מתרגשת להצטרף לקומו.
הי, זאת אני.
אותה חביבה, אבל כבר לא אותו אדם.
החיים שלי מתחלקים לחיים שהיו עד ה-6/10 ולחיים שהחלו ב-7/10.
האסון שהתרחש בחג שמחת תורה היה מכונן בקנה מידה עצום לנו כאנשים, כעם, כאומה.
באותו יום איבדתי המון.
לפני ויותר ומעל הכל- איבדתי את אחותי הקטנה, אהובתי, עמית מן.
ואיבדתי גם את עצמי.
זנחתי כמעט לחלוטין את העבודות שלי. פרנסה, עסק, הגשמה עצמית… הם לא עניינו אותי יותר.
נשבר משהו בסיסי בחוקים הלא כתובים של החיים שכביכול, אמורים להתנהל באופן מסוים.
איבדתי אמון במדינה שלי. ונכון, היא לא היתה מושלמת גם לפני, אבל אהובה כל כך, בה אני ובעלי מגדלים את ארבעת בנינו לעתיד טוב ובטוח. לפחות כך חשבתי.
הרגשתי מרומה ומושפלת על ידי כל האמיתות שהחזקתי, שהתבררו כבדיות.
חשתי הלם וזעזוע מתפקוד הצבא, אותו גוף חזק, חשוב, מתקדם ואיכותי שהקדשתי לו 7 שנים מחיי, וכל הזמן תהיתי: איפה הם, איך זה יתכן.
נקרע לגזרים החוזה הבלתי רשמי, אבל מאוד נפוץ, שבעקרון אומר שיש איזו חוקיות ועקרונות מנחים כמו גמול ועונש, טוב ורע.
באותו יום היינו בקשר רציף עם עמית, מעל ל-7 שעות ניסינו להזעיק עזרה וחילוץ בכל דרך.
ואף אחד לא הגיע ועמית נרצחה בבארי, במרפאת השיניים, בעודה מצילה חיים ומטפלת בפצועים. כשקברנו את עמית, קברתי יחד איתה חלקים גדולים ממני.
האמת הפשוטה היא, שרציתי להיכנס במקומה- היא היתה כל כך צעירה, רק בת 22, מדהימה ומופלאה. היא היתה אמורה לחיות הרבה אחריי.
באותו הרגע השמש כבתה, היופי, הטוב והתום בעולמי, נקברו וכוסו באדמה, איתה.
השתניתי. מאוד.
ב-14 חודשים שחלפו מאז, עסקתי מבוקר עד ליל בהנצחה של עמיתוש שלנו.
אני אדם שפועל מתוך תחושת משמעות, ערכיות ושליחות ומאז שהיא איננה, לא מצאתי את הדברים הללו בשום דבר אחר.
ואז הגיע ה-7/10/24 וצפיתי בטקס המשפחות מסלון ביתי ואימי ואחיותיי ישבו כקהל בטקס.
אני זוכרת היטב את הטקס שהיה אמיתי, מחבר ומרגש ובעיקר את ההרגשה שחשתי כשיונתן שימריז נאם ודיבר מדם ליבו, אז התעוררו בי תחושות שלא חשבתי שנשארו בי. שכמעט ויתרתי עליהן.
כשהוא סיים לנאום, נעמדתי בסלון ביתי מול המסך ומחאתי לו כפיים. בפעם הראשונה, הרגשתי שייכות, הוא אמר את מה שאני חושבת ומרגישה. והאמנתי לו.
התחושות הללו הדהדו בי, בתוך ים הטשטוש, לפתע נגלה אי בהיר וברור.
ואז הנהגת קומו פנתה אליי וביקשה שאצטרף אליהם (מדובר בחבורת אנשים עם חזון ושליחות, אנשים כמוני כמוכם, פשוטים ורגילים, שעברו ב-7/10 חוויה נוראית וקשה ומתוך הכאב קמו והחליטו לעשות).
