.
ושהיא אמרה את השקר הזה כדי לנסות להעליב אותו ולהקטין אותו.
ושהכי גרוע זה שהיא בעצם לעגה לאנשים שבאמת יש להם קשיים, ובאמת לוקחים כדורים.
אמרתי לה שבגלל זה, אני החלטתי לספר בראיון לכל הציבור בישראל, שאני דווקא כן לוקחת כדורים. ושהיא יודעת את זה מזמן, אבל עוד מעט גם כל המדינה תדע את זה.
היא שתקה.
אז שאלתי אותה: ״מה את אומרת על זה תושתוש?"
והיא פשוט הסתכלה עליי, עם הנמשים המהממים האלה שלה, ואמרה מילה אחת:
"אמיצה".
אני נמסתי, והיא חזרה לחפש באינטרנט "סקוושי" (או איך שלא קוראים לזה).
אחר כך סיפרתי גם לעומר (בן 10) ולנטע (בן 6) על הראיון שעומד להתפרסם. עמית שעמדה לידנו שאלה: "אמא, למה בעצם סיפרת לכולם בראיון?"
אמרתי לה שיש אנשים שקשה להם להתחיל לקחת כדורים, או אנשים שלוקחים ומתביישים שהם לוקחים, ושאולי אם הם יראו שמישהי כמוני שהיתה בתפקידים מאוד משמעותיים גם לוקחת כדורים, ושזה בכלל לא סוד מבחינתה, זה אולי יעזור להם. וככה יהיה להם יותר טוב בחיים שלהם. וזה חשוב לי.
היא חייכה.
ואז שלושתם חזרו להתווכח איתי על שעת השינה. שלושה מול אחת אבל ניצחתי 🙂
שבוע טוב היברוס אנד שיברוס,
אמנם מדובר בקטע מלפני שלושה שבועות, אבל זה פשוט זהב טהור של רואד נסאר, הגיבור הלבנוני הנהדר.
קחו לכם 4 וחצי דקות להתענג על מה שיש לו לומר על ישראל:
"ישראל היא המכובדת, הטהורה והיפה ביותר במדינות המזרח".
צפייה מהנה
מרד החליפים בטלגרם
@MeravMichaeli מה זה אומר שהציבור שלך הקיא אותך?
מה זה אומר עלייך שאחרי קדנציה קצרה כשרה קיבלת 4 מנדטים וברור שלא ביית נבחרת שוב אפילו לרשימה
מה זה אומר?
מכתב פתוח למירב בן ארי:
מירב, לפני מספר ימים פרסמת ציוץ שהפריע לי, ולא בכדי. דווקא את, חברת כנסת שיודעת עבודה פרלמנטרית מהי, ושהיית שותפה למספר הצעות חוק חברתיות שהובלתי בכנסת האחרונה, בחרת לכתוב את המילים הבאות: "קואליציה משותקת שכבר שנה וחצי אף ח"כ בה לא מחוקק כלום.. ממשלה של 68 שיכלה להגשים חלומות של מאות אלפי ישראלים, עסקה בבייס של עצמה עד הכישלון המוחלט."
תגידי לי את, מירב, כשכתבת את השורות הללו, לא רעדה לך היד על המקלדת?
רק בחודשים האחרונים העברנו חוק היסטורי ומרחיק לכת, המגביל את שכר הטרחה של עורכי דין העוסקים בתביעות הכרה של נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה. חוק שמתקן עוול נורא, ואף מחזיר רטרואקטיבית כספים לאותם נכים שעשקו אותם בדיוק ברגע שבו עמדו חסרי אונים מול מערכת שחזקה מהם. האם הדאגה לפצועינו ולגיבורינו היא "דאגה לבייס"?
האם תיקון 47 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה ונפגעי איבה, שהביא מהפכה עצומה ברווחת אלמנות, הורים שכולים ויתומי צה"ל, הרחיב את גיל היתמות ל-30, הכפיל את מענקי הנישואין ונתן תוספות של אלפי שקלים לאלמנות עם קטינים - הוא דאגה לבייס?
ומה בנוגע לאלו שקולם נשמע פחות מכולם? התיקון שהעברתי, הדואג להחזר דמי נסיעה באמבולנס למתמודדי נפש - גם הוא דאגה לבייס? האם מוקד מד"א נפשי שהובלתי הוא "כישלון מוחלט"? האם מתכללי בריאות הנפש ברשויות המקומיות הם כלום? האם הצעת החוק שלי, שתחייב נוכחות של סנגור בחקירה של מתמודד נפש כדי להגן על זכויותיו הבסיסיות ביותר, גם היא "הבייס של עצמנו"?
אבל יותר מכל, צורם לי הזיכרון הסלקטיבי. כשפרסמת את המילים הקשות והפסקניות הללו, האם זכרת את התיקון לחוק האומנה המאפשר מתן הסכמה לטיפול פסיכיאטרי על ידי הורי אומנה שהגשתי? ברור שכן, שכן אחרי ימים ספורים העתקת אותו והגשת הצעת חוק זהה.
איך באבחת מקלדת מחקת את התיקון שלי לחוק התכנון והבנייה, שדאג להכניס את הבתים המאזנים לרשימת מסגרות המגורים העצמאיות והמוגנות, ומעניק תקווה למי שכל כך זקוק לחמלה? ואיך, מירב, יכולת לשכוח את התיקון לחוק שמעניק הטבות והכרה רשמית לארוסותיהם של לוחמי צה"ל שנפלו על קידוש השם? אגב, עוד חוק שעל הצעתו גם שתינו חתומות
תוסיפי לזה את חוק יום בריאות הנפש הבינלאומי שחוקקתי, את החוק החשוב כל כך שלי למניעת אפליה ברישוי מקצועי למתמודדי נפש, חוק הנוטריונים, חוק סיוע לבני משפחה של נעדרים אזרחיים, חוק שירות אזרחי בו הארכתי את גיל הזכאות למתמודדי נפש לגיל 27, ועוד ועוד.
חוקים ממשלתיים, גם הם עברו בשפע וביניהם, רק בועדה שלי: חוק הקאפ - חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), חוק קצבאות שאירים של משרתי שירות הקבע ושירות המדינה וגמלאיהם, תיקונים רבים לחוק הביטוח לאומי, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, חוקי הסדרת העיסוק בתחומים שונים, חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, חוק עבודת נשים, ועוד לא פירטתי את כל חקיקת המשנה שחוקקתי והיא רבה, רבה מאוד.
אז מירב, מועד הבחירות הולך וקרב, ואני רואה כיצד השיח הציבורי הולך ומחריף. הוא הופך לאלים יותר, מקוטב יותר ובעיקר - עיוור למציאות. באבחת מקלדת בחרת למחוק עבודה ציבורית ענפה וחשובה, ששמה את אזרחי המדינה, ללא הבדל דת, גזע ובייס - במרכז.
ואני שואלת אותך - למה?
האם הסקרים, הקריצה לבוחר וגריפת הלייקים ברשתות החברתיות הם חזות הכול? איפה ההגינות הבסיסית שלך? דווקא ממך - מי שידעה בעבר לשים בצד מחלוקות פוליטיות, לחצות קווים מפלגתיים ולשלב ידיים לטובת עשייה משותפת למען החלש, למען מי שלא יכול להשמיע את קולו וזקוק שנהיה לו לפה - ציפיתי להרבה יותר.
@Meravbenari