ניצן אלון היה מפקד סיירת מטכ״ל, אלוף פיקוד מרכז, ראש אגף מבצעים במטכ״ל. שנתיים הקדיש את חייו לשחרור החטופים.
אבל בישראל נתניהו וחבורת מהדהדיו הנרצעים הבינו דבר אחד: יש להם סיכוי לשרוד רק אם יעשו פוליטיזציה להכל! רק אם ירסקו לאמת את הצורה ויהפכו הכל לפוליטי.
הצבא פוליטי, השופטים פוליטיים, הרמטכ״ל פוליטי, השב״כ פוליטי, הכל כדי לעקר אמת כמו זאת שמחקר ניצן
אחרי שנתניהו סיפר, בצחוק אומרים לכם, שמה שהשתנה בו מאז ה-7 באוקטובר זה שהוא ירד במשקל, נזכרתי בקטע הזה מלפני 4 שנים.
נתניהו יוצא מהעדות שלו בועדת החקירה הממלכתית על מותם של 45 בני אדם באסון מירון. שאלתי אותו איך הוא מרגיש אחרי העדות.
תשובתו: "הגב קצת כאב".
מנותק.
משטרת הדת והשבת של ירושלים מחליטה על דעת עצמה שאסור להפגין בשבת.
למה? זה עושה רעש.
שבת שבע בערב, כן? כולם ערים.
למי זה כן מפריע? למפקד תחנת מוריה ולמפקדי מחוז ירושלים שכנראה רוצים לסתום לאנשים שרוצים למחות נגד הממשלה את הפה.
יש פה חתיכת קטע מטורף שפשוט עובר לנו מתחת לרדאר בלי שנרגיש.
תחשבו על האבסורד: בן אדם מקדיש עשרים שנה מחייו הפוליטיים אך ורק למטרה אחת שהיא עצירת הגרעין האיראני.
זה הטיקט הבלעדי שלו, סיבת הקיום הציבורית שלו. ואז, בערב אחד קייצי, הוא נעמד מול המצלמות ומודיע לנו בחגיגיות שהגענו, תחת המשמרת שלו, למרחק של מילימטר אחד ממוות המוני.
במציאות רציונלית, מנהיג שמודה שהמדיניות שלו הביאה את המדינה לסף השמדה מיידית, פשוט מניח את המפתחות והולך הביתה. אבל נתניהו הוא קוסם של תודעה. הוא לוקח את הקריסה האסטרטגית המוחלטת הזאת, עושה לה פליק-פלאק מרהיב באוויר, ותולה אותה לעצמו על הצוואר כמו מדליית גבורה נוצצת.
הטריק פה מורכב משלושה שלבים של נוכלות רגשית פשוטה, חדה וגאונית. קודם כל, הפניה אל הציבור. כשהוא עומד שם ואומר ״כולכם הייתם בסכנה״, תשימו לב לבחירת המילים. לא ״כולנו״. ״כולכם״.
במילה אחת הוא מושך את עצמו החוצה מהמשוואה בעזרת פינצטה. הוא לא עמד איתנו שם למטה, בתוך החרדה המיוזעת. הוא ריחף מעלינו. ובאותה נשימה, הוא פשוט מוחק את צה״ל, מעלים את המוסד, זורק לפח את עבודת הנמלים של אלפי אנשים בחדר המכונות הביטחוני שסיכנו את חייהם. נשאר רק המושיע הבודד שהדף את הקטסטרופה בכוח הרצון.
ולמה הוא מעלה את מפלס האפוקליפסה דווקא עכשיו? כי באותו זמן בדיוק, מעבר לים, האמריקאים והאיראנים יושבים וחותמים על הסכם בלי לשאול אותנו. איך מסתירים מהציבור הישראלי את העובדה שהפרויקט המדיני של חייך נסגר מעל הראש שלך כשאתה בכלל לא בחדר? זורקים למרכז הסלון רימון עשן ענק שכתוב עליו באותיות אדומות ״השמדה״.
