נינו של הרב עובדיה יוסף תוקף: "סנקציות עד הסוף, להיכנס לכיס ומשם בעזרת השם תבוא הישועה. לא יכול להיות שישראל ביד אחת מממנת משתמטים, וביד השנייה אומרת, 'יש צרכים ביטחוניים, תבואו ל-200-300 ימי מילואים בשנה' | צפו בדברים של הרב יאיר פארן, מחנך ולוחם מילואים
@Yair_Paran@idfonline
החלוקה החדשה היא לא שמאל וימין, ואפילו לא שמרנים וליברלים. כעת, החלוקה היא בין השפויים לחורבניסטים. בין אלה שרוצים לשקם, לבנות ולחיות יחד ובין אלה שמחפשים להמשיך ולשרוף את ישראל. הסקר של מנחם לזר מראה את זה בצורה ברורה. נקודה מעניינת: המפלגה של יועז הנדל
לא יהיה אפשר לשקם את ישראל בלי חשבון נפש מכל מי שהובילו אותה, קבלת אחריות וחקר האמת.
זה פשוט לא יעבוד.
יהודים בכל העולם מכים על החזה כבר מאות שנים בווידוי על כך שאשמו ופשעו.
החג הזה הוא ביטוי לביקורת עצמית. היהדות מחנכת לקבלת אחריות.
השנה האחרונה חייבה את כל מי שאוהבים את המדינה הזאת להתבונן על עצמם ועל החברה שלנו. להביט ברוע המוחלט של האויב, ומנגד בכוחות העצומים שיש בעם ישראל.
להכיר בהתפוררות המדינה לזמן מסוים ב־7.10, להיעלמותה. להרגיש כאב עמוק, בושה על מה שקרה לנו, וגם גאווה גדולה בעם הזה, שתוך דקות ידע להתאפס ולזהות מה חשוב ומה לא.
באופן אישי זו היתה גם השנה החשובה בחיי. איבדתי חברים. הרגשתי אחריות על כתפיי כמפקד במילואים כפי שלא הרגשתי מעולם. הרגשתי אחריות לאומית לעם הזה כפי שלא ידעתי בשום תפקיד, כולל בממשלה.
בשנה הזאת לא היה מספיק זמן למשפחה, לילדים, למורכבות שלא מראים בשום מקום אצל אלה שנשארים מאחור, מודאגים.
לא היה זמן לכאוב את האובדן וללוות משפחות שכולות. כמעט לא הספקתי להגיע להלוויות, לנחם אבלים, להסביר את ישראל ברשתות הזרות. לא היה זמן לכלום.
אבל איכשהו היה לי המון זמן לשאול את עצמי שוב ושוב: איך הגענו למצב הזה? איך תקפו אותנו ככה? מה אני הייתי יכול לעשות אחרת?
אין לי תשובות לכל, אבל אני בטוח בדבר אחד: מי שמתחמקים מלעשות חשבון נפש, מלהכות על חטא, מלקבל אחריות בגלל אינספור תירוצים - לא יוכלו להיות מי שמשקמים את המדינה.
אז הנה, אני אחראי בכל נקודה שבה נגעתי ובה הייתי:
אין לי ספק שלא שאלתי מספיק שאלות כשיכולתי.
הייתי משוכנע שיש במערכת הפוליטית אנשים רציניים וחכמים יותר, שיודעים מה הם עושים.
נתתי כבוד לניסיון החיים ולמילים שיצאו להם מהפה.
כמי ששירות בצבא בסדיר ובמילואים הוא חלק מהזהות שלו, לא פקפקתי כנדרש ביכולות של הצבא, בהנחות המוצא של מערכת הביטחון. ראיתי אנשים טובים ורציניים, לעומת הנכלוליות הפוליטית - והסתפקתי בזה.
ניהלתי מאבקים פוליטיים, אבל נדבקתי להנחת המוצא המקוללת שלפיה זה בסדר שיש אנשים במערכת הפוליטית שכל תכליתם היא לשרוד.
קמתי בבוקר 7 באוקטובר בלי נשק בבית, בלי תובנה מהירה מה קורה, בלי חדות של לוחם. לקח לי שעות ללבוש מדים ולהצטרף, ולקח לי ימים להבין שהיינו במלחמה קיומית. טעיתי.
לא עוד. לא בשנות חיי. בתחקיר שלי עם עצמי, בחשבון הנפש שלי ביום כיפור, אין יותר סלחנות לבינוניות, לבריחה למחנאות פוליטית כתירוץ לטמטום.
