טראמפ לא מתרגש מהמתקפה האיראנית הקטלנית בכווית ואומר כי בחלק הזה של העולם הפסקת אש זה לירות באופן מתון יותר. מוסיף כי המשא ומתן עם איראן מתקדם היטב וייתכן שיקרה משהו בסוף השבוע
אי אפשר שלא לעמוד ו"למחוא כפיים" למשחק המושלם ול"עמידה" האיראנית הבלתי מתפשרת מול ארה"ב. הם שחקנים כל כך מושלמים שנראה שלא המשחק שח-מט הומצא באיראן אלא הפו��ר
המכירה המוקדמת של הספר "עבריינים בשירות החוק" נפתחת רשמית.
אחרי שנים של עבודה במערכת ומאבקים מאחורי הקלעים, הספר שלי - "עבריינים בשירות החוק", יוצא סוף סוף לאור.
הספר נולד מתוך חובה עמוקה לציבור ומתוך רצון לחשוף את האמת כפי שהיא, ללא פילטרים.
זהו לא רק הסיפור האישי שלי, זו עדות חיה מבפנים על מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים של המערכות שאמורות לשמור עלינו, ועל ראשי המערכות הללו שסטו מהמסלול בעקבות רצונם לסכל את ראש הממשלה נתניהו.
אני מזמי�� אתכם לקרוא, להיחשף לעובדות ולהיות שותפים במאבק העיקש לתיקון מערכת המשפט ואכיפת החוק במדינת ישראל.
לפרטים נוספים ולהזמנת הספר במכירה המוקדמת: https://t.co/R1LeooNiOQ
תראה, פאודה זה בסוף ניב פלסטיני מדובר, החוט שמחבר בין חברון, שכם ורמאללה. הם משנים קצת את הניב לפי האזור, אבל זה שינויים עדינים מאוד. מי שלא רגיל לערבית בכלל לא בטוח שישים לב, אבל בהחלט אפשר ללמוד ממנה ערבית. רק דבר אחד חשוב:
קודם כל כדאי שיהיה לך בסיס קטן - מושכלות ראשונים של ערבית מדוברת וספרותית. זה דומה מאוד לעברית (מבנה הפעלים, ההטיות, הגופים, הזמנים), בכל זאת שפות שמיות. ברגע שיש לך את הבסיס הזה - אפשר להתחיל לעקוב אחרי השיחות בסדרה עם הכתוביות וללמוד ממנה בצורה טובה. בלי בסיס זה פחות עובד. עם בסיס – זה כלי מצוין.
ועוד מילה על מנגנוני הביטחון הפלסטינים שזכו לכינוי "הנוח'בות של אבו מאזן".
מבחינת ההכשרה שלהם היא לא מתקרבת ללוחמי חי"ר, בטח לא יחידות מיוחדות. מבחינת ניסיון, זה ב��יקר נגד משפחות פשע בחברון ובבית לחם. מבחינת ציוד, אפילו פחות מזה. יש "זאבים" ו"דוידים" ובעיקר סוואנות שונות ומשונות
I’ve just watched the Henry Nowak body-cam footage. Digwa deserves the death penalty and his family who covered for him deserve life in prison.
The police officers also deserve life in prison.
The country may well erupt over this.
מה המדיניות של טראמפ כלפי איראן? תלוי באיזו שעה שואלים. מיפיתי כל התבטאות של טראמפ מאז הפסקת האש - מתוך רשת TRUTH SOCIAL. התוצאה: תנודתיות שיטתית בין "נפוצץ אותם" ל"קרובים לעסקה" — לפעמים גם באותו יום. החודשיים האחרונים - קוים לדמותם (ואולי גם לדמות מצב הרוח שלנו)
🚨Most people are missing the real story here. And it’s terrifying:
You can bomb them into the Stone Age.
You can sink their entire navy.
You can turn their ghost air force into scrap metal.
None of that is the point.
