There has been a lot of talk in recent years about emigration from Israel, as well as Jewish immigration *to* Israel. But the discourse often bears only tenuous links to reality. I wrote an opinionated article to discuss the trends, and drew attention to a few issues that are rarely talked about. Link and discussion below. /1
סאטמר נשמע לי סבבה. להתבדל לחלוטין מהמדינה, לא לקבל כלום ממנה, ולוותר על כל השפעה פוליטית עליה - זה סוג אחד של חרדיות שמקובלת עלי. לא אופטימלית, אבל מקובלת.
הסוג השני והעדיף הוא חרדיות מודרנית, כולל לימודי ליבה וגיוס לצבא.
מה שלא מקובל וחייב להיגמר: מודרניות מבחינת הזכויות ובדלנות מבחינת החובות.
תזכורת: בעידן הפוסט-תעשייתי, למדינה נחושה לוקח כמה שעות לפתור את הסוגייה החרדית, וכל דקה מעבר לזה נובעת מחוסר רצון פוליטי, לא מחוסר יכולת.
היום, לוקח רק כמה קליקים להפוך כל עריק, כל אדם שמסייע לו, וכל אחר שמורד נגד המדינה, לפליטים דיגיטלים.
פליטים דיגיטליים בלי חשבון בנק, בלי ביטוח בריאות, בלי דרכון, בלי תעודת זהות, ובלי טלפון נייד.
כל זה אפשרי בלי אלימות ובלי שפיכת דם. נגד המוסד המדהים וחסר התקדים הזה, המדינה המודרנית הפוסט-תעשייתית, למורדים בלתי חמושים אין שום סיכוי.
״מאז השקת התוכנית הבינלאומית בשנת 2024, עלו לישראל יותר מאלף רופאים יהודים מרחבי העולם.״
זה מספר מטורף. הוא כמעט בוודאות הופך את מאזן ההגירה של רופאים לחיובי לשנים 2024-2025, למרות המגמות השליליות בקרב רופאים ישראלים שמצא @AterItai.
"בניו יורק אני מסתיר שאני יהודי": אנשי הרפואה שעוזבים את ארה"ב לישראל יותר מ-350 רופאים ואנשי מקצועות בריאות השתתפו בכנס MedEx בניו ג'רזי ��דרך לישראל.
ארבעה מהם מספרים למה בחרו לעזוב חיים וקריירות מבוססים בארצות הברית ולעשות עלייה דווקא עכשיו. זאב גרשינסקי, סמנכ"ל ארגון "נפש בנפש", מיוזמי האירוע: "רוב המשתתפים שמגיעים לכנס הזה יעלו בסופו של דבר לישראל"
באולם הכנסים בניו ג'רזי נשמעו עברית ואנגלית בערבוביה. מאות רופאים, אחיות ואנשי מקצועות בריאות עברו בין עמדות של בתי חולים, קופות חולים ומוסדות בריאות מכל רחבי הארץ – מאיכילוב וסורוקה ועד זיו והעמק. חלקם המתינו לשוחח עם נציגי משרד הבריאות, אחרים ביררו על מקומות עבודה אפשריים, על המרת רישיונות או על לימודי עברית.
בין השלטים של MedEx, הצלמים ונבחרי הציבור שהגיעו למקום, הורגשה תחושת התרגשות שקשה היה לפספס. עבור רבים מהנוכחים, זה לא היה עוד כנס מקצועי. זו הייתה אחת ה��חנות האחרונות בדרך לישראל.
בין המשתתפים הייתה גם ד"ר ג'סיקה בוד, מומחית ברפואה דחופה, פרופסורית-חברה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל ורופאה בבית החולים Yale New Haven Hospital. בעוד כשנה היא צפויה לעזוב קריירה רפואית ואקדמית מבוססת בארצות הברית ולעבור לישראל עם בת זוגה, שלושת ילדיהן – וילד נוסף שבדרך. עבור בוד, בת 41, מדובר בחלום שמלווה אותה כבר יותר משני עשורים.
