העמדה שלי לגבי הליכוד, האחריות שלו, העומד בראשו וחלק גדול מחבריו ידועה היטב - אמרתי אותה אינספור פעמים.
הם נושאים באחריות כבדה ומרכזית לרבים מהכשלים שהובילו אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום. הפקרת הביטחון במשך שנים, ניהול כושל של משברים לאומיים, השחתה מתמשכת של המערכת הציבורית והפיכת הפוליטיקה למנגנון הישרדות אישי.
מה שראינו אתמול, ממשיך מסורת ארוכת שנים שהאנשים האלו מצטיינים בה, של פירוק מערכות השלטון והנורמות המוסריות.
בזמן שחיילים נלחמים, שמשפחות מילואים קורסות, הצפון מופקר ואין מענה, בזמן שהחברה הישראלית צמאה למנהיגות שתסתכל לה בעיניים ותגיד אמת, ראינו שוב את אותם הפוליטיקאים עוסקים בעצמם.
לא בביטחון, לא בחינוך, לא ביוקר המחיה, לא בשיקום המדינה אחרי האסון הגדול בתולדותיה.
רק בהישרדות פוליטית, קומבינות ובמאבקי כוח.
זו לא תקלה, זו שיטה.
וכן, במסגרת הדינמיקה הקבועה של המירוץ לתחתית, אין ספק שב 24 שעות הקרובות ראינו שיאים שליליים חדשים, ויהיו עוד.
אלו גם ימים משונים עבורי, מפני שבמשחק המחנות, זה שאני אומר שגם האופוזיציה אחראית, נתפס עבור אנשים כתמיכה בממשלה הגרועה בתולדותינו.
ובכל זאת, למרות הכעס עלי, אמשיך לדבוק בדעתי זו.
אני לא חושב שמי שהתמודדו מולם בעשור האחרון הציגו הנהגה אחרת. ברוב המקרים אלה היו פוליטיקאים מאותו הזן.
גם אתם ראינו ציניות, עסקנות, שיקולים אישיים ומעשים שלא היו צריכים לקרות.
קשה לשכוח את מה שרבים ראו כשבירת הדמוקרטיה עם 6 מנדטים, או איך בניגוד להבטחות הרבות ששמענו מהם כשהיו באופוזיציה, בבואם לקואליציה הוקמה הממשלה ההיא עם שרים וסגני שרים בכמויות בלתי נתפסות.
וגם כשהיו בשלטון, בתחומים רבים מדי, ההתנהלות המדינית והכלכלית לא הייתה שונה באופן מהותי ממה שהם תקפו קודם. אז המזומן התחלף בהעברה בנקאית… תרשו לי לא להתרגש.
ואי אפשר לא לציין את חוקי הגבלת קדנציות ואיסור רה״מ נאשם בפלילים שהובטחו על ידם ומדוברים בכל מקום על ידי תומכיהם גם היום - ובצדק!
אך כשניתנה להם ההזדמנות, הם לא העבירו שום דבר ממה שהבטיחו.
אני עוד מחכה לתוכנית סינגפור…
וזה בדיוק הסיפור הגדול כאן עבורי.
היכולת המדהימה שפיתחנו כאן לראות כל פגם, כל שחיתות וכל כישלון אצל הצד השני, ובאותו רגע ממש להיות עיוורים מול אותם הדברים כשהם קורים אצלנו.
איש שמאל מסתכל על הליכוד ורואה מערכת מושחתת, עסקנית ומנותקת.
איש ימין מסתכל על השמאל ורואה צביעות, אליטיזם וניתוק.
ושניהם צודקים!
אבל אם מורידים לרגע את משקפי המחנה, רואים מערכת פוליטית ששכחה מה זה דין וחשבון, מנהיגים עם אפס אחריות, ודור של פוליטיקאים שנכשל פעם אחר פעם ובכל זאת ממשיך להטיף לתומכיו שהאשמה תמיד נמצאת אצל האחרים.
וגם עכשיו - אותם אלו שנכשלים פה כבר שנים, מבקשים מאיתנו בכל מערכת בחירות לבחור איזה מחנה אנחנו שונאים פחות.
