הישראלים נוהרים לקלפיות.
המירוץ לכרטיס החל, יומיים לאחר ההודעה על המועד לבחירות הקרובות 27.10.2026, מאות אלפי ישראלים ברחבי העולם מסתערים על חברות התעופה ועל אתרי מכירת הכרטיסים.
הרשתות החברתיות וקבוצות הווטסאפ של ריכוזי ישראלים בעולם כמרקחה, כולם מנסים למצוא מקום על טיסה כדי להגיע לארץ.
ב Fly&Vote נערכו ליום הזה במהלך השנה האחרונה, כל ישראלי בכל מקום בעולם, יכול למצוא בפורטל כרטיס טיסה לישראל במחיר שפוי.
https://t.co/QcRQrFGfoD
חשוב לציין, מיזם Fly&Vote אינו מממן את כרטיסי הטיסה.
אתמול תוך 24 שעות מההודעה על מועד הבחירות, נחצה רף של 5,000 נרשמים ישראלים למערכת של Fly&Vote שמבקשים לרכוש כרטיס טיסה לישראל כדי לממש את זכותם להצביע.
ישראלים בעולם לא מוותרים על הבית, בבחירות הגורליות האלה עושים היסטוריה ומטיסים את אחוז ההצבעה לשמיים ❤️🇮🇱
אל תתלבטו, אל תחכו, ממשו את זכותכם הדמוקרטית, כנסו עכשיו ל Fly&Vote הרשמו והזמינו כרטיס טיסה לישראל ✈️✈️
תעיפו את הציוץ הזה לחברים/משפחה, לכל מי שנמצא בחו"ל ואתם מאמינים שאכפת לו מהארץ הטובה הזו שלנו.
@harnevo@YallaTikva
נדמה לי שזו תשובה מאד יפה לשלל הטהרנים אתמול שנוראאאא הזדעזעו מנאור נרקיס הלא ליברל שרוצה רחמנא ליצלן לחלן את החרדים.
ובכן אהובים, אם לא נפעל אקטיבית לחילון, זה מה שנקבל. רחובות בהפרדה. מבינה שאתם מורגלים לוותר על זכויות נשים בשמנו ובשם הליברליזם וההכלה והרב תרבותיות, אבל אני, איך נגיד, מיציתי.
החרדיות הפכה כבר מזמן לכת שמשתמשת בפרפורמנס חיצוני של יהדות כדי שיחשבו שמדובר ביהדות, וכדי ליהנות מההגנה השמורה לחופש דת בישראל. אבל זו לא יהדות. זו כת שאין לה שום קשר ליהדות, ולהחמרות המוטלות בוקר וערב על נשות המגזר *בכלל* אין קשר ליהדות. מדובר, כפי שאמר בזמנו מורי ורבי אסא כשר, בפוסט שפייסבוק הורידו מאז, וחבל (ולכן איני משתמשת במילה המפורשת) בהתפתחות לא טבעית של היהדות, וכזו שיש להילחם בה ולהצר את צעדיה.
רבים מן המחנה החילוני טרם הפנימו מול מה אנחנו מתמודדים. הם עדיין שוגים באשליה של ליברליזם, רב תרבותיות והכלה מול פלגים שכל מטרתם היא הפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה תיאוקרטית.
האמת, שבשלב הזה אני די בהלם מזה שלא כולם מכירים את פרדוקס הסובלנות של פופר וממשיכים לברבר לי על הכלה של אנשים שכל מטרתם היא לעלות על כל ערך חילוני עם די 9 ולחנוק את כולנו בבורקות (כי לשם ההחמרות הדתיות הולכות, חברים, לבורקות).
אני גם לא מוכנה לשמוע יותר את צמד המילים ״הן בוחרות״. לנשים חרדיות יש אפס חופש בחירה. ברור? אפס. הן גדלות בחברה דכאנית שאין אופציות אמיתיות ליציאה ממנה. הסנקציות (שגם הן אגב, מאפיינות כתות) שמטילה החברה החרדית על מפירי הכללים ועל העוזבים הן כאלה שאי אפשר לשרוד. לא בכדי יש מגפת התאבדויות אצל חוזרים בשאלה. לא בכדי נשים חרדיות מתאבדות אחרי שילדיהן מופרדים מהן ומוסתים נגדן. כשכל חסמי העזיבה של החברה החרדית יוסרו, דברו איתי בבקשה על בחירה חופשית. עד אז, בבקשה נוחו לכם.