הפכתי ימני יותר, ציוני קיצוני יותר. חזרה ליסודות, בלי אמנות הפשרה.
צריך פה ציונים קיצוניים, כאלה שמבינים שנדרשת אכזריות כלפי האויב ורכות כלפי בני העם שלנו.
אין בררה אלא לגייס מחדש למילואים את בעלי הפטור. יש צורך מידי, כבר היום יש רבים וזו זכות גדולה.
במקביל אין שום אפשרות אחרת מלבד להפוך את השולחן.
כולם חייבים לשרת בצבא או שירות לאומי - חרדים, ערבים, חילונים ודתיים.
שום דבר לא יעבוד אם לא נבחר בשינוי דרמטי: מי שלא משרת לא מקבל כולל לבחור ולהיבחר.
זה יוביל לתיקון ערכי ומעשי של החברה והפוליטיקה הישראלית.
באמצע שכונת עמק רפאים בירושלים יש בית קפה קטן ומעולה בשם בירמה קפה.
הבעלים- האחים מיכאל ודניאל רונן הקימו, קשטו ואחראים גם על האומנות במקום.
השבוע נקלעתי לשם במקרה. תוך כדי הקפה התברר שהשניים האלה, עסוקים בלחלק שקיות קפה מעולה ומקינאטות לחיילים בשטח. הם לא השוויצו במעשיהם אלא רק ביקשו שכשאני חוזר למילואים אחלק את התוצר למי שצריך.
הסברתי שבדיוק סיימתי ואני עכשיו (מקווה לפחות) אזרח לחודשיים הקרובים, זה לא עזר. וכך יצאתי עם ארגזים ומשלוחי קפה לרספ"ים אקראיים.
עד היום חילקו שם מעל 12000 שקיות קפה טחון, מכונות קפה ועוד שהגיעו לכל מקום - מגבול הצפון ועד לציר פילדלפי.
התורמים תושבי השכונה עושים זאת דרך קבוצות ווטאספ, אבל תמיד צריך עוד. הצבא לא בטוח צועד על כוסות הקפה שלו אבל זה הופך את השהות לטובה יותר.
אז מי שרוצה לתרום או סתם לשתות במקום מצוין, תגיעו לשם. תחפשו אותם ברשת. זה לגמרי מגיע להם.
אקספו. תל-אביב. בדיוני ועדת החקירה האזרחית לטבח 7/10.
הדובר כעת: יועז הנדל.
״אני מדבר פה כאזרח, לא כלובש מדים. למדנו שהנושא של צבא קטן וחכם שייך להיסטוריה. אנחנו זקוקים לצבא גדול, מורכב עם יכולת תמרון, אש ומודיעין. כל מה שחשבנו שעבר מן העולם, חזר אלינו״
יש פה מפקדי אוגדות שלא ראו בית עשרה חודשים. נלחמים כמו אריות.
זו כפיות טובה לחפש אותם על נאום שנשאו או מכתב שהוציאו לסיום תפקיד (במקרה של גולדפוס). פוליטיקה מכוערת.
הקשבתי לנאום של ברק חירם מצאתי שם נסיון לאחד ולהרים את הרוח. מותר גם ברשת הזאת לחפש את הטוב.
בשבוע שעבר בזמן שהייתי בציר נצרים נשא שלמה קרעי נאום שפרסם ברשתות החברתיות תחת ״חרפת הנדל״, הוא חגג את ההישג הגדול של כהונתו- ביטול חופש הניוד מספרי טלפונים לחרדים. עניין של כסף ושליטה של כמה עסקנים בחסידות גור.
בנאום שלו השווה קרעי את עצמו לאלוהים ואותי לעורלה.
היו לי קשיי קליטה באזור שבו שהיתי בעזה, אז רק קיבלתי בזמן אמת חלקים ״מהנאום הגדול״. ומכיוון שהייתי על מדים גם לא יכולתי לענות.
חייל לא מתווכח עם עסקן פוליטי.
עכשיו כשאני אחרי, חוזר לאזרחות, זו הזדמנות לענות.
תשובתי לקרעי היא: שאני מוחל.
מעדיף בכל רגע נתון להיות במלחמה הזאת בתוך האבק להגן עליך בזמן שאתה עם חליפה יוקרתית נושא נאומים על חרפתי.
שיהיה לך לבריאות. אין לזה שום משמעות.