לא לבחור חזון, דרך או פתרון חלילה, רק צד. עבורם זה רק עוד סיבוב של אותה מלחמה אינסופית.
התקווה שלי היא שהציבור יפסיק לבחור בכל מי שהיה חלק מהכישלון המתמשך הזה.
לא בליכוד, לא בביחד, ולא במפלגות השונות שהפכו את הפוליטיקה הישראלית למפעל פופוליסטי של שיווק שנאה והאשמת היריב.
הלוואי שהכנסת הייתה מתמלאת באנשים חדשים, ערכיים, ישרים ומוכשרים, ובמצב כזה אני הייתי ממשיך בחיי ולא מקים אלטרנטיבה.
רק שאין מה לדבר על חלומות.
במציאות, אם הציבור יבחר שוב באותם אנשים, מה עדיף?
שהם יקימו ממשלה הנשענת על הקצוות וממשיכה את המירוץ לתחתית? או שתקום ממשלה ציונית רחבה שמחייבת שיתוף פעולה?
זו בחירה גרועה. זו לא הבחירה שאני רוצה להעמיד בפני מדינת ישראל. אבל אם אלה שתי האפשרויות שעל השולחן, אני יודע מה אני מעדיף.
אני מעדיף ממשלה שמייצגת ציבור ציוני גם עם נבחרי הציבור שנבחרו על ידם הם מתחת לכל ביקורת, ונסחטת על ידי קבוצת לחץ ציונית בשם אל הדגל.
שליחי הציבור נשלחו כדי לשרת את מדינת ישראל ועם ישראל. להמדד על פי מעשים שמקדמים את הקיום שלנו כאן ולא על פי כמה כסף הם גנבו לחברים שלהם.
מערכת שבה מנהיג נמדד לפי מה שהוא עושה ולא לפי מי הוא מאשים, ואחריות חשובה יותר מפוזיציה.
ובעיקר, מערכת שבה המדינה חשובה יותר מהבייס.
זה לא יכול לקרות בלי כוח פוליטי חדש ונחוש. הדור החדש, נקרא אל הדגל.
ומילה על טיעון אחוז החסימה:
אני ממליץ לאמץ תפיסה יזמית יותר.
הבחירות עוד כמה חודשים, שבהם אנחנו מתכוונים לעבוד קשה כדי לוודא שברור לכולם שאנחנו הרבה מעל אחוז החסימה.
החשיבה הזו שאם היום לא ראיתם סקר על בחירות שמתקיימות עוד 4 חודשים אז צריך לפרוש, היא חשיבה שבגדול אם הייתה בקרב מייסדי המדינה - ישראל לא הייתה מוקמת.
התמונה - עתיד מדומיין של שגרת קיץ בלי רחפני נפץ, טלפונים ובחירות רעילות.
עידו, אחלה שקראת.
הכרנו לפני כמה שנים, ואני זוכר בנאדם סקרן ופחות בטוח שכל מי שחושב אחרת ממנו פשוט משקר - סיבה טובה להזמין גם אותך לשיחה מצולמת.
הביקורת שלך מוכיחה בדיוק את מה שאנחנו מנסים לומר.
במקום להתמודד עם הטענה עצמה, אתה ממקם אותנו בתוך אחת הקופסאות המוכרות. אם מדברים על הכרעה מול אויב, ריבונות וביטחון, אז כנראה מדובר ב״ימין״. אם מדברים על אחדות, הסכמה רחבה ותיקון החברה, אז כנראה מדובר ב״מרכז״. וציונות היא כמובן סיסמה ריקה.
זו בדיוק הבעיה של הפוליטיקה הישראלית, כל רעיון חדש חייב לעבור מיד דרך משקפי ימין ושמאל.
ציטטת אותנו במדויק, ועל זה מגיע לך קרדיט, רוב האנשים מתלהמים בלי לפתוח מסמך. אבל, כמובן שעצרת לקרוא באמצע. שלפת את קיר הברזל, את ההכרעה ואת החלת הריבונות, ושאלת בלעג מה נשאר באמצע ועניתת לעצמך ״כלום״. אלא שבאותו מסמך בדיוק, כתוב גם מסלול שלום יזום, ישות פלסטינית מפורזת לחלוטין, ונכונות לוותר על שטח בתמורה להסכם שמבטיח את ביטחוננו.
אנחנו קוראים לתפיסה הזו היפוך שעון החול והיא בנויה על שתי זרועות שרצות במקביל, יד שמכריעה ויד שמושטת להסכמים. אתה ציטטת אחת והעמדת פנים שהשנייה לא קיימת.
אז התשובה לשאלה שלך “מה נשאר באמצע”, כתובה בדיוק בעמודים עליהם דילגת.
אתה כותב שהפתרונות של הימין נוסו ונכשלו - אני מסכים לגמרי. אבל אז אני מחפש בטקסט שלך הכרה מקבילה בכך שגם הפתרונות של השמאל נוסו ונכשלו, ואני לא מוצא אותה.
אוסלו, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות.
התפיסה שלפיה ככל שנצמצם שליטה ונגדיל תקווה מדינית כך האלימות תדעך נוסתה.
והשבעה באוקטובר הגיע מהמקום שבו הונח היסוד הראשון של התפיסה הזאת, שזה תלוי רק בנו.
זה לא אומר שכל רעיון מהשמאל שגוי, אבל זה כן אומר שהנחת היסוד המרכזית נכשלה. באותה מידה, גם הימין נכשל כשלון ענק.
השמאל נכשל בניסיון לפתור את הסכסוך, הימין נכשל בניסיון לנהל אותו תחת הבטחת הבטחון המדומה. במשך שנים סיפרו לנו שחמאס מורתע ושאפשר לקנות שקט, שאפשר לחזק את חמאס מול הרשות, להכיל, לדחות, ולהימנע מהכרעות. וזה כמובן התרסק.
לכן כשאתה כותב שאנחנו מציעים ״פתרונות ימניים שנוסו ונכשלו״, אני באמת שואל על מה אתה מדבר?
אתה אומר שהחלת ריבונות זה בסך הכול סיפוח באריזה חדשה. בסדר, לא נשחק במילים, ריבונות היא ריבונות. אבל ההבדל הוא לא במילה, אלא בהיקף ובהיגיון. הימין רוצה ריבונות על הכול, בכל מקום, כמטרה בפני עצמה וכמימוש של חזון. אנחנו מדברים על ריבונות באזורים מוגדרים וחיוניים לביטחון, כזרוע אחת מתוך שתיים, לצד מסלול שלום שפתוח לצד השני אם יבחר בו. אפשר להתווכח אם הקו במקום הנכון ואם ההיקף נכון, זה ויכוח לגיטימי שאשמח לקיים. אבל ״זה פשוט הימין עם עוד מלל״ זו לא ביקורת, זו דרך לאחד שתי תפיסות שונות לחלוטין לאחת כי ככה יותר נוח לך לבטל את שתיהן.
מתי נוסתה בישראל תפיסה שמשלבת במקביל כוח צבאי נחוש מול אויבים, אחריות לאומית משותפת, שירות לכולם, רפורמות עומק בממשל, חיזוק מערכת החינוך, תיקון השסעים הפנימיים ובניית הסכמה ציונית רחבה?
אני לא מכיר תקופה כזאת.
אני דווקא מכיר תקופות שבהן ניסו גרסאות שונות של השמאל, ושל הימין. ואני רואה ששני הצדדים הביאו אותנו לאותו מקום.
מה שהכי מעניין אותי בטקסט שלך הוא שאתה מתאר אותנו כמיליטריסטים בזמן שרובנו אנשים שבילו מאות ימי מילואים מאז השבעה באוקטובר.
אני לא מכיר הרבה אנשים שרוצים מלחמה פחות ממי שנלחם בה. דווקא מי ששילם את המחיר יודע כמה מלחמה היא דבר נורא.
אבל הוא גם יודע שיש רגעים שבהם אומה שלא מוכנה להילחם על קיומה פשוט מפסיקה להתקיים.