ללא חילון אקטיבי וללא פעולות לשמור ולהרחבת הצביון החילוני של מדינת ישראל המדינה שלנו אבודה. ללא חילון, המדינה שלנו תיפול בין אם ננצח בבחירות הללו ובין אם לאו. הכל רק שאלה של זמן.
תפנימו - אין ניצחון בלי חילון. תפנימו ותפסיקו להתחנף לפרנסי הדת שלא סופרים אתכם, שכמהים לנקום בכם על הפשע המדומיין של ממשלת השינוי ושמעוניינים להעלים אתכם מן המפה ולכפות עליכם אורחות חיים שיהפכו את החיים שלכם לגיהנום. והאמינו לי - אתם חושבים שהחיים במדינה הזו בשלוש השנים האלה היו גהנום? אין לכם מושג כמה נורא יותר זה יכול להיות.
תתעוררו על החיים שלכם. לקרוא לחילון זה לא שנאה. תפסיקו להתנחמד, להתרפס ולנהוג באפולוגטיקה על עצם קיומכם. הדרך שהם מכתיבים היא שגויה ואין מקום לתת לה לשגשג במדינה ששואפת להיות דמוקרטיה של עולם ראשון. נקודה.
די להקשיב לפרופגנדה מכתיבת התודעה של הצד השני המתבכיין ומזדעק על אנטישמיות מדומה ואז מתעמר, כופה את אורחותיו באלימות, מתנער מכל חובה ולקינוח גוזל ושודד את הקופה הציבורית.
תצילו את החיים שלכם ושל הילדים שלכם.
יש לכם הזדמנות אחת. אחת וזהו.
אל תהיו מטומטמים. נצלו אותה.
להיכנס לפייסבוק שלי או לטוויטר שלי, מרגיש קצת כמו התמונה הזו. כולם תוקפים אותי. בין אם זו הממשלה, בצלאל סמוטריץ, עמית סגל, אורית סטרוק, לימור סון הר מלך, ש״ס, יהדות התורה וערוץ 14 - ומהצד השני אני סופג מהלומות מעיתון הארץ, מגורמים אסלאמיים-דתיים ומפעילי שמאל אמוני.
כל האנשים האלה יחדיו, תוקפים אותי ברגעים האלו. אני רוצה להגיד לכם - אני מכבד אתכם. מובן לי מאד מדוע אתם תוקפים אותי, וגם כשאתם מקללים, אני לא לוקח את זה אישית בכלל. זכותכם לקלל אותי. אני פוליטיקאי ושמתי את העמדה שלי במרכז השיח הציבורי, זכיתי לשיח הציבורי, ועכשיו אתם אומרים את מה שאתם מרגישים.
ומה שאתם מרגישים כלפיי ומבטאים זאת בשלל כינויים, הוא מה שאתם מרגישים כלפי הציבור החילוני הבלתי מתנצל. זה מה שמרגישים יותר מדי אנשים בישראל: שלחילונים אסור להיות עם קומה זקופה. שתפקידנו רק לשלם מיסים. אבל כשאנחנו רוצים שחילוניות יתגייסו כמו דתיות, זה כבר ערעור על הסדר שבו דתיים שווים יותר. וכשאנחנו מעזים להגיד בדיונים בעבודה או בתקשורת כמוני שהתפילות לא עוזרות לביטחון - אנחנו חוטפים צרחות, כאילו הרגע תקענו סכין בגב האומה, בוגדים בהשם יתברך, שתמיד אוהב אתכם.
היחס שאני זוכה אליו בתקשורת, מהימין הדתי וכן - גם מחלקים מסויימים בשמאל, הוא נייר לקמוס למצב הכפייה הדתית בישראל. כשחילונים פותחים קפה בשבת ברמת גן או בירושלים, בחיפה או בהרצליה - הם יודעים שתוך זמן קצר דתיים יבואו וישרפו להם אותו בישראל של 2026, ואישה צעירה אחרי אימון תעוף החוצה מהסופר כי היא לא מספיק ״צנועה״. היחס שאני זוכה לו הוא היחס לו זוכה כל חילוני במדינה שהפכה לנודרת ודוקרת, שמעדיפה ציציות על לימודי מדע, ובוטוקס בין ריאליטי להפרשת חלה.
