להיות
הומו בארון בשנת 2026
זה לצאת
מהארון קודם כל מול עצמך אחרי שנים של הדחקה
זה לעמוד
ביום בהיר אחד מול המראה להסתכל על עצמך ולהבין שאתה הומו
לקלוט
שאף פעם לא באמת הרגשת משהו לנשים אבל ברגע שהגיע הגבר הנכון הרגשת משהו בפנים שבחיים
לא הרגשת
נעלמתי מפה לכמעט חודשיים
בחודשיים האלה ניסיתי כיאה להומו בארון להמשיך לשלוט על מה שאין לי שליטה עליו
אני מדבר כמובן על המשיכה לגברים
אבל האמת היא שאני מרגיש קרוע
אני קרוע בין עולם האמונה לעולם הפרטי שלי, שבו אני נמשך למשהו שלפי הדת והאמונה ״אסור״
אני קרוע כי אני יושב בצהרי שישי בבית וכותב טקסטים על נטייה מינית ואמונה
אני קרוע נקודה
טקסט שנכתב בשישי בצהריים, רלוונטי גם לעוד שעתיים ונקווה שממש לא לעוד שנתיים
אני קרוע בין לגז׳דר מנשמות צמאות של בן צור
לבין לגז׳דר כי אני מבין שאני קרוע באמת בין 2 דברים שמתנגשים ואני פאקינג לא מוצא ��ת האמצע
אולי אין אותו?
אני קרוע כי בתקופה הזאת שאני כביכול ״שומר ברית״ אני מבין עוד יותר שאני הומו, ושום דבר לא ישנה את זה
גם לא לנסות להתחזק
אני תמיד אריץ בראש מה אם זה איזה מתחזה פסיכופט והתמונה בכלל לא שלו/תמונה שלו והיא לא עדכנית
אני תמיד אלך על האופציה הגרועה ביותר ואהיה הכי זהיר שיש
איזה עצוב זה שבגלל שיש מקרי אלימות והתחזות זה ככה
זה עצוב אבל הגיוני
עצוב שזה הגיוני
יש לי בעיית אמון קשה מאוד באנשים שמדברים איתי בגריינדר
בעיקר כשאני בארון, דיסקרטי מאוד וקנאי לנושא הזה ומישהו עם תמונה ומחוץ לארון מחליט לדבר איתי
גם כשהשיחה הולכת הכי טוב שיש וזורמת והוא נשמע מתוק וגם נראה ככה
ראיתי את המודעה וה��מת שהתלהבתי
אבל כמה תסביכן אני מאחד ועד לראות את דגל הגאווה במודעה ומצד אחד להתרגש מזה ולהתלהב מזה
ומהצד השני לא להרגיש גאה בכלל
איך אפשר להרגיש גאווה כשנמצאים בארון חוץ מלצאת למסיבות ולקוו�� שאף אחד שאני מכיר לא יהיה שם???
יש לי קצת אווירה של כוסעמק בגלל חודש הגאווה, חבר שלח לי משהו על איזו מסיבה בתל אביב ביום של המצעד
כתבתי לו שזה מאוד קורץ לי ומצד שני אני בארון מדי בשביל ללכת לשם
וללכת לשם זה יהיה האמאמא של היציאה מהארון ואני לא מעוניין שעוד אנשים ידעו(חוץ מאלה שיודעים כבר)
אין דבר יותר קשה מלהסביר לחברים הסטרייטים והדתיים שלפעמים אין דרך לזהות הומואים כי לא כל ההומואים נשיים/מוחצנים או איך שלא תקראו לזה
ולא כתוב לאף אחד מאיתנו על המצח בענק ״אנחנו הומואים רצח״ ואפשר לזהות אותנו
יש ציבור מאוד גדול וזה לא רק אצל הדתיים
שבטוח שלכל ההומואים יש את אותו דפוס התנהגות
אולי זה נובע מבורות,אולי מטמטום, אולי סתם מחוסר ידע וחוסר קבלה של האחר
האם זה ישתנה קצת ב2026 או בחצי שנה שנשארה ממנה? אין לדעת
@yossi_zeivald לא מסכים במקרה הזה, זה לא משהו שיש ��ק אצל הציונות הדתית
חושב שזו תופעה די נרחבת בציבור הדתי באופן כללי
מאמין שכל בן אדם שגדל בסביבה דתית כלשהיא והוא בארון/לא בארון מכיר את ההרגשה
כחלק מזה שאני בארון וגם גדלתי בסביבה דתית לאומית
יש לי את היכולת ״לנתק״ את הצד ההומואי שלי ולהתחבר יותר ��וב לצד הדתי כשאני רוצה
אני לא בדיוק חי את העולם הדתי וגם לא מגדיר את עצמי כאחד כזה
בתקופה האחרונה איכשהוא יצא שנשאבתי לשם שוב
וזה דווקא חיזק לי את הצד ההומואי שלי שאני עדיין מסתיר
זה שנשאבתי שוב לעולם הדתי רק חיזק לי את הרגשת החוסר שייכות לעולם הזה
אני כן מאמין באלוהים
לא מאמין בכפייה ובולשיט
להיות
הומו בארון בשנת 2026
זה לצאת
מהארון קודם כל מול עצמך אחרי שנים של הדחקה
זה לעמוד
ביום בהיר אחד מול המראה להסתכל על עצמך ולהבין שאתה הומו
לקלוט
שאף פעם לא באמת הרגשת משהו לנשים אבל ברגע שהגיע הגבר הנכון הרגשת משהו בפנים שבחיים
לא הרגשת