ז’בוטינסקי לא רצה מלחמת נצח. הוא רצה שלום, אבל הבין ששלום שלא נשען על כוח הוא משאלת לב, ושרק קיר ברזל יביא את הצד השני בסוף אל שולחן המשא ומתן. רבין צדק כשאמר ששלום עושים אם אוייבים, רק צריך להוסיף שגם האוייבים צריכים לרצות בזה. אי אפשר לכפות שלום.
ולכן שתי הידיים יחד - יד אחת מושטת לשלום ויד שנייה מחזיקה ברובה.
סיימת שאתה בספק אם אנחנו מאמינים לעצמנו. כי הדבר הכי קל בעולם הוא להניח שמי שחושב אחרת ממך פשוט משקר. ככה אתה אף פעם לא צריך להתמודד עם האפשרות שיש לו טיעון שצריך לענות עליו. הרבה יותר קשה לשבת מולו ולברר.
מדהים הביטחון של אנשים שהאג׳נדות שלהם שלטו כאן עשרות שנים, הובילו אותנו לשבעה באוקטובר, למשבר אמון עמוק, לקרע חברתי חסר תקדים ולמבוי סתום אסטרטגי, ועדיין משוכנעים שהבעיה היא לא בהם אלא בכל מי שמנסה לחשוב אחרת.
אז במקום לכתוב עוד פוסט עלינו, אני היום במחנה יהודה עד הערב. בחמישי הקרוב ראשל״צ.
פשוט תגיע וניתן לציבור לשפוט.
ואם תבחר לא לבוא ולהמשיך במקלדת, עולה שאלה למה צריך לתקוף מרחוק דווקא מישהו שאתה כל כך בטוח שאין לו כלום לומר.
״קנאים לביטחון עם ישראל בארצו ולריבונות מדינת ישראל. אידיאולוגיות ה"ימין" וה"שמאל" סטו מהמטרה הציונית לטובת פתרונות מנותקים מהמציאות - שני שבטים ה"מקדשים" את המלחמה הפוליטית אחד בשני על פני כל ערך אחר. הגיע זמנן של שתי האג'נדות הכושלות האלה להיעלם מסדר היום הציבורי.״
זה מה שכתוב באתר של אל הדגל, תחת הכותרת ״ישראל אחרי עידן התמימות״.
מה זה אומר, במילים שפונות לבני אדם ולא לאינפנטילים? שהפתרון של הימין - כיבוש, גירוש, התנחלות - הוא רע; ושהפתרון של השמאל - מו״מ, חלוקת הארץ, 2 מדינות - גם. מה זה משאיר באמצע? או, טוב ששאלתם.
הנה מה שאומר אותו האתר ממש בנושא זה:
״אנחנו נקים מחדש את קיר הברזל, לא רק צבאי, אלא תודעתי. זה אומר הכרעה ברורה מול אויבים, החלת ריבונות באזורים החיוניים לביטחון המדינה, וחיזוק הרתעה שתבהיר לכל גורם ממדינות ועד ארגוני טרור שישראל איננה עוד יעד קל למתקפות או סחיטות. במקביל, נבנה את עוצמתנו הכלכלית והחברתית כך שלא נהיה תלויים באיש.״ הם גם חוזרים על זה בהמשך: ״ישראל תאמץ דוקטרינה של יוזמה והכרעה, לא תגובה. לא נמתין עוד שמחבלים יתעצמו על גבולותינו; נפעל מראש, ונחיל ריבונות מלאה באזורים החיוניים לביטחון הלאומי״
אולי אני מעט מבולבל, בהחלט יכול להיות. אבל אם אני משלב את ה׳מצע׳ - שאגב, כולל גם שלל חצאי-אמיתות ואמירות סתומות על תיקון מערכת המשפט שכאילו נכתבי ע״י בינה מלאכותית בשלב מוקדם, טענות פומפוזיות כמו ׳ניצחון הוא לא מילה ריקה - זו תכלית המדינה׳ וכן הלאה - עם הדברים ששמעתי ועודני שומע מאנשי ׳אל הדגל׳, מתקבלת תשובה חד משמעית:
מדובר בתנועת ימין אידאולוגי, עם תפיסת עולם מיליטריסטית גאה וצרה להפליא, שמציעה בפועל פתרונות ימניים (כיבוש, סיפוח, ׳הכרעה׳) שנוסו וכשלו - באריזה חדשה והרבה (הרבה) מלל, שמטיפה למעין גרסה דביקה וקיטשית של הציונות שמסתכמת ברחצה בים הכחול, קפיצה לאוויר הלבלבן ונחיתה היישר בבוץ הירוק-חאקי. זה כל מה שיש פה, בסופו של דבר. הרבה מאוד בום-בום פיו-פיו בום-טראח, הרבה מאוד חזרות על ׳ציוני׳, מונח שפרשנותו מסתכמת ב׳נגד מה שרע ובעד מה שטוב׳, הרבה מאוד פרצופים נחושים ורציניים למצלמה עם דגל סביב הצוואר.