כשבן אדם בטוח שעוד דקה נופלת עליו פצצת אטום, הוא לא בודק איזה סעיפים האמריקאים אישרו בוושינגטון מעל השיער המודבק של נתניהו.
בסוף מגיעה מכת המחץ, האולטימטום הנסתר: ״כל עוד אני פה לא תהיה פצצה״.
זה כבר לא חזון לאומי של מנהיג, אלא מודל עסקי קלאסי של פרוטקשן מהשוק האפור. המסר ברור ואכזרי: תשלמו לי בקלפי, או שמחר בבוקר המדינה שלכם נמחקת. במקום תקווה, הוא מציע לנו עסקת סחיטה. ועדר המאמינים שלו משלמים לו בחרדה, בטוחים שעשו יופי של דיל קיומי, ושוכחים שמי שלקח אותם לקצה הצוק הוא אותו אדם שעכשיו דורש שנגיד לו תודה על שלא דחף.
מודה בפה מלא; שמח עד הגג לאיד הביביסטים שמתחרפנים מרגע לרגע ורק חסר שיקפצו מהגגות.
חז"ל כבר פסקו; אסור לרחם על מי שאין בו דעה. אסור!!
עכשיו נשיא ארה"ב טראמפ הוא המן הרשע, סגן הנשיא ואנס הוא חלאה, עוזרי הנשיא הם יהודונים, והכל בכל כל נעשה תחת המטריה של הביבי ועדת עבדיו הנרצעים.
אל תתבלבלו - זה בדיוק מה שנתניהו חושב.
חבר מרכז ליכוד, אחד מהמקורבים ביותר לראש הממשלה, מסביר שאין צורך לסייע לתושבי קריית שמונה כי כל התושבים נוסעים בג'יפים חדשים.
זה כבר לא ניתוק, זו רשעות צרופה.
גלי בהרב מיארה – העם מאחורייך! 🇮🇱
בימים האחרונים אנו עדים למתקפה משולחת רסן נגד היועצת המשפטית לממשלה, בידי מי שאין להם שום הישג להציג לציבור מלבד תקיפת מערכת המשפט.
בשם רוב עצום בציבור הישראלי אנו אומרים יישר כח גלי יקרה, על שאת עומדת זקופה מול מכונת הרעל וממשיכה לעמוד בחזית ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית כמעט לבדך.
מחזקים אותך ומצדיעים לך 🫡
זהו מאבק על דמותה של המדינה ואנחנו לא מתכוונים לוותר!
שלום ינון,
קודם כל כשאתה כותב על מאי גולן, נראה לי מתבקש שתעשה גילוי נאות, בכל זאת הבנתי שהייתם קרובים.
אין בעיה ששרה תסע לחול במסגרת עבודתה, יש הרבה שרים שטסים,
הבעיה הייתה שהיא נסעה כשאף ישראלי לא טס,
כי היו רק טיסות חילוץ, לא כמו עכשיו שנתב"ג מפוצץ.
דבר שני אני נסעתי בסופש, היא נסעה לשבוע על חשבון מליאה, בלי קיזוז כמובן.
דבר שלישי, אני עבדתי חמישי-שישי וראשון, הבנתי שהיא פחות הייתה בעניין של לעבוד שם, עובדה שלכנס הפתיחה היא לא הגיעה בכלל (זוכר את הצילום עם הצעיפים הורודים?)
בקיצור, אני מבינה את הרצון ליצור סימטריה מעוותת, אבל היא פשוט לא קיימת.
אגב, את הנזק שהיא עשתה בנאום שלה על "קריב שמחתן כלבים" (רפורמים), את זה דווקא שמענו בכל מקום,
מכל יהודי שם.
מדהים כמה אישה אחת מיותרת עשתה נזק למדינה שלמה, אבל גם את זה הבטחתי להם שנתקן.
