תזכורת: אלה חברי הכנסת שהצביעו בעד יוקר המחייה ובעד שימור מועצת הלול:
ששון גואטה.
אלי רביבו.
אופיר כץ.
יוסי טייב.
ינון אזולאי.
יעל רון בן משה.
אלון שוסטר.
זאב אלקין.
יצחק קרויזר.
צביקה פוגל.
יוקר המחיה לא נופל מהשמיים, פוליטיקאים מצביעים בעדו.
הפוך גוטה, הפוך.🤦
דווקא הסיפור הזה מוכיח איך השוק עובד. כשהמחיר היה מפוקח ונמוך מדי, נוצר מחסור והמדפים התרוקנו כי לא השתלם ליצרנים לייצר. אחרי שהשוק נפתח, החמאה חזרה למדפים, נוספו סוגים ומותגים, ועדיין אפשר לקנות חמאה זולה למי שרוצה.
הממוצע ״עלה״ בעיקר כי נכנסו יותר סוגים יקרים ופרימיום לשוק. זה שינוי בהרכב המוצרים, לא התייקרות של המוצר הבסיסי שהיה קודם.
כשיש יותר מגוון, טבעי שהממוצע יזוז, גם אם האופציה הזולה נשארת בדיוק כפי שהייתה.
זה בדיוק כמו שמישהו קונה מרצדס. העובדה שיש מרצדס בשוק לא פוגעת במי שממשיך לקנות קיה. היא לא מייקרת את הקיה ולא מעלימה אותה, היא פשוט מוסיפה אפשרויות למי שרוצה לשלם יותר.
אז אם יש לך מדפים מלאים, מוצר זול קיים, ועוד מגוון גדול יותר.
לקרוא לזה ״כישלון״ בגלל שהממוצע עלה זה ממש אבל ממש טיפשי.
עיתון שכותב על כלכלה בלי להבין בכלכלה.
כל המהלך התחיל כי לא הייתה חמאה על המדפים. המחיר המפוקח היה נמוך מדי, ולכן כמעט כל היצרנים, מלבד תנובה, הפסיקו לייצר חמאה במחיר המפוקח.
היום מי שרוצה חמאה זולה עדיין יכול לקנות חמאה זולה, בניגוד לעבר שבו בכלל היה מחסור. ומי שרוצה חמאה יקרה או איכותית יותר גם יכול לבחור בכך.
אז מה בדיוק הבעיה אם המחיר הממוצע עלה, כל עוד עדיין אפשר לקנות את המוצר הזול? בדיוק כמו שמי שבוחר לקנות מרצדס לא פוגע במי שממשיך לקנות קיה.
בסך הכול מגוון האפשרויות גדל והמצב השתפר. רשות התחרות כבר הסבירה שהמהלך נחשב להצלחה. הלוואי שכל ״כישלון״ של רפורמה היה נראה כך.
לא ברור איך דבר כזה מתפרסם בלי מינימום ביקורתיות.
ניסוי מחשבתי:
תגיד לבן שלך לחלק עיתונים בשכונה בשביל רווח של ₪100.
אחרי שהוא מסיים, תיקח ממנו ₪99, תביא אותם לילד של השכן שישב כל היום בבית ושיחק בפלייסטיישן, ותגיד לבן שלך שזה בשביל ה״שוויון״
עכשיו תשאל אותו אם הוא עדיין אוהב קומוניזם.
ניסוי מחשבתי:
תגיד לבן שלך לחלק עיתונים בשכונה בשביל רווח של 100₪,
אחרי שהוא מסיים, תביא לו בחזרה רק שקל אחד ותשאל אותו האם הוא עדיין אוהב את קפיטליזם?
הסוציאליזם לא מגן על החלשים, הוא מייצר אותם. כשמדינה לוקחת יותר כסף, מחלקת יותר הטבות ומנהלת יותר תחומים בחיי האזרחים, אנשים הופכים תלויים במערכת במקום לבנות עצמאות כלכלית. במקום לתגמל עבודה, חיסכון ויזמות, הסוציאליזם מתגמל תלות ומעניש הצלחה. לכן בכל מקום שבו המדינה גדלה והחופש הכלכלי הצטמצם, הצמיחה נפגעה וההזדמנויות התמעטו.
חשוב לזכור: מי שהוציא מאות מיליוני בני אדם מעוני לא היו פקידים ופוליטיקאים, אלא שווקים חופשיים, יזמות ותחרות.