מכס שלום,
אני שולח לארץ מערכת אוקראינית לגילוי רחפנים מתאבדים.
לקח לנו המון זמן ומאמץ לשים עליה את היד.
אני יודע שקוראים אותי פה, אז אם צריך עוד פרטים- הדיאם פתוח.
השם המלא שלי על החבילה.
תפתחו, תבדקו, תעשו את התפקיד שלכם, רק תעשו טובה- שחררו את זה כמה שיותר מהר כדי שיגיע צפונה.
תודות! ❤️
@GadiTaub1 אוף, היה ניכר שיש מתח ביניכם כנראה בגלל ההברזה אבל מי יודע. הפרקים המועדפים עלי בשומר סוף זה אתה ועיריית והפעם נהנתי פחות בגלל זה. חבל, או שתזמין את עיריית אליך להתפייסות על צ׳ונט וגפילטע או שתבוא אלי כבורר מוסכם ואכין לכם כמה מעדנים אשכנזים טובים ותחזרו להיות טובים כרגיל
בעולם מתוקן האנשים שהשאירו ככה את מסיבת יום ההולדת, מתעוררים להודעת טקסט פשוטה שמודיעה להם חגיגית על קנס של 2000 ש״ח. אבל, בעולם שאנחנו חיים בו, מנקה רחובות חביב שעלה ארצה לא מזמן צריך לאסוף אחרי אותם עלובים ב7 בבוקר, לפחות תתחשבו בו אם לא בטבע.
הלוואי שזה יגיע לעיריית ת״א.
Dear American friends
I am an Iranian living in Tehran
I want to tell you that Iran is not like Afghanistan or Iraq
If your government attacks the Ayatollah regime, we will overthrow the regime from inside immediately
This war is not going to be long and your tax money and the lives of your soldiers will not be at risk
Please do not oppose the war and let Iran finally be free
In the future, Usa and Iran will be good friends
#IranMassacre
באשמת הקור הירושלמי שמתפוגג אט אט, התחלתי לאחרונה להתפלל עם החסידים הירושלמים בשכונת בתי מונקאטש הזעירה. המובלעת החרדית הייחודית בלב נחלאות הגדולה היא פנינה שעדיין לא ירדתי לעומקה. בין כל הרווקים הנצחיים שמאכלסים את הדירות שבין רחוב אגריפס לרחוב בצלאל, אני מוצא קסם בצ'אלמרים הלבושים בבגדי היישוב הישן. על ראשם שטריימל או סאמֶעט, ועל גופם געלע קאפטן, או סתם חלאט של חול. וכשאני נכנס לבתי הכנסת שלהם, אני יודע שהם מסתכלים עליי כמו שאני מסתכל עליהם. איש חלילה לא עוין כלפי ההוא עם הקפוצ'ון הירוק של אדידס שבא להתפלל איתם, אך נדמה שאקזוטי להם שהוא אוחז בספרון "חוק לישראל" שממנו הוא לומד בהפסקה שבין מנחה לערבית. וזה יפה בעיניי. אני מהנהן אליהם במתינות ומשפיל מבט, והם מאירים לי פנים. תהום אידאולוגית פעורה בינינו, אך אין לנו עניין לסתום אותה בעפר או בדיבורים ריקים. אז אנחנו שותקים, מתפללים, עונים אמן בדיוק בזמן ולומדים זה על זה באמצעות השקפת עולם מגובשת ודעות קדומות.
אתמול חיפשתי מקום ביניהם. חשוב היה לי שיהיו משענת עץ לגב, שולחן למרפקים ותצפית על כולם.
מימיני ישב אדם יחסית מבוגר, אולי בן 60, בעל הדרת פנים מפעימה. בפאות שלו זרקה שיבה, הסאמֶעט שעל ראשו מטופח למרות שעבר דבר או שניים, והחליפה הארוכה שלו שחורה משחור.
ואז זה קרה. כשהסתיימה תפילת ערבית שלף האיש דף מנוילן ששכב בין הגמרא למשנה הברורה וקרא בקול ובכוונה גדולה מילים שנשמעו לי מוכרות מעולמות מקבילים. "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל..." האיש דקדק באותיות, התרכז בכוונות, והתאמץ במיוחד במילים "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם." חיכיתי שיסיים כדי שאוכל לענות אמן בכל כוחי. "וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם איבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: וְנאמַר אָמֵן."
"אמן!" חצי צעקתי, והוא הנהנן אליי במתינות והשפיל מבט, ואני הארתי לו פנים. את הדף הוא החזיר למקומו בין הגמרא למשנה הברורה ויצא מבית המדרש. מותיר אותי, בחור עם קפוצ'ון אדידס ירוק, ללוות אותו בעיניים נוצצות.
אולי זו בכלל לא תהום כמו שחשבתי, אולי זו רק שלולית.
(בתמונה: מה שהצלחתי לתפוס)