מירי רגב. יואב קיש. אמיר אוחנה. עידית סילמן. גילה גמליאל. אליהו רביבו. דודי אמסלם. מיקי זוהר. יריב לוין. אלי דלל. תזכרו את הרשימה הזו. לכולם היה זמן לצייץ ולתמוך באוריך שחשוד בעבירות של פגיעה בביטחון המדינה. לאף אחד מהם לא היה זמן לצייץ מילה אחת של ניחומים על רותם ינאי ז"ל, שנהרגה אתמול במשמרת שלהם. סדר עדיפויות מעוות של אנשים שאיבדו את הבושה. אפס מנהיגות. אפס אנושיות.
מפגינים כעת מול ביתו של הרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר עם רמקולים שמשמיעים בקול רם ״משיח משיח״ ועם קריאות כלפי מפקד הצבא כמו ״עוכר ישראל״ ״בוגד״ ו״נאצי״ .
והמשטרה? עדיין מחכים לה.
בושה.
מפגיני ימין בשעה זו מול ביתו של הרמטכל אייל זמיר בישוב בשרון בעקבות סיפור פאטצ׳ המשיח. מוזיקה בקולי קולות וקריאות נגד הרמטכ״ל ״בוגד, עוכר ישראל, נאצי״
לאן נוליך את החרפה והבושה.
1/ כבר שבוע מנסים פה לקרוא שפתיים, לנסות להבין האם במהלך חתונה בן גביר ואייל גולן דיברו על חקירתו הצפויה של גולן בחשד לעבירת מין. אבל איש לא שאל מי הזוג המתחתן שגרם לשניים להיפגש. הכלה שמה חן עשור, משפיענית רשת שתומכת בבן גביר, אבל מי שבאמת מעניין הוא דווקא החתן ››
אצעק את זה שוב ושוב ושוב:
בן גביר הוא אסון למדינת ישראל.
אסון לביטחון המדינה,
אסון לביטחון האישי שלנו,
אסון ליחסי החוץ שלנו.
בן גביר הוא עבריין שהשתלט על המשטרה, שעושה בקצינים כרצונו ושהביא לשיא מטורף של דם ברחובות.
כל דקה שהוא השר לביטחון לאומי היא עוד דקה שהוא פוגע במדינה.
קבוצות ההורים בבית הספר של הבת שלי בוערות. ההורים מזועזעים ממקרה דקירת התלמיד באוטובוס, שרק בנס הסתיים "רק" בפציעה ולא ברצח.
תהיו הפגנה הערב, מכתבים לעירייה ולמשרד החינוך, ודרישה להרחקת הילד הדוקר לצמיתות. הכול נכון וחשוב. הזעזוע מוצדק.
אבל בסוף, בינינו - מה מפתיע במקרה הזה, או ברצח בפתח תקווה?
לפני שלוש וחצי שנים נתניהו מינה לתפקיד השר לביטחון לאומי עבריין מופרע שפירק את המשטרה.
בתפקיד שר החינוך יושב ליצן שמתחנף לבייס.
עבריינים הפכו לחלק בלתי נפרד ממפלגת השלטון.
האלימות משתוללת בכל חלקי הארץ, פעמים רבות בגיבוי הממשלה.
מה חשבנו שיקרה???
הפגנות, מכתבים ופניות - הכול חשוב. אבל בסוף יש רק פתרון אחד, והוא נמצא בקלפי.
ספטמבר, אוקטובר, לא משנה. תבטלו חו"ל, תשנו תוכניות, תדאגו שהקרובים מעבר לים יגיעו בזמן - ולכו להצביע.
בסוף אלה החיים והעתיד של הילדים שלנו. תבואו לקלפי, ויחד נביא שינוי.
וכן, אני עושה מהמקרה הזה פוליטיקה. כי זה פוליטי לגמרי.