״לא באנו לאחד פוליטית, אלא לאחד ציונית״, הם כותבים. ״הדרך לשבור את הגושים היא לבנות גוש חדש - גוש הציונות״. וכמובן ״ממשלה שמבוססת על הסכמה לאומית רחבה ולא על דילים פוליטיים [ש]תוכל סוף־סוף לטפל במה שחשוב באמת: ביטחון, חינוך, יוקר מחיה, רפורמת ממשל וחוקה. זו לא נאיביות; זו פרקטיקה של אחריות. כי רק ממשלה ציונית רחבה תוכל לשרוד מעבר למחזור בחירות אחד ולייצב את המדינה. אל הדגל תשמש לשון מאזניים חדשה: לא איזון בין ימין לשמאל, אלא בין פוליטיקה ישנה לישראל החדשה. [...] כי אחדות ציונית איננה סיסמה, היא האסטרטגיה הלאומית היחידה שיכולה להבטיח את קיומנו כאן.״
אני בספק אם הם מאמינים לעצמם.
קראתי את הפוסט שלך.
קודם כל, אתה מוזמן לשיחה איתי מול מצלמות.
ביום חמישי הקרוב אני יושב בשולחן פתוח בראשון לציון. לשבת מול מקלדת ולכתוב “מטומטם”, “מטומטמת”, “מטומטמים”, ולנהל שיחה עם עצמך זה לא מאוד מורכב. הרבה יותר מעניין לשבת פנים אל פנים ולהסביר מה הדרך שלך, מה הפתרון שלך, ואיך בדיוק הוא אמור לעבוד.
אני באמת אשמח לשמוע ואולי להשתכנע?
אבל בוא נתחיל מהמקום שבו דווקא צדקת.
צדקת לגבי ז’בוטינסקי. קיר הברזל מעולם לא היה המטרה, אלא אמצעי. ז’בוטינסקי לא חלם על מלחמת נצח, הוא טען שרק כוח כה מוחץ עד שהצד השני יתייאש מהאפשרות לחסל אותנו יוביל בסופו של דבר את המתונים שביניהם אל שולחן המשא ומתן, וכך יושג ביטחון ארוך טווח.
ועכשיו אני מבקש ממך דבר פשוט. לפני שאתה כותב פוסט שלם עלינו, תקרא את המצע שלנו.
שם תגלה שזו בדיוק התפיסה שלנו.
אנחנו קוראים לזה היפוך שעון החול. תפיסה שמבוססת על שתי זרועות מקבילות: שלום יזום והכרעה מאיימת. יד מושטת לשלום אמיתי לצד מחיר בלתי נסבל למי שבוחר בטרור. אנחנו לא מחליפים ביטחון אמיתי בשקט מדומה, ואנחנו גם לא מחליפים שלום אפשרי במלחמת נצח. שתי הזרועות חיות יחד. זו לא סתירה, זו בדיוק התורה כולה.
ולגבי מצרים וירדן שהבאת כהוכחה נגדנו, הבאת אותן למעשה כהוכחה בעדנו. ההסכמים האלה לא נחתמו כי הושטנו יד והצד השני התרכך. הם נחתמו אחרי שהוכרעו מספר פעמים, והשתכנעו שאין דרך למחוק את ישראל. זו לא סתירה לדוקטרינה שלנו, אלא הדגמה שלה.