הלב והראש אמרו מיד כן. אבל אני עוד היססתי כי אני אדם פשוט ואנונימי, שלא רגיל להיות בקדמת הבמה. אחרי התלבטויות הבנתי שזה עלינו. על כל אחד ואחת מאיתנו.
נדלק בתוכי ניצוץ של אמת שיודע: זה לא חייב להיות כך. המצב שאנו חיים בו הוא לא גזרת גורל, ביכולתנו ומחובתנו לתקן.
אסור לנו לוותר על המדינה האהובה שלנו.
אנו לא חייבים לחיות בפילוג, הסתה ושנאה, אנחנו יכולים וראויים לחיות באחדות, למרות ולצד השוני וההבדלים שבנו.
איך נוכל לשכוח מאחינו ואחיותינו החטופים, הנמקים בעזה, להמשיך בלעדיהם?? אם הם לא יחזרו, אני באמת חושבת שלא נצליח להתאושש מזה כחברה.
מגיע לנו שוויון בנטל, אנשי המילואים ומשפחותיהם קורסים בעוד אוכלוסיות שלמות אינן לוקחות חלק במאמץ.
מזבח ההקרבה כבר לא עומד בעומס המשא והלוואי שבאמת נהיה ראויים.
עבור הנרצחים והנופלים שכל אחד ואחת מהם עולם ומלואו.
עבור הורינו, שחוו את מלחמת יום כיפור ולא האמינו שנופתע שוב באופן כזה.
עבור סבינו ששרדו את השואה ונשבעו שלעולם לא עוד.
ולמען עתיד ילדינו שלמדו בגיל צעיר מידי על הרוע והכאב שקיימים בעולם.
למענם, עלינו ליצור מציאות מתוקנת, כזו שתחל קודם כל בהקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל הנורא והגדול ביותר שידעה המדינה. מגיעות לנו, לכל אזרחי המדינה, תשובות אמיתיות ושהצדק יעשה.
אני לא מתיימרת לדבר בשם אחותי, היא לא כאן כדי להביע עמדה ודעה. אבל אני יודעת שהיא סמכה על המדינה שלה שתגן עליה והמדינה אכזבה אותה.
אני מאמינה שצריך. שחובה. שעכשיו זה הזמן. שאם אין אנו לנו, מי לנו. שאפשר מתוך רסיסי השבר הגדול לקום ולבנות עולם חדש וטוב.
אני מאמינה.
תמיד אמרתי לילדיי: ״היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם״ אז החלטתי לנסות וליישם זאת בעצמי וקמתי.
יונתן שמריז, מייסד קומו:
אם הממשלה לא תכבד את פסיקת בג"ץ - החוק במדינה כבר לא יהיה רלוונטי עבור אף אחד וניכנס למצב של כאוס.
אף אזרח ישראלי שהמדינה חשובה לו לא יוכל לשבת על הגדר.
אם זה נראה רע
אם זה מריח רע
אם זה מרגיש רע
זה ר-ע!!!
מה קורה פה??
מה קורה במדינה שלנו?
בעיצומה של מלחמה, בעוד עשרות אזרחי המדינה בסבל מתמשך ובלתי אנושי בעזה, נחשפים עוד ועוד פרטים מהפרשה הבלתי נתפסת הזו.
ברור לכולם מה סדרי העדיפויות של ראש הממשלה, ברור לכולם מה מעסיק אותו בימים האחרונים, ולא- לא מדובר בחטופים.
הגיע הזמן לנקות את החמץ, להכשיר את הבית.
מגיע לנו, לכולנו, טוב יותר.
בימים האחרונים יצא לי לשבת עם רונן בר.
מפגש לא קל. טעון. יש לי המון זעם על השב"כ, כמו שיש לי על הצבא.
המון שאלות, המון קצוות לא פתורים. דברים שהיו צריכים להתחיל להיחקר מזמן בוועדת החקירה הממלכתית אם רק הייתה פה ממשלה שתקים אותה.
אחד הדברים שדיברנו עליהם היה חשיבות השיקום של אמון הציבור במערכות המדינה.