Everyone already knew the Islamic Republic couldn’t go toe-to-toe with the United States militarily.
Nobody thought Iran had military superiority over America. Nobody.
What nobody knew, not even the Islamic Republic itself, was how much leverage they could extract without having the military power to back it up.
What nobody knew was that they could threaten the closure of the Strait of Hormuz and force the entire world to take the threat seriously.
What nobody knew was that they could pressure America, the most powerful country on Earth, to pressure its closest ally in the region.
What nobody knew was that they could openly demand protections for their terror proxies and have those demands become part of international negotiations.
What nobody knew was that they could do ALL OF THIS while having no air force or a navy that would be able to survive a direct confrontation with the U.S. military.
Think about what message that sends.
You’re effectively telling every hostile regime on Earth:
“You don’t need military superiority over America to have leverage over America.”
And here’s the truly terrifying part.
Iran isn’t acting in a vacuum.
China is Iran’s biggest economic backer and its most important strategic partner.
So what lesson is Beijing learning from all of this?
That one of the world’s most important naval chokepoints can be used as a pressure point against the United States.
That they don’t need to confront America directly.
That they don’t need to challenge the U.S. Navy head-on.
That all they may need is a partner sitting on a critical global chokepoint capable of disrupting energy markets and forcing Washington into difficult choices.
Imagine the precedent.
If America can be pressured through Hormuz today, what stops China from seeing that same pressure point as a useful tool tomorrow?
What stops Beijing from leveraging its relationship with Tehran during a future crisis?
You don’t have to believe China would explicitly order Iran to do anything.
The fact that the possibility even exists should concern anyone paying attention.
Because this isn’t just about Iran.
It’s about what America’s adversaries learn from this.
And the lesson America’s adversaries may be learning is that they don’t need military superiority over the United States if they can leverage the economic and strategic chokepoints that the world depends on through their ally, the Islamic Republic.
Tell me you don’t see how dangerous that is.
Tell me you don’t see how damaging it is when America’s rivals conclude they don’t have to defeat the United States militarily to force it to react.
Tell me you don’t see how that fundamentally reshapes the global balance of power.
מה המדיניות של טראמפ כלפי איראן? תלוי באיזו שעה שואלים. מיפיתי כל התבטאות של טראמפ מאז הפסקת האש - מתוך רשת TRUTH SOCIAL. התוצאה: תנודתיות שיטתית בין "נפוצץ אותם" ל"קרובים לעסקה" — לפעמים גם באותו יום. החודשיים האחרונים - קוים לדמותם (ואולי גם לדמות מצב הרוח שלנו)
מחוללי הפרעות במהלך מבצע "שומר החומות" במאי 2021 יושבים עם פנקס ומסתכלים על כל חסימות הכבישים בשנים האחרונות (מכל הצדדים) ורושמים לעצמם הערות בכתב צפוף ומסודר
#פידצבא
אני מסכים עם כל מה שמאיר כתב.
דבר אחד שצריך לזכור שמודיעין גלוי הוא הרבה רעש שנוצר על ידי עודף מידע ועודף מומחים להכל. לכן, על מנת להשתמש בכל העושר הזה צריך ללמוד ולחקור כמו, אולי אפילו יותר, מחוקרים שלא משתמשים במודיעין גלוי כמקור מידע.
בואו נדבר רגע על מודיעין גלוי, אוסינט.
הוצאת מערכות, שבעיניי היא מהדברים היותר מופלאים שקיימים בצה"ל, הוציאה ספר שמנתח את מקומו של המודיעין הגלוי במלחמת חרבות ברזל, ואת אחד הלקחים הכואבים שקדמו למלחמה: במשך שנים התייחסו לאוסינט כאל תחום משני, כמעט כזה שמונח בקרן זווית, במקום להבין שהוא מקור מידע משמעותי. כזה שאפשר ללמוד ממנו על כוונות, הלכי רוח, מגמות עומק, ולעיתים גם על מידע קונקרטי ונקודתי.