והסיבה שתוקפים אותי היא שהעמדה החילונית, יותר מדי שנים, לא קיבלה שום ייצוג פוליטי בכנסת. העמדות שלי לא נשמעו. לא היה אף אחד שיעמוד על בימת הכנסת ויזעק: הפרדת כת ממדינה, הפרדת דת ממזומן. שיגיד שדתיות צריכות להתגייס! שלא מקובל עלינו קומבינת ההסדר! שלא מקובל יותר שתהיה קומבינת הסדר של חצי שירות לדתיים! שאנחנו לא מוכנים להתפשר על נעים בסופש בתל אביב, אנחנו רוצים רכבת ישראל נוסעת בשבת! אנחנו רוצים לחיות במדינה חילונית וחופשית ולא באפניגסטאן יהודית. בתי ספר לש״ס? למה למרצ אין? למה ליש עתיד אין? לא מוכנים לזה יותר. תפילות לא עוזרות בכלום חוץ מקצת לתת מוטיביציה לאדם המתפלל - אבל הן לא תוכנית עבודה למדינה.
ובלי לשים לב, תוך 20 שנה של שלטון הדת על ישראל, ויותר מדי ממשלות חרדיות ואמוניות ודתיות והשיא הוא הממשלה הזו, קיבלנו הפיכה משטרית שמאיימת להפוך את ישראל לאפגניסטאן יהודית, ובחלקים רבים בישראל האפגניסטאן היהודית הזו היא כבר מציאות קיימת - בערים חרדיות ומתחרדות שלמות זו כבר מדינת הלכה, הלכה למעשה.
ובמציאות הזו הקול שלי נולד לתוך השיח הציבורי והפוליטיקה הישראלית, ובעוד כמה ימים, בפריימריז, 100,000 מתפקדים בדמוקרטים (וואו! איזה מספר! כל הכבוד יאיר, מעריך את ההישג הזה) יחליטו אם הקול הזה שלי - של חילוניות בלתי מתנצלת, ימשיך לחטוף מכות ברחוב, או יכנס לכנסת, לועדות, לחדרי הדיונים, יצליח לחדור לכנסת ולממשלה - למרות כל ההתנגדויות שקיבלתי הן מהימין הדתי, ויש להודות, גם מחלקים בצד שלנו שמשום מה עוד חושבים שצריך להתנחמד ולנסות להתחבב על הצד השני, כשבצד השני הכריזו עלינו החילונים מלחמה.
אני אדם דמוקרטי ואקבל כל בחירה שלכם. וכל אלו שתוקפים אותי, דעו לכם, אין בי כעס, התקיפה עליי - היא התקיפה על הזהות החילונית שכל אדם ואישה במגזר החילוני מרגישים יום יום. הזלזול, הלעג, ההרגשה הזו כאילו אנחנו לא שווים ודעתנו לא חשובה ואנחנו מובנים מאליו. כאילו רק דתיים נחמדים כמו בנט יוכלו לייצג אותנו במדינה המתחרדת הזו, ולנרמל אותנו, כי חילונים פגומים אנחנו. לא עוד. נהיה חילונים גאים.
כולי תקווה שזה עומד להשתנות. אם תתנו לי את הכוח לעשות את השינוי ותתפקדו ותתמכו בי בפריימריז. יש עד יום שני להתפקד. קדימה. במרץ.
אם יש מהלך שמסמל את עומק הציניות שאליה אפשר להגיע בפוליטיקה, זה הסיפור של הקלפיות בבתי האבות.
מאז הקורונה, ובשתי מערכות בחירות לכנסת ובבחירות לרשויות המקומיות, הוצבו קלפיות בבתי אבות. כדי לסייע לאוכלוסיה הקשישה לממש את זכותם להצביע. מדובר באוכלוסייה שרבים בה מתקשים להתנייד בכוחות עצמם, לרבים אין מי שיכול ללוות אותם לקלפי רגילה, הקלפי של רבים מהם רחוקה מבית האבות. ההסדר הזה הגדיל משמעותית את שיעור ההצבעה של קשישים שמתקשים להגיע לקלפיות הרגילות.
ועדת הבחירות המרכזית – הגוף המקצועי שמנהל את הבחירות – ביקשה להמשיך להציב קלפיות בבתי אבות. אבל הקואליציה סרבה.
למה?
לא בגלל שההסדר נכשל. לא בגלל שהוא פוגע בטוהר הבחירות. ולא בגלל שיש בעיה מקצועית כלשהי.
הסיבה האמיתית, כך נראה, היא פוליטית: בקואליציה, יש מי שחושב שהקשישים בבתי האבות לא מצביעים עבורו.
זו חרפה.
בדמוקרטיה לא בודקים קודם למי אזרח צפוי להצביע ורק אחר כך מחליטים אם להקל עליו לממש את זכות הבחירה. בדיוק להפך. תפקידה של המדינה הוא לאפשר לכל אזרח להצביע, בלי קשר לגילו, למצבו הבריאותי או להשקפתו הפוליטית.
הזכות לבחור היא זכות יסוד חוקתית. היא אינה שייכת לימין או לשמאל. היא שייכת לאזרח. יש פה פגיעה קשה בזכות לבחור ובשוויון בבחירות.
ויש כאן גם עיקרון דמוקרטי בסיסי נוסף: אסור לקואליציה להשתמש בכוחה כדי לשנות את כללי הבחירות בהתאם לאינטרס האלקטורלי שלה. אי אפשר לעצב את ציבור הבוחרים באמצעות שינוי כללי המשחק.
היום אלה הקשישים בבתי האבות. מחר זו עלולה להיות כל קבוצה אחרת שמישהו יחשוב שהיא מצביעה ״לא נכון״
אם באמת מנסים להגביל את היכולת של קשישים להצביע רק משום שחוששים מהפתק שהם ישלשלו לקלפי, זו כבר לא פוליטיקה. זו פגיעה בדמוקרטיה עצמה.
@GadotRivi@MoriahAsraf אבל את @NaorNarkis שמצליח לשנות את המציאות הישראלית על בסיס יום יומי - מעלימים ורק מדברים עליו מאחורי גבו.
זו לא עיתונות, זה מבצע השפעה מתמשך.
@bogie_yaalon איכשהו נראה ששכחת את @NaorNarkis שהצליח לגרוף כמתמודד למפלגה יותר הישגים מרוב חברי הכנסת של האופוזיציה הכושלת לאורך כל כהונתם.
חבל שההמלצה הזו יצאה בלי להתייחס למי שכמעט לבדו הצליח לשנות לגמרי את השיח הציבורי כולו.
המעטפה של פאקר הייתה רק הסימן. הכסף הקטארי היה כבר השיטה.
מוטי גילת כתב ביוני 2021 על פרשת יוסי כהן, ג׳יימס פאקר והמעטפה של 20 אלף דולר במזומן. אז זה נשמע כמו עוד פרשה חמורה של טוהר מידות: ראש מוסד לשעבר, קשרים עם מיליארדרים, מתנה חריגה, יועץ משפטי שמתמהמה, ומערכת שלמה שלא ממהרת לבדוק את מי שנמצא בצמרת.
אבל היום, אחרי 7 באוקטובר, ולפני הבחירות, הפוסט ההוא נשמע אחרת לגמרי.
כי יוסי כהן לא היה רק ראש מוסד לשעבר שקיבל לכאורה מעטפה מאיש עסקים. הוא היה גם אחד מאנשי המפתח במדיניות הקטארית של נתניהו מול חמאס.
כבר בפברואר 2020 פורסם כי נתניהו שלח את ראש המוסד דאז יוסי כהן ואת האלוף הרצי הלוי לדוחא, כדי לשכנע את קטאר להמשיך להעביר כסף לרצועת עזה שבשליטת חמאס. אביגדור ליברמן טען אז שהם ממש “התחננו” בפני הקטארים שלא לעצור את הכסף. גם ב״הארץ״ דווח שיוסי כהן ביקר בדוחא כדי לוודא שקטאר תמשיך במדיניות הסיוע הכספי לחמאס־עזה.
(Times of Israel, 22.2.2020; Haaretz, 24.2.2020)
וזה בדיוק החיבור שאסור לשכוח לפני הבחירות.
המעטפה של פאקר הייתה סיפור על טוהר מידות.
הכסף הקטארי היה סיפור על קונספציה מדינית וביטחונית.
ובשניהם חוזרת אותה שיטה: כוח, קשרים, כסף, דלתות סגורות — והציבור מגלה בדיעבד.