אין ולא יהיה לנו צבא אחר או שב"כ אחר.
כדי שהוא ישוקם ראש השב"כ והרמטכ"ל צריכים להתחלף. אבל לא רק הם.
לא יודע להעריך אם שרביט הוא מינוי טוב או לא.
יודע שהוא נעשה תוך דריסת ראש השב"כ המכהן, תוך התעלמות מהוראות החוק, תוך זריעת כאוס והמשך ריסוק האמון בין האזרחים למדינה.
יודע שברקע יש חקירה חמורה שנוגעת לקשר קטארי מטריד עם סביבתו הקרובה ביותר של ראש הממשלה.
הייתי רוצה לדעת שהדבר הזה נחקר וימשיך להיחקר ברצינות וללא משוא פנים.
ראש ממשלה שהיה אחראי לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה הוא הראשון שהיה צריך לקחת אחריות וללכת הביתה. הוא בטח לא ראוי לעצב ולהשפיע על העתיד שלנו.
אין לממשלה כזאת מנדט מוסרי לעשות כלום חוץ מלהחזיר חטופים הביתה וללכת בעצמה הביתה.
דורון שבתאי, רכז שטח ומילואים של קומו:
בזמן שמשרתי המילואים מקריבים חודשים מהחיים שלהם למען המדינה, יותר ויותר מהם חוזרים הביתה ומגלים שאין להם עבודה.
האנשים שעומדים בחזית, שמגנים בגופם, שעוזבים משפחות, קריירות, חיים שלמים ועכשיו נאלצים להלחם שוב- הפעם על הפרנסה שלהם.
הגיע הזמן שהמדינה תתעורר
עורו, עורו מלאכיי
קרא הוא באשמורת ראשונה
הגיע היום אליו התכוננתם עד בלי די
המלאכה רבה, גשו נא לעבודה
זהו יום מיוחד, יום של חג
הם מבינים- זה רגע האמת
הילתם בוהקת בהתרגשות כי הגיעה העת
ובקרוב יצטרפו אליהם המוני מלאכי שרת
זמן רב התכוננו לכך המלאכים בשמיים
זמן רב התכוננו גם המלאכים באדמה-
(אף שאלה לא הבינו לגמרי את התכלית או המטרה)
הגיע הרגע, זהו יום מיוחד
יום של חג שמחת תורה
הביטו אליי, עשו כדבריי
סללו דרך, פנו מקום, פיתחו את השערים
הן יצטרפו בקרוב רבים וטובים
חלקם כבר הגיעו לגבורות
לחלקם טרם מלאה שנת ארץ אחת
וכפות ידם כה זעירות
לכולם נשמות זכות ונדירות
נבחרו הם בקפידה וסומנו כהלכה
גופם הושאל להם אך לתקופה
ונשמתם זוכרת ויודעת שהגיעה השעה
6:29 ניתנה הפקודה
מלאך המוות החתים כרטיס וניגש לעבודה
הוא חיכה לכך זמן רב והיה סבלני
איפשרתי לו להיות הפעם די יצירתי
לא יעזור למרוח דם על משקופים
אין טעם בתחנונים
רק חלקם יזכו להיפרד מהחיים
מוחם לא מבין, אך נשמתם זוכרת ויודעת-
כך נחתם בראשית הימים
מהרו, מהרו מלאכיי
תכף יתחילו לעלות לכאן בניי
לכולם יש מקום, לחלקם עוד מסע
הבה נקבלם בידיים פרושות באהבה
והם נרגשים מקדושת היום
נשמות רבות ויפות יצטרפו אליהם לגן היום
כל אחד מבצע מלאכתו ביראה עד תום
אך אחד, די חדש הוא, עומד שם מבולבל
מלאך זוטר, כמעט והעז לומר ״אבל״
כמעט אמר: חכה רגע, הוד קדושתך
היתכן ותיתן לזה עוד מחשבה
אולי ותחזור בדעתך
נשמות עילאיות הן, זאת אני יודע
תן להם עוד מעט חיים בעולמם
לפני שגופם גווע
בשמיים, עבורנו זהו יום ששון
אך עבור אוהבם יהיה זה אסון
חיכינו להם פה, זה נכון, אך לנו יש סבלנות
תן להם עוד קצת זמן ואם זה יעזור
אני מוכן לקחת על עצמי עוד אחריות
כמעט והעז אותו מלאך זוטר
אבל פחד שמא יצחקו עליו
הוא חשש, הוא די חדש
אז נשך שפתיו ולפתוח את שערי הגן ניגש
אילו רק ידע שדבריו היו מתקבלים
היה צועק אותם ומרעיד את המרומים
💔
הפיצוץ בין ישראל כהן צדק לבין הרמטכ"ל שנכנס לתפקיד לפני דקה וחצי, הוא המחשה מצוינת לתרבות השלטונית הרקובה והמסואבת שהשתרשה פה.
