חמש שנים ל'אסון מירון': מספר זיכרונות מהרגעים שלא יוצאים עד היום מהראש
ערב ל"ג בעומר תשפ"א אני וחבר מחליטים לעלות למירון (קראו לזה אז החגיגה הגדולה - אחרי הקורונה), אני זוכר שהגעתי מוקדם הסתובבתי בין הדוכנים, התפללתי בציון, ואפילו הספקתי לפגוש חברים שלא ראיתי הרבה שנים >>>
השיעור של ראש הישיבה נפתח בדממה. על הסטנדרים גמרות עוז והדר חדשות ממסכת גיטין. הבית מדרש מלא מקצה לקצה, והרכבת יוצאת לדרך חדשה.
ביום בו בחורי הישיבות חוזרים לספסלי הישיבה. עולה בי געגוע; לרעש הלימוד, לשטייגן שהיה באוויר, לוויכחים בין החברותות, ולקול התורה שלא פסק בהיכל הישיבה.
׳א׳ אלול׳ הוא יום מעורר השראה עבורי.
אף פעם לא אשכח את היום הראשון שלי בישיבה גדולה.
שלושים בחורים בסביבות גיל העשרים, כל אחד מאזור גיאוגרפי אחר בארץ - מתקבצים לבניין אחד ומתחילים פרק חדש בחיים.
מלשכת הראשון לציון הרב יצחק יוסף נמסר : תוכן הפרסום הבוקר אודות תמיכה כזו או אחרת, מוכחש לחלוטין.
מצער מאוד לחלוטין שיש מי שבחר לסלף ולפרסם דברים שלא נאמרו.