"הייתי אמורה להגיע לישראל כבר אחרי התיכון", היא מספרת. "זה היה בשנת 2002, בזמן האינתיפאדה השנייה. ההורים שלי לא הרשו לי בסוף להגיע בגלל המצב הביטחוני, ואז הלכתי לקולג', למדתי רפואה והחיים המשיכו. אבל תמיד חשבתי איך החיים שלי היו נראים אם הייתי באה לגור בארץ".
כיום, כשהיא אם לשלושה ילדים בני 8, 5 ו-2, וילד נוסף בדרך, היא מרגישה שהגיע הזמן להגשים את החלום הישן. "אני רוצה שהילדים שלי יהיו ישראלים. אני רוצה שהם ילמדו עברית. אני אוהבת את הקולגות שלי ואת הקהילה שלי, אבל אני חושבת שבישראל אני יכולה לעשות יותר, עבודה עם הרבה יותר משמעות. אני בת 41 וזה זמן מצוין לא לתת לחלומות לחמוק ממך".
האהבה שלה לישראל עוברת גם דרך השפה. "אני אוהבת עברית, תנ"ך, היסטוריה יהודית, דקדוק, הכול. בשבילי בכל מקום שאני שומעת עברית זה כמו תפילה. אני אוהבת את האבולוציה של השפה, את הדרך שבה ממציאים מילים חדשות, את המקור של המילים". בבית, היא מספרת, הילדים כבר גדלים על מוזיקה ישראלית. "האמן האהוב עליי הוא רביד פלוטניק, והבן שלי אוהב את כוורת ואת 'שיר המכולת'".
בוד אינה מסתירה שהאווירה בארצות הברית השפיעה על החלטתה. לדבריה, בשנים האחרונות היא חשה יותר ויותר אי-נוחות סביב השיח האנטי-ישראלי והאנטי-ציוני במרחב האקדמי. אחד הרגעים שטלטלו אותה התרחש ביולי 2025, כשנתקלה בהפגנה של אנשי צוות רפואי מחוץ לבית החולים שבו היא עובדת. "הם התקר��ו אליי ואני אמרתי להם שאני לא מעוניינת לדבר איתם וברחתי משם. זה ממש הפחיד אותי", היא אומרת.
"חשבתי לעצמי: איך מטופלים יהודים ירגישו בטוחים עם רופאים שלפני רגע החזיקו בחוץ שלטים נגד ישראל?"
החוויה הזאת חידדה עבורה ��חושה שכבר ליוותה אותה זמן רב. "אני יותר בארון כציונית מאשר כלהט"ב", היא אומרת. "כמשפחה גאה אנחנו חיים בקהילה מאוד מקבלת, אבל סביב הזהות הציונית אני מרגישה הרבה יותר זהירה. בישראל הרגשנו שאנחנו יכולים להיות פשוט מי שאנחנו".
לצד הרצון לגדל את ילדיה בישראל, היא מקווה גם לתרום למערכת הבריאות המקומית. "אני מתרגשת מזה שהילדים שלי ידברו עברית, אבל גם מהאפשרות לתת מעצמי בזמן שישראל צריכה רופאים", היא אומרת.
הבחירה של בוד לעזוב קריירה אקדמית ורפואית מבוססת בארצות הברית היא בדיוק סוג העלייה שמבקשים לעודד במשרד העלייה והקליטה. שר העלייה והקליטה, אופיר סופר, אמר בכנס כי מי שבוחר לעלות לישראל כיום "אינו רק משנה את חייו האישיים, הוא לוקח חלק בכתיבת הפרק הבא בסיפורו של העם היהודי ובחיזוק עתידה של מדינת ישראל".
"בישראל אני יכול להיות מי שאני"
אם בוד מייצגת חלום שנמשך יותר משני עשורים, יונה סנאפר מייצג דור אחר לגמרי. סנאפר, בן 24 מניו המפשייר, יסיים בקרוב את לימודיו כקלינאי תקשורת ומתכנן לעשות עלייה כבר בחודשים הקרובים. הוא הגיע לישראל בפעם הראשונה רק השנה, במסגרת מסע "תגלית" של קהילת ה-LGBTQ+.