שר ביטחון שלא קשור לביטחון, שמונה לתפקיד רק כדי לשרת תכלית פוליטית עלובה של הכשרת השתמטות מצה"ל, מעביר את המסרים שלו לרמטכ"ל ורב איתו דרך התקשורת.
כמו שהוא מוכן לרסק את חיילי צה"ל ומשרתי המילואים עבור אתנן פוליטי, כך הוא מקריב את אמון הציבור בצבא בשביל כמה כותרות בתקשורת.
בדיוק כמו שהודיע למשפחה שלי על ההחלטה שלא להכיר באלון אחי הגיבור כחלל צה"ל (נמשיך להיאבק בבג"ץ) דרך התקשורת.
כמה עלוב. אפס פאסון, אפס רגישות, אפס ממלכתיות. ייצוג של תרבות שלטונית עלובה שכל מה שמעניין אותה זה הפריימריז ולעזאזל עם כל השאר.
אין ספק שנתקן את התרבות השלטונית הזו ונפנה לישראל כהן צדק המון זמן ללכת לחתונות ובר מצוות.
הערך המוסף שלו הרבה יותר גבוה במקומות כאלה מאשר במשרד הביטחון.
דורון שבתאי משדרות, רכז שטח ומילואים של קומו:
בזמן שאנחנו ״חוגגים״ 400 ימי מילואים, רחוק מהאישה והילדים, העסק, החיים, שר בממשלת ישראל רוקד ושר לצלילי ״נמות ולא נתגייס״
זה לא רק ניתוק- זו חציית קו מוסרי.
מגיעה לנו הנהגה אחרת.
שנה וחצי מתחילת המלחמה:
59 חטופים עדיין נמקים במנהרות
חמאס יורה למרכז
חיזבאללה יורה לצפון
החות'ים יורים לאן שבא להם
עשרות אלפי מפונים
אלפי חיילים בחזית
והממשלה הזו עוסקת בלרסק את שאריות האמון, להוביל להתנגשות חוקתית, לקרוע את העם ולהסדיר בחוק השתמטות.
מגיע לנו משהו אחר
כשממשלה שנבחרה כחוק מחליטה שהיא לא כפופה יותר לאותו חוק - המדינה שהכרנו חדלה מלהתקיים.
ממשלה שתוביל לאנרכיה ולמשבר חוקתי היסטורי, לא תאפשר לאף אזרח ישראלי שומר חוק ואוהב מדינה לעמוד מנגד.
זהו קו פרשת המים של המדינה.
ראש השב"כ הוא בכלל לא הסיפור.
הסיפור הוא מי אנחנו.
ואנחנו לא ניתן להם להרוס יותר את מה שהם כבר הרסו.
אנחנו הדור שילחם על המדינה הזו ויתקן. כולנו ביחד.
הזמן שלנו מתקרב.