אני כותב את זה גם מהמקום האישי: עסקתי באוסינט לא מעט לאורך השנים, וביתר שאת בשנ��יים וחצי האחרונות. לא כתיאוריה, אלא כעבודה ממשית מול מידע חי, מתפרץ, חלקי, רגשי ולעיתים מטעה.
במאמר הראשון בספר, ד"ר תום שרון כותב על התפתחות מחקר המידע הגלוי בעידן מהפכת הדיגיטל והרשתות החברתיות, ועל האופן שבו ריבוי מקורות המידע, ערוצי הדיווח והפלטפורמות החדשות ערער את מעמדה הבלעדי של התקשורת המסורתית כמסננת המרכזית של המציאות. הוא מציין, בין היתר, את טראמפ כדוגמה מובהקת למנהיג שהפך את הרשתות החברתיות לכלי מרכזי בקשר הישיר עם הציבור, ובמקביל ערער באופן שיטתי על מעמדה של התקשורת המסורתית ועל טענתה לייצג את "האמת".
המהלך הזה לא נולד בחלל ריק. הרשתות החברתיות, האביב הערבי, והשחיקה הארוכה באמון כלפי התקשורת המסורתית, יצרו מציאות שבה כבר לא היה נתיב מידע אחד שמחזיק במונופול על "האמת". התקשורת המסורתית אותגרה. במקומות שבהם היא ידעה להסתגל, היא גם ניצלה את המציאות החדשה לטובתה. במקומות שבהם לא, זה פנה נגדה, והיכולת לתקוף את "האמת" שהיא מציגה הפכה גדולה בהרבה.
אבל לצד היתרון הגדול, נוצרה גם בעיה חדשה. ריבוי הערוצים, המדווחים, עיתונאי הרשת, קבוצות הטלגרם והוואטסאפ, וכל מי שמחזיק טלפון ותחושת שליחות, הביא לכך שהמידע כבר לא עובר תמיד דרך מסננות, בדיקות ועיניים נוספות. זה לא בהכרח רע. לפעמים דווקא שם נמצא המידע הראשוני והחשו�� ביותר. אבל זה מחייב אותנו לביקורתיות גבוהה בהרבה.
הביקורת שפיתחנו כלפי התקשורת המסורתית צריכה לחול גם על ערוצי הטלגרם, קבוצות הוואטסאפ ועמודי הדיווח שרצים היום ברשת. אני עוקב לא מעט אחרי ערוצים כאלה, ואני מוכרח לומר שחלקם נופלים לאותן בעיות שהתקשורת המסורתית נפלה אליהן, רק "על סטרואידים".
ההיבריס של אדם אחד שמנהל ערוץ עם מאות אלפי עוקבים יכול להיות עצום. הוא רואה פיסת מידע, מרגיש שהוא עלה עליה לפני כולם, מעביר אותה הלאה לפני שנעשתה הבקרה הבסיסית ביותר, ובעצם הופך בעצמו למקור הפצה של מידע לא מבוקר. לא פעם, מה שמניע את זה הוא לא רק הרצון ליידע את הציבור, אלא גם הריגוש, הדופמין, המרוץ להיות ראשון, והצורך לומר אחר כך: "אמרתי לכם".
למציאות הזו יש השפעה אדירה על מצב הרוח האזרחי. הציבור חשוף היום למידע יותר מאי פעם, אבל ברוב המקרים הוא לא קיבל כלים אמיתיים לבדוק אותו, להצליב אותו, להבין מי המקור, מה האינטרס, מה חסר, ומה בכלל לא בטוח שקרה.
אין אמת אחת פשוטה, ודווקא בגלל זה אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו להיות צרכנים זהירים יותר של מידע. לא חשדנים באופן משתק, אבל ביקורתיים. לא אדישים, אבל גם לא נגררים. לדעת לעצור רגע, לבדוק, להצליב, ולשאול את השאלה הכי חשובה בעידן הזה: מי רוצה שאאמין לזