עמוק בפנים אני חוזר לגיל העשרה בחקירה שלי על קשרים בין אנושיים וחברויות, ואני מגלה שחברויות שחשבתי שהן משהו מסויים, הן ממש לא. ובאיזה שהוא מקום אני שוב לומד מחדש להעריך ולכבד את הלבד שלי, שזה מקום בטוח.
מעבר חד מיפן לישראל עוד במטוס.
ביפן בתחבורה הציבורית יש שקט ואנשים ששומרים על המרחב האישי של הטנשים סביבם.
בטיסה לישראל יש ישרעלים שלא מפסיקים לדבר בקול בטיסה של 12.5 שעות, חייבים לטייל במטוס בלי סוף תוך שהם נשענים על המשענות ראש או על המסכים לא משנה אם אני רואה סרט או לא
🤢
זהו… יושב בשדה, שותה קפה וממתין למפגש עם הילדים עם השאלות הטפשיות והמבט נטול האיכפתיות המתנשא
ארזת לבד?
נתנו לך משהו להעביר?
התיק היה איתך כל הזמן?
מאיפה באת? לאן אתה הולך?
אתה רוצה להודות להוריך שהביאוך עד הלום?