נתניהו בנה במשך שנים מדיניות מסוכנת: חיזוק חמאס, החלשת הרשות הפלסטינית, ושימור הפיצול הפלסטיני כאסטרטגיה פוליטית. הכסף הקטארי לא נחת מהשמיים. הוא עבר בידיעת ישראל, בתיאום עם ישראל, ובחסות מדיניות שנתניהו הוביל כבר מ־2018. כאן חדשות הזכירו כי נתניהו עצמו קיים דיון בקבינט על העברת הכסף הקטארי, ואף אמר אז שמדובר בצעד נכון להרגעת הרוחות.......
*(כאן חדשות, 27.4.2024)
*כאן | תאגיד השידור הישראלי)
ואז הגיע 7 באוקטובר.
פתאום כל מה שנראה כמו “ניהול סכסוך” התגלה כעיוורון אסטרטגי.
כל מה שנמכר לציבור כ״שקט תמורת כסף״ התגלה כטיפוח מפלצת.
כל מה שהוסבר כ״אחריות ביטחונית״ התברר כמדיניות שהשאירה את ישראל חשופה מול אויב שהתחזק מתחת לאף.
גם יוסי כהן עצמו, כבר ביוני 2021, אמר שההסתמכות על הכסף הקטארי כדי להביא שקט בעזה הייתה טעות, ושזה “יצא משליטה”. כלומר, גם בתוך המערכת הבינו שמשהו כאן מסוכן — ועדיין המדיניות נמשכה.
(Times of Israel, 8.6.2021)
לכן הפוסט של מוטי גילת מ־2021 הוא כבר לא רק טקסט על יוסי כהן.
הוא תמרור אזהרה על מדינה שבה יותר מדי החלטות גורליות מתקבלות בחדרים סגורים, בין מקורבים, בעלי הון, שליחים חשאיים וראש ממשלה אחד שבמשך שנים עירבב בין הישרדות פוליטית לבין ביטחון המדינה.
זו השאלה האמיתית לפני הבחירות:
מי שלח את יוסי כהן לקטאר?
מי החליט שחמאס יקבל חמצן כלכלי?
מי שכנע את הציבור שזה “מרגיע את השטח”?
ומי היום מנסה לברוח מהאחריות כאילו הכסף הקטארי זרם מעצמו?
הבחירות הקרובות אינן רק בחירות בין מפלגות.
הן משפט ציבורי על שיטה שלמה.
שיטה של מעטפות.
שיטה של מקורבים.
שיטה של “היועץ אישר”.
שיטה של “זה ביטחוני, אל תשאלו שאלות”.
שיטה של כסף קטארי לחמאס — ואחר כך גלגול אחריות כשהכול מתפוצץ לנו בפנים.
ב־2021 מוטי גילת שאל למה לא בודקים את יוסי כהן.
ב־2026 אנחנו צריכים לשאול שאלה גדולה בהרבה:
איך מדינה שלמה אפשרה לנתניהו לבנות קונספציה שבה קטאר מממנת, חמאס מתחזק, הדרום מופקר — והציבור מתבקש לשתוק בשם “הביטחון”?
לא עוד.
הבחירות הקרובות הן ההזדמנות שלנו לסגור את עידן המעטפות, עידן הכסף הקטארי, ועידן ראש הממשלה שמכר לנו שקט — וקיבלנו את 7 באוקטובר.
תחקיר : מאיר איתן.....
אזרחים דמוקרטים חופשיים
(3) האלימות ליטרלי משתוללת ברחובות, ומגיעה עד לבתים של שופטי בית המשפט העליון עכשיו.
אז מה התוכנית??
נגיד וניצחתם את הבחירות בפער - איך אתם מוודאים במציאות הנכחית שיתקיים בכלל מעבר שלטון בהתאם לתוצאות הבחירות?
(2) הקואליציה כבר ממרה במוצהר ובמופגן את פסיקות בג"ץ.
ועדת הבחירות המרכזית כבר תחת מתקפה, ועדיין לא הוכרזו הבחירות.
החרדים יוצאים לרחובות ומטילים אימה על גורמי האכיפה.
הפלאנגות מסתחבקות עם חברי ממשלה, והחוק כלל לא נאכף כלפי תומכי הממשלה בעוד מתנגדיה מופשטים בתחנות המשטרה.