שמח לעדכן שקומו החליטה לאמץ את גדוד 8 בגזרת עזה ולהקים מערך מתנדבים שיסייע למשפחות הגדוד ❤️🇮🇱
מי שתוביל את הפעילות מטעם @kumu_il היא שר, שהייתה בת זוגו של יניב אורן ז"ל - מחנך, תושב קיבוץ עין גדי ולוחם בגדוד 8119 בחטיבת ירושלים, שנפל בקרב בעזה באוגוסט האחרון.
שר החליטה לקום איתנו מתוך השבר, ולהתגייס למילואים כאחראית משפחות בגדוד.
שר מייצגת בשבילנו את מהות קומו. את היופי בעם ישראל, העוצמה והערבות ההדדית.
גאה בה שהיא איתנו.
הנהגה עם שאריות בושה הייתה מכריזה על פירוק הממשלה מחר בבוקר.
כל מי שהיה אחראי חייב לטוס הביתה. בצבא, במערכות הביטחוניות ובממשלה.
אבל הם מזיזים את כולם חוץ מאת עצמם.
הם מפרקים את האמון במוסדות המדינה. הם דורסים ומשפילים ראש שב"כ, שבניגוד אליהם כן לקח אחריות והודיע שלא יישאר בתפקידו עד סוף הכהונה.
הם עושים הכל תוך ניגוד עניינים נוראי, בדורסנות ובחוסר אמון מוחלט.
במקום להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהחזיר את החטופים, הם בורחים מאחריות ובוחרים להרוס הכל.
לרסק את הרוח הלאומית ולקרוע את העם הזה לגזרים. לדחוף אותנו לאסונות הבאים.
העיקר לא לקחת אחריות,
ולעזאזל המדינה.
אלו ימים זמניים.
אולי קשה לראות את זה עכשיו אבל עוד תקום פה הנהגה חדשה שתאסוף את כל השברים ותבנה פה מדינה אחרת.
נצמח כמו עוף החול ונעשה פה רנסנס למדינת ישראל שמגיע לה הרבה יותר.
בסופו של דבר את אינך
הכל הבל הבלים
והעיקר הוא
שבסופו של יום את אינך
אני מאוד מאוד משתדלת
להצליח לחיות
לצד הידיעה המרעישה והמוחלטת
אודות מותך
מנסה נואשות להחיות אותך
בסיפורים פרוייקטים מיזמים תקשורים
אבל בסופו של דבר
את בכל זאת מתה
ואני הולכת לאיבוד ברגעים היומיומיים המחזוריים האלה
כי פשוט לא נתפס לי
כי איך יתכן שאת כל כך מתה אבל חיה וכל כך חיה אבל מתה.
והידיעה הזו, עמית, שאת מתה
שואבת את האוויר מראותיי ואת ההגיון מראשי
והיא קשה והיא אכזרית
ואני מנסה נואשות להשתיק ולהרחיק אותה ממני
ומעשנת ורצה ושותה ומארגנת ועסוקה
אבל בסופו של דבר היא עקשנית יותר ממני
וביום שלי נפתחת כל מהדורת חדשות בכל שעה עגולה במבזק הדרמטי הזה: ״כתבנו מהשטח מדווח: עמית מתה. היא לא חוזרת. אני חוזר, עמית מתה״ ושוב ושוב ושוב אגרוף לבטן וסכין ללב ואין אוויר.
והנסיונות הפתטיים האלה,
בלראות אותך כאיזה פרפר לבן מעאפן או כצורת ענן בשמיים או לדבר לפאקינג להבה של נר נשמה…
בסוף בסוף, על אף נסיונותיי, הבלתי נלאים יש לאמר, להיאחז בך, את לא פה. ועדיין מתה.