הביקור התרחש דווקא בזמן הלחימה מול איראן. "הגענו לתל אביב וביומיים האחרונים של הטיול התחילו המטחים", הוא מספר. "אבל הרגשתי בנוח. הייתי עם החברים שהכרתי בטיול, והרגשתי בטוח". רגע אחד במיוחד נחרט בזיכרונו. "כשהגעתי לירושלים בפעם הראשונה, בכיתי. ממש בכיתי כשראיתי את השלט בכניסה לעיר".
חמישה ימים בלבד אחרי שחזר לארצות הברית, הוא החל בהליכי העלייה. "באנטישמיות יש חלק בהחלטה שלי, אבל זו לא כל הסיבה", הוא אומר. "בפעם הראשונה שהייתי בישראל הרגשתי ביטחון ואושר בו זמנית. בפעם השנייה כבר הבנתי מ�� אני מרגיש. הרגשתי שבארץ אני באמת יכול להיות עצמי".
לדבריו, בארצות הברית הוא מרגיש לא פעם שהוא מסתיר חלקים שונים מזהותו. "בניו יורק אני מסתיר את הזהות היהודית שלי, בניו המפשייר אני מסתיר את הזהות הלהט"בית שלי. ובישראל אני מרגיש שאני לא צריך להסתיר אף אחת מהזהויות שלי ואני יכול סוף סוף להיות מי שאני". במהלך הטיול הוא התרשם גם מהנראות של הקהילה הגאה. "ראינו דגלי גא��וה בכל מקום, אפילו בדצמבר. לא רק בחודש הגאווה. זה פשוט גרם לי להרגיש יותר טוב ויותר בטוח".
סנאפר, שמסיים בימים אלה את לימודיו ויקבל בקרוב את רישיון קלינאות התקשורת שלו, מקווה להשתלב בעתיד בבתי חולים או במרפאות, ולכן הגיע ל-MedEx כדי להכיר את האפשרויות המקצועיות העומדות בפניו. במקביל הוא מתכנן ללמוד עברית באופן אינטנסיבי במסגרת אולפן, והמשפחה שלו, לדבריו, תומכת בהחלטה במלואה.
אחד החידושים השנה היה האפשרות להיבחן בבחינת יע"ל כבר במסגרת הכנס עצמו. 37 רופאים ניצלו את ההזדמנות, שנועדה לסייע להם להעריך את רמת העברית שלהם עוד לפני העלייה. ד"ר יואל רפ, מנכ"ל המרכז הארצי לבחינות ולהערכה (מאל"ו), אמר כי מדובר בכלי שיכול לסייע לרופאים להיערך טוב יותר לקראת ההשתלבות במערכת הבריאות בישראל.
"אני רוצה למצוא קהילה, להמשיך לגלות את עצמי ולהשתלב כמה שיותר מהר בישראל", יונה מסכם בהתרגשות. "יש לי משפחה בחיפה, כך שיש לי גם גב להתחיל ממנו. אני ממש מוכן לזה".
"אמא, את הולכת לעשות עלייה"
עבור ד"ר ג'ניפר פנסטר, רופאת ילדים בת 53 מהברונקס, העלייה היא תהליך שנבנה במשך שנים. היא ביקרה בישראל לראשונה כבר ב-1985, ומאז חזרה שוב ושוב. במהלך השנים גם ילדיה הכירו את הארץ מקרוב. אחד הזיכרונות שנשארו איתה במיוחד הוא ביקור משפחתי בירושלים בשנת 2017. "הלכנו בעיר ואחד הילדים שלי הסתכל עליי ואמר: 'אמא, את הולכת לעשות עלייה'", היא נזכרת.
באותם ימים הרעיון עדיין נראה רחוק. אבל לפני כמה שנים, כשביקרה בישראל כדי לפגוש את אחד מבניה שלמד בישיבה בארץ, היא הכירה את רפי, מי שהפך בהמשך לבעלה. רפי עלה לישראל לפני 33 שנה, ומבחינתו החיים בארץ מעולם לא היו נתונים למשא ומתן. השניים ניהלו במשך תקופה ארוכה מערכת יחסים שחצתה אוקיינוסים, וגם כיום, לאחר שנישאו, הוא מתגורר בישראל והיא בניו יורק.
