דעתי על ההדרן של 25 הדקות שמחאו כפיים ליוצרי הסרט נז״א: גם MBZ וגם ראש המודיעין המצרי מסרו התרעות ספציפיות לבניומין באופן אישי בשבועיים שקדמו ל-7.10 והוא בחר להתעלם מהן כי הוא היה בקונספציה שהמדינה של האחים המוסלמים שבנתה אופרציה אנטי-ישראלית גלובלית ושתלה סוכנים בקרבתו, בצד שלו
ההחלטה של בעלי "קפה בסמטה" לסגור את שעריו בשבת היא עצובה וקשה.
הפסד לא רק של הירושלמים אלא של המדינה כולה שמבשר רעות לעתיד המקום הזה.
זה כואב לי פיזית והזעם הוא גם על המשטרה. זו האחריות הבסיסית של משטרת מחוז י-ם שאדם ייפתח את העסק שלו בשבת בלי לחשוש, שאדם פאקין ישתה קפה בלי פחד מחרדים אלימים. איפה אתם? איפה הייתם? ביזיון.
כשאין חוק ואין משטרה, האלימים והמושחתים שולטים - ועל זה הבחירות הקרובות.
בנושא הזה אני לא אוותר. בכל פעם שאחד מחברי הממשלה הזאת לוקח קרדיט על החזרת כל החטופים הביתה, זה כמו לחפור בפצע פתוח. די!
אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב: החזרת 46 גופות של אנשים שנכנסו לשבי בחיים וחזרו בשקיות אינה דבר שראוי לקבל עליו קרדיט. 46 הנשמות הקדושות הללו הן 46 אותות של בושה. לגבי חטופים שהוחזקו 300/400/500+ ימים בשבי, בהמתנה שיחזירו אותם הביתה - רק הם יכולים להחליט אם לממשלה הזאת מגיע קרדיט על החזרתם.
On this issue I will not give up. It is digging into an open wound every time a member of this government takes credit for bringing home all the hostages. STOP!
I've said before and I'll say again: bringing home 46 bodies who went into captivity alive and came home in bags is not worthy of credit. These 46 holy souls are 46 badges of shame. As for the hostages who were held for 300/400/500+ days in captivity waiting to be brought home, only they can decide whether this government deserves credit for their return.
לסמוטריץ׳ אין כבוד ל-2,100 הנרצחים ולמשפחותיהם, זו אמירה אומללה ולא מוסרית. גם ביום גרוע של ממשלת השינוי, היא עדיפה באלף מונים על ממשלת אסון השבעה באוקטובר של סמוטריץ׳.
חיי אדם אינם בעלי ערך בעיניו של סמוטריץ׳, בדיוק כמו בעיני קיצוניים פנאטיים בכל מקום בעולם. בקרוב נשנה את זה.
לדעתי השאלה היא לא אם האיחוד של בנט ולפיד טוב לגוש, השאלה צריכה להיות למה יו"ר האופוזיציה הגרוע בתולדות המדינה שכבר ארבע שנים לא מצליח להחליף את הממשלה הגרועה בתולדות המדינה ממשיך להיות בפוליטיקה
אני נוטה להעיר ולכעוס על אנשים בכביש, במיוחד כשהם מסכנים אותי. חברים שלי תמיד צוחקים שאני אדקר יום אחד בגלל ההערות שלי.
אחרי השבועות האחרונים לא נותרה ברירה להודות שהם צודקים.
אין לי שום כוונות לריב עם בנט ואייזנקוט, הם שותפים וחברים, אבל לכל מי ששאל "איפה האופוזיציה?" התשובה היא: באמת איפה? למה רק יש עתיד נשארה בכנסת להלחם נגד הממשלה הנוראה בתולדות המדינה? ולמה אתם כועסים דווקא על יש עתיד שנשארה ונלחמה, ולא על כל אלה שנעלמו והשאירו אותנו להלחם לבד?