ואין לי כח לתקופה המעצבנת הזו
שהשמש מפשירה את הלב
והציפורים מצייצות להן בסבבה שלהן
וכל הסגול והורוד והצהוב פורח ומרהיב כל כך
וככל שהימים מתייפים כך העולם מתכער יותר
כי יופייך המושלם לא קיים בו עוד
וכל דבר כזה רק מדגיש את חסרונך ומגדיל את הכמיהה שלי אלייך
ותכף פסח, אביב, התחדשות, משפחתיות, טיולים וזה מפחיד כל כך
מבעית כמעט כמו ההבנה שמתקרב גם יום הזכרון
וכל הגוף שלי בטירוף חושים מהדבר האיום ונורא הזה
ובתחזית שלי של סוף המהדורה החזאי עומד, בכל שעה מחדש, ומפרט על עננה כבדה וסמיכה באזורי שמסתירה את כל השמש שבעולם.
ופתאום שמתי לב שהנורמליות של החיים שלפני זה מה שהכי מכאיב, הפעולות הפשוטות, השמחות, הכי שוות ויפות של החיים הקודמים, להעז לעשות אותן בחיים האלה- זה כל כך כואב.
ולא משנה מה אעשה
בסופו של דבר
בתכלס
את, שהיית מוארת ומאירה יותר מהשמש,
יפה מבפנים ומבחוץ כמו שבעת פלאי תבל יחדיו
את, שדי בניתי עלייך שתחיי הרבה אחריי
את מתה
ואת לא חוזרת
וזה לא מקובל עליי
ואני לא יודעת מה לעשות עם זה
רק יודעת שאוהבת אותך תמיד ולנצח
💔
מרגיש בחילה איומה לקרוא את החשדות על יועצי ראש הממשלה.
לא מבין איך אפשר לקבל בזמן מלחמה כסף ממדינה שמימנה את הטבח ולהמשיך לישון בלילה אח"כ.
מה שהכי חשוב לי שתזכרו זה שבזמן שאנחנו הסתובבנו בכל העולם כדי להציל את היקירים שלנו ולשכנע מנהיגים עד כמה קטאר מסוכנת, מי שעבדו נגדנו היו דווקא מתוכנו.
העם שלנו חזק.
הוא יצמיח מתוכו דור חדש של הנהגה, והיא תקיא מתוכה את כל הנורמות שהשתבשו פה מהראש ועד הזנב.
גם עכשיו אני בטוח שעוד נביא ימים טובים מאלה.
דורון שבתאי משדרות, רכז שטח ומילואים של קומו:
בנאדם פותח חדשות ורואה שהממשלה הזאת מתעסקת רק בדבר אחד: לדאוג לחוק השתמטות, מימון השתמטות, תקצוב השתמטות ותמרוץ השתמטות בזמן מלחמה.
ואנחנו מתייצבים, למרות שעשינו כבר מאות ימי מילואים, למרות העסק הקורס, האישה שעוד רגע מתגרשת והילדים שלא רואים אותנו.
אנחנו ראויים להנהגה אחרת.
ירדן ביבס: "אשתי וילדיי נחטפו בחיים ונרצחו בשבי. אני פוחד פחד מוות על החברים הכי טובים שלי דוד ואריאל קוניו"
ירדן ביבס היקר וכל שורדי השבי משמיעים את קולם של אחינו שזועקים אלינו מעומק האדמה
חייבים לחזור למשא ומתן ולשחרר בעסקה את כולם בפעימה אחת.
אין זמן ואין דרך אחרת להחזיר חטופים בחיים!
(צילום - פאולינה פרלמוטר)
במשך חודש ימים גם לא הייתה לחימה וגם לא שוחררו חטופים. אומה שלמה עצרה נשימה וחיכתה שנשיא אמריקאי יחליט במקום מי שלא מסוגל להחליט.
24 חטופים חיים נמקים במנהרות, זועקים אלינו מעומק האדמה. הם מתים להיות מספיק חשובים כדי שהסיוט הזה ייגמר ושיחזירו אותם כבר הביתה.
תדע כל אם עבריה שילדיה לא בטוחים ובטח לא שווים יותר מכסאם של רודפי השררה והכוח.
שבניה ובנותיה יופקרו למען שיקולים פוליטיים.
לא ננוח עד שיחזרו.
לא נוכל לחזור לעצמנו לפני שהם יחזרו 💔