כעת, לאחר שבנה הצעיר סיים את לימודיו בתיכון, היא מרגישה שהגיע הזמן לעשות את הצעד בעצמה. "אנחנו הולכים לגור בירושלים", היא אומרת. "ואני מרגישה ממש מוכנה למעבר הזה".
פנסטר מדגישה שהאנטישמיות אינה הסיבה שבגללה החליטה לעלות לישראל, אך מודה שהיא בהחלט חלק מהרקע. "זו לא הסיבה שאני עוברת לישראל, אבל זה משהו שאני אצטרך פחות לדאוג ממנו", היא אומרת. מעבר לכך, היא מדברת על חיבור עמוק יותר לארץ. "אני מרגישה קשר רוחני לישראל".
כמי שהגיעה ל-MedEx כדי לבחון אפשרויות תעסוקה לקראת המעבר, היא כבר יודעת דבר אחד בוודאות: היא רוצה להמשיך לעסוק ברפואת ילדים גם בישראל. קודם לכן היא מתכוונת ללמוד עברית באולפן ולהתחזק בשפה.
פנסטר מביאה איתה לא רק ניסיון רפואי של עשרות שנים, אלא גם רקע חינוכי. לצד עבודתה כרופאת ילדים שימשה בעבר גם כמורה בתיכון, והיא רואה קשר ישיר בין שני העולמות. "תמיד אהבתי לעבוד עם ��לדים", היא אומרת. "גם כרופאת ילדים וגם כמורה".
כששואלים אותה למה היא הכי מצפה, התשובה מגיעה מיד. "פשוט להתעורר בבוקר ולדעת שאני שם. לנשום את האוויר. לתרום לחברה הישראלית".
מלוחם אש - לעמית רופא
אנדי פייפר, בן 39 מרינו שבנבדה, מביא עמו סיפור אחר לחלוטין. עד אירועי 7 באוקטובר הוא כלל לא חשב על עלייה. פייפר, עוזר רופא המתמחה בגריאטריה ובכירורגיה כללית, שירת בעבר במשך 12 שנים כלוחם אש ועבד גם כחובש וכפרמדיק. את הביקור הראשון שלו בישראל ערך רק אחרי 7 באוקטובר. "מיד כשהגעתי הרגשתי שאני בבית", הוא מספר.
מאז חזר לישראל פעמיים נוספות, התנדב בארץ במסגרת שר-אל, קיבל אישור עלייה, וביולי יעלה על טיסת העלייה שלו. בישראל הוא צפוי להתגורר בתל אביב ולעבוד ב"טרם". לדבריו, האווירה בארצות הברית לאחר המלחמה חיזקה את התחושה שהוא רוצה לחיות בישראל. "זה מצחיק", הוא אומר. "הלכתי לבקר בישראל אחרי 7 באוקטובר והרגשתי יותר בטוח מאשר בארצות הברית".
בשלב מסוים הוא חושף קעקוע גדול על זרועו – מפת ישראל לצד המילים "לעולם לא שוב" וכל מילות "התקווה". "אף פעם לא הסתרתי את הזהות היהודית שלי", הוא אומר. "אבל לפעמים אני מרגיש שזה מה שאנשים היו רוצים שאעשה".
פייפר, שגדל בבית יהודי ציוני, אומר שאחד הדברים שמרגשים אותו במיוחד במעבר הוא עצם החיים במדינה יהודית. "כשאני חושב על להיות יהודי במקום שכמעט כולם יהודים, זה מרגש אותי", הוא אומר. "ואני גם מחכה לזה שאוכל למצוא אוכל כשר כל כך בקלות".
מעבר לרצון לחיות בישראל, הוא מקווה גם להביא עמו ידע מקצועי לתחום שנמ��א עדיין בראשית דרכו בארץ. כיום הוא עובד כעוזר רופא בתחומי הכירורגיה הכללית, ובישראל הוא צפוי להשתלב במקצוע שהוסדר והוכר רשמית רק בשנים האחרונות. "אני הולך לעבוד בתחום שהוא יחסית חדש בישראל", הוא אומר. "חשוב לי לעזור לפתח אותו ולהראות כמה הוא יכול לתרום למערכת הבריאות".