אז כשאתה כותב שאנחנו מפלגת ימין שלא תקדם הסכמים, אתה מתאר מפלגה שלא קיימת, מה שמעיד בעיקר שלא קראת את מה שאנחנו מציעים.
ומכאן לבעיה העמוקה יותר שהפוסט שלך חושף.
אתה עדיין שבוי בתפיסה שהעולם מתחלק לשתי קטגוריות בלבד: ימין או שמאל. אם מישהו לא מאמץ את כל תפיסת העולם שלך הוא כנראה ימין. ואם הוא לא מסכים איתך הוא כנראה ימין קיצוני.
אבל המציאות מורכבת יותר.
יש רעיונות טובים וגם גרועים בימין. אותו דבר שמאל.
אנשים רציניים לא בוחרים רעיון לפי המחנה שממנו הוא הגיע אלא לפי שאלה אחת פשוטה: האם הוא משרת את הביטחון, את החוסן הלאומי ואת העתיד של מדינת ישראל.
הנאמנות שלנו היא לא לימין ולא לשמאל, אלא למדינה.
והדבר האחרון הוא הפטרנליזם כלפי הצעירים.
הצעירים לא “נופלים” לתוכן. הם לא עדר שצריך להציל מעצמו.
הם דור שנלחם, משרת, משלם מיסים, מקים משפחות, מקים עסקים, עושה מאות ימי מילואים ונושא על הגב שלו מדינה שלמה, בזמן שאנשים כמוך בטוויטר מסבירים לו למה הוא בעצם לא מבין כלום.
אולי הם מקשיבים לנו לא כי הם טיפשים.
אולי הם מקשיבים לנו כי הם מזהים שהדור שהוביל כאן את הוויכוח הפוליטי בעשורים האחרונים נכשל. הקונספציות נכשלו. והם מחפשים דרך אחרת.
אז במקום לקלל, לזלזל ולהסביר כמה כולם מטומטמים, בוא לשולחן.
אם יש לך דרך טובה יותר, תציג אותה ותגן עליה.
ואם אחרי כל הביטחון, הזלזול והוודאות המוחלטת שהפגנת בפוסט הזה לא תבוא, אנשים יצטרכו לשאול את עצמם למה.
כי מי שבטוח שהרעיונות שלו נכונים בדרך כלל שמח להגן עליהם בפומבי. מי שמעדיף להישאר מאחורי המקלדת מייצג בדיוק את סוג האנשים שמחריבים את המדינה הזו. ואתה הרי לא רוצה להיות כזה - אז בוא.
@MichaelMajerIL
רואה סרטונים של "אל הדגל" בטיקטוק ונדפק לי המוח. יושב שם בן אדם, בדרך כלל מתן יפה - ומדבר. מדבר דקה, שתיים, שלוש - אף פעם לא אומר כלום.
והצעירים? עפים על זה. ציונות! לא ימין ולא שמאל! אנחנו נשנה! דרך חדשה! בליל של סיסמאות ריקות מתוכן. כלום ושום דבר.
באופן לא מפתיע, כניסה לאתר שלהם חושפת אמת פשוטה - מדובר במפלגת ימין, או במילים אחרות more of the same.
הם טוענים שיפסיקו את גישת ניהול הסכסוך אבל גם לא יקדמו הסכמים מדיניים, כלומר - ינהלו את הסכסוך, ואפילו כותבים את הפסקה הבאה:
"...אמת פשוטה שז׳בוטינסקי ניסח כבר לפני מאה שנה: רק קיר ברזל של כוח, נחישות ואמונה בצדקת הדרך יבטיח את קיומנו. לא הסכמים ולא מנגנונים בינלאומיים ישמרו עלינו - רק עם שמוכן להילחם על חייו. כל ניסיון להחליף ביטחון אמיתי בשקט מדומה, נגמר באסון."
מעבר לכך שזו *בדיוק* גישת ניהול הסכסוך, זה גם עלבון לאינטיליגנציה ולז'בוטינסקי, שמהיכרות מסוימת עם הגותו וגם כזו אישית עם מי ממשפחתו - ברור לי שהיה נחשב היום לאיש שמאל קיצוני.
הרי ז'בוטינסקי טען שכוח צבאי משמעותי הוא הכרח שיוביל קבוצות בתוך העמים סביבנו להבין שמדינת ישראל כאן להישאר ולכן קבוצות מתונות אלו יפנו למשא ומתן עם ישראל - וכך יושג ביטחון ארוך טווח.
בניגוד למשפט האחרון בפסקה המטומטמת הנ''ל - שני הגבולות השקטים ביותר שלנו בפער הם אלו בהם "הוחלף ביטחון אמיתי בשקט מדומה", יעני - נחתם הסכם שלום.
הם מפטפטים על עוד כל מיני נושאים וכמובן טוענים שיש לפעול ל"החלת ריבונות באזורים החיוניים לביטחון המדינה". ימין? לא - מה פתאום. לא ימין ולא שמאל.
בין סיסמאות ריקות לאוננות עצמית על כמות ימי מילואים, לבין המשך הקונספציה הימנית שהובילה לשבעה באוקטובר ועוד - הם גם מבהירים שפניהם, על אפס מנדטיהם - ל"קואליציה ציונית רחבה". כלומר - ממשלה עם הזונות של קטאר, aka הליכוד. מי יודע - אולי גם סמוטריץ' ובן גביר.
אחסוך מכם עוד דוגמאות באמת מטומטמות הן מהסרטונים שלהם והן מהטקסטים שלהם ואסכם כך - הצעירים לא איתנו. הם נחשפים לתכנים זבל של ימין קיצוני, משיחי ומופרע ואז תכנים ימניים בואכה ימניים קיצוניים (אבל עטופים בעטיפה פסאודו-אינטלקטואלית ומנומסת), מטומטמים ולא פרגמטיים כמו הנ"ל - נראים להם מתונים.
אנחנו חייבים להגביר את הנוכחות שלנו במדיות האלו - טיקטוק ואינסטגרם, ולנסות להגיע לכמה שיותר צעירים. נראה שהדור הצעיר נע היום פחות או יותר על הסקאלה שבין בנט לבן גביר, ובאקסטרפולציה לעתיד - זה עשוי לסמן את חורבנה של מדינת ישראל, בעיקר אם לא נפעל ומהר.
@AmitmizrA ואני עדין מחכה לשמוע ממנו מתי הוא בא לשיחה מצולמת כדי לעמת אותי עם כל מה שקרא ולא מסכים. גם אתה מוזמן כמובן.
הערב מחנה יהודה, חמישי ראשון לציון.
יש לי יותר זמן וידאו מצולם מרוב האנשים בזירה הפוליטית שבהם אני גם מביע את עמדותי וגם תוקף פעם אחרי פעם את הממשלה הכושלת בתולדות ישראל. אבל על כך ועוד מול המצלמות.
היום ב 18:00 בשוק מחנה יהודה.
חמישי ב 18:00 בראשון לציון ברחוב משה בקר.
תעדכן מה יותר נוח לך ואשמח מאוד לנהל את השיחה הזו במרחב הציבורי כפי שראוי שיעשו אנשים עם דרך.
קראתי את הפוסט שלך.
קודם כל, אתה מוזמן לשיחה איתי מול מצלמות.
ביום חמישי הקרוב אני יושב בשולחן פתוח בראשון לציון. לשבת מול מקלדת ולכתוב “מטומטם”, “מטומטמת”, “מטומטמים”, ולנהל שיחה עם עצמך זה לא מאוד מורכב. הרבה יותר מעניין לשבת פנים אל פנים ולהסביר מה הדרך שלך, מה הפתרון שלך, ואיך בדיוק הוא אמור לעבוד.
אני באמת אשמח לשמוע ואולי להשתכנע?
אבל בוא נתחיל מהמקום שבו דווקא צדקת.
