באופן מדאיג ומעורר סלידה תל אביב נכבשת על ידי חובשי כיפה ונשק, ובעוטרות בובו'ז סטייל "ראש יהודי". ואל תתחילו עם 'יש מקום לכולם' - כי אין. תראו מה קורה בערד, למשל. ההשתלטות על תל אביב מכוונת ושיטתית. אם לא כדי לתקוע אצבע בעין, למה לבוא להתיישב דווקא בלב החילוניות?
@Meir_Rubin למה אתה שואל שאלות ריקות וחסרות משמעות בטוויטר כשאתה יודע את התשובה? למה אתה לא פונה לממשלה שאתה תומך בה כדי לקבל תשובות? הייתכן שלא באמת אכפת לך מה נכנס לעזה ואתה פשוט עושה מלא רוח?
הבן שלי אחרי מה שעשה בבארי, נשאר אכול ברגשות אשם, שמא היה יכול וצריך לעשות יותר.
לאף אחד מחברי קואליציית טבח נתניהו, אין תחושות אשם, אין רגש אחריות, כולם ישנים שנת ישרים.
הם בני אדם, אבל הם לא אנושיים
אורן כספי הוא יו"ר ועד העובדים של צים, חברת הספנות הלאומית שהמדינה מחזיקה בה מניית זהב. הטקסט הזה נכתב בתגובה לסרטון של ח"כ טלי גוטליב חוגגת בטקס המשואות. אחרי שהגיבו לו הפוסט נמחק. כספי מכחיש שהוא כתב את זה וטוען שפרצו לחשבון.
פעם יכלת ללכת עם המשפחה בשבת לשיפודים באור יהודה.
היום? הכל סגור. שקט מאולץ.
פעם בטבריה היו בשבת חיים תוססים.
טיילת מלאה, גלידות, מוזיקה, משפחות, צעירים, קצת רעש, קצת שמח.
עיר נופש אמיתית.
היום? עיר רפאים. כאילו מישהו כיבה את האור על החיים עצמם.
פעם בערד היה מובן מאליו שבחנות לבני נשים בקניון יש בובות ראווה עם חזיה ותחתונים.
לא פרובוקציה—מציאות.
היום? בעלי עסקים מקבלים איומים.
לא כי עברו על החוק אלא כי מישהו החליט שהמרחב הציבורי שייך רק לו.
פעם, באילת, היית יוצא מהמלון בשבת והעיר היתה חיה.
ברים, טיילת, בתי קפה, משהו לנשום.
היום? סוגרים לך גם את מה שנשאר.
אפילו אספרסו הופך לדיון הלכתי.
וזה לא על שיפודים.
וזה לא על קפה.
וזה לא על בובות ראווה.
זה על מרחב.
על חופש.
על הזכות של אדם לבחור איך נראית השבת שלו בלי שמישהו אחר יחליט בשבילו.
כי ברגע שזה נהיה “אסור” לכולם
זה כבר לא צביון.
זה שליטה.
וזה קורה לאט, בטפטוף.
עוד מקום נסגר.
עוד בעל עסק מתקפל.
עוד עיר משתתקת.
עד שיום אחד אתה קם
ומגלה שהמדינה שאתה מכיר
כבר לא קיימת.
@kat_men_do יא. נהדרת. כמה אור ואהבה. תענוג. הביביזם הוא הסרטן של ישראל. אם לא נכרות אותו לא תהיה פה מדינה. אבל כאמור, אור ואהבה מבלי להתייחס לתוכן הדברים.
סמל ראשון עפרי יפה. אני לא מכיר אותו. לא את המשפחה ואני מרגיש שאיבדתי בן. מסלול הלוחם בסיירת צנחנים נמשך 14 חודשים. עפרי התגייס (עד כמה שאני מבין) ממש בתחילת המלחמה ככה שבתחילת 2025 הוא קיבל את סיכת הסיירת בטקס במבצר כוכב הירדן (נדמה לי ששם הם מסיימים). אנחנו שנה אחרי. המלחמה נגמרה. אני חושב על ההורים שלו. כמה לילות בלי שינה. כמה אושר כשהוא סופסוף הגיע הביתה. אומרים תודה לאל שאין לחימה, חושבים שזה מאחוריהם והכל מתרסק בבוקר המחורבן הזה. 924 גיבורים וגיבורות היו עד הבוקר. מעכשיו 925 והם יהיו חסרים לנצח. הא.נשים הכי טובים שיש למדינה הזאת להציע. ועפרי יפה ז״ל שממש לא היה חייב למות גר אצלי בלב וזה לא נותן מנוחה. איזה דבר נורא זה מלחמה. נוח בשלום גיבור. חבל שהלכת. לא הכרנו אבל אזכור אותך לנצח.