לדבריו, דווקא האפשרות לעסוק במקצועות שבהם עסק במשך שנים – כרפואה, רפואת חירום והצלת חיים – בישראל, מעניקה לעבודה משמעות עמוקה במיוחד. "לעבוד במקצועות האלה בישראל מרגיש לי הרבה יותר משמעותי", הוא אומר. "זה המקום שבו אני רוצה לתרום".
ספי מנדלוביץ', המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, מסביר כי עמיתי רופ�� הם אנשי מקצוע רפואיים שעובדים לצד הרופאים ומבצעים חלק מהסמכויות הרפואיות תחת פיקוח. "זה מקצוע מאוד מוכר ומכובד בארצות הברית, חלק בלתי נפרד מהעבודה היומיומית בבתי החולים ובקהילה", הוא אומר. "כיום אנחנו משלבים בארץ אנשי מקצוע שהוכשרו בארצות הברית, ובמקביל מקימים מסלולי הכשרה ישראליים. ככל שהשנים יחלפו, המקצוע הזה יהפוך להיות מקצוע מאוד מרכזי במערכת הבריאות בישראל".
יותר מאלף רופאים בשנתיים
הסיפורים האישיים של ארבעת המרואיינים משתלבים במגמה רחבה יותר. כ-350 רופאים ואנשי מקצועות בריאות השתתפו ��שנה ב-MedEx ניו ג'רזי. במהלך האירוע הוגשו יותר מ-130 בקשות להמרת רישיון במשרד הבריאות, מתוכן יותר מ-60 של רופאים. כמחצית מהמשתתפים היו רופאים, לצד פסיכולוגים, אחיות, רופאי שיניים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק ואנשי מקצוע נוספים.
מאז השקת התוכנית הבינלאומית בשנת 2024, עלו לישראל יותר מאלף רופאים יהודים מרחבי העולם. במסגרת התוכנית התקיימו אירועי MedEx גם בצרפת, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ארגנטינה ולוס אנג'לס. נתוני האירוע מלמדים גם על שינוי בפרופיל העולים: כ-40% מהמשתתפים היו בני 25 עד 44, והגיל החציוני עמד על 38 בלבד.
https://t.co/mcHKoP6JfX
רה״מ בנימין נתניהו, מאי 2024:
״אני אומר למנהיגי העולם - שום לחץ, שום הח��טה על-ידי פורום בינלאומי, יעצרו את ישראל מלהגן על עצמה. אם ישראל תיאלץ לעמוד לבדה, היא תעמוד לבדה"
אדוני ראש הממשלה, זה צריך להיות נכון גם היום.
I disagree. Drone attacks already decreased this week (by ~70%) compared to the previous week, because drone operators probably work from a very short distance, no more than a few kms. As the army advances, they are forced to withdraw. And then we haven't even talked about technological solutions to FPVs - I'm sure we'll need to wait for that, but they're already working on it.
Over the coming decades, there will be a huge culture war in the US over who is a Jew. Already today, around half of all Jewish babies in the US are born to Orthodox mothers.
The share of Orthodox Jews in the US won’t stay 10% forever, and it’s probably already higher than that.
However, don’t expect the non-Orthodox establishment or pseudo-Jewish Palestinian irredentist lobbies to acknowledge this fact. They are going to insist on a one-drop definition of Jewish identity, and as far as they are concerned, American Jewry will balloon from 7 million (already a fake number) to 8 and then 10 million people. Reform and Conservative synagogues will close one after another, but the Orthodox will magically remain 10% of American Jewry forever.
Don’t go along. Call out the cynical engineering of non-existent future Jewish majorities while it’s in the making. Expect many more astroturfed polls like this.
Nearly half of young American Jews under 35 now support a binational state, according to new polling.
As @JeremyBenAmi puts it: “The growing disaffection of younger Jewish Americans from Israel is a direct consequence of the policies of Netanyahu and the way the American Jewish establishment has demanded an ‘Israel right or wrong’ loyalty.”
https://t.co/jcLT9RW5kV