צדקת לגבי ז’בוטינסקי. קיר הברזל מעולם לא היה המטרה, אלא אמצעי. ז’בוטינסקי לא חלם על מלחמת נצח, הוא טען שרק כוח כה מוחץ עד שהצד השני יתייאש מהאפשרות לחסל אותנו יוביל בסופו של דבר את המתונים שביניהם אל שולחן המשא ומתן, וכך יושג ביטחון ארוך טווח.
ועכשיו אני מבקש ממך דבר פשוט. לפני שאתה כותב פוסט שלם עלינו, תקרא את המצע שלנו.
שם תגלה שזו בדיוק התפיסה שלנו.
אנחנו קוראים לזה היפוך שעון החול. תפיסה שמבוססת על שתי זרועות מקבילות: שלום יזום והכרעה מאיימת. יד מושטת לשלום אמיתי לצד מחיר בלתי נסבל למי שבוחר בטרור. אנחנו לא מחליפים ביטחון אמיתי בשקט מדומה, ואנחנו גם לא מחליפים שלום אפשרי במלחמת נצח. שתי הזרועות חיות יחד. זו לא סתירה, זו בדיוק התורה כולה.
ולגבי מצרים וירדן שהבאת כהוכחה נגדנו, הבאת אותן למעשה כהוכחה בעדנו. ההסכמים האלה לא נחתמו כי הושטנו יד והצד השני התרכך. הם נחתמו אחרי שהוכרעו מספר פעמים, והשתכנעו שאין דרך למחוק את ישראל. זו לא סתירה לדוקטרינה שלנו, אלא הדגמה שלה.
אז כשאתה כותב שאנחנו מפלגת ימין שלא תקדם הסכמים, אתה מתאר מפלגה שלא קיימת, מה שמעיד בעיקר שלא קראת את מה שאנחנו מציעים.
ומכאן לבעיה העמוקה יותר שהפוסט שלך חושף.
אתה עדיין שבוי בתפיסה שהעולם מתחלק לשתי קטגוריות בלבד: ימין או שמאל. אם מישהו לא מאמץ את כל תפיסת העולם שלך הוא כנראה ימין. ואם הוא לא מסכים איתך הוא כנראה ימין קיצוני.
אבל המציאות מורכבת יותר.
יש רעיונות טובים וגם גרועים בימין. אותו דבר שמאל.
אנשים רציניים לא בוחרים רעיון לפי המחנה שממנו הוא הגיע אלא לפי שאלה אחת פשוטה: האם הוא משרת את הביטחון, את החוסן הלאומי ואת העתיד של מדינת ישראל.
הנאמנות שלנו היא לא לימין ולא לשמאל, אלא למדינה.
והדבר האחרון הוא הפטרנליזם כלפי הצעירים.
הצעירים לא “נופלים” לתוכן. הם לא עדר שצריך להציל מעצמו.
הם דור שנלחם, משרת, משלם מיסים, מקים משפחות, מקים עסקים, עושה מאות ימי מילואים ונושא על הגב שלו מדינה שלמה, בזמן שאנשים כמוך בטוויטר מסבירים לו למה הוא בעצם לא מבין כלום.
אולי הם מקשיבים לנו לא כי הם טיפשים.
אולי הם מקשיבים לנו כי הם מזהים שהדור שהוביל כאן את הוויכוח הפוליטי בעשורים האחרונים נכשל. הקונספציות נכשלו. והם מחפשים דרך אחרת.
אז במקום לקלל, לזלזל ולהסביר כמה כולם מטומטמים, בוא לשולחן.
אם יש לך דרך טובה יותר, תציג אותה ותגן עליה.
ואם אחרי כל הביטחון, הזלזול והוודאות המוחלטת שהפגנת בפוסט הזה לא תבוא, אנשים יצטרכו לשאול את עצמם למה.
כי מי שבטוח שהרעיונות שלו נכונים בדרך כלל שמח להגן עליהם בפומבי. מי שמעדיף להישאר מאחורי המקלדת מייצג בדיוק את סוג האנשים שמחריבים את המדינה הזו. ואתה הרי לא רוצה להיות כזה - אז בוא.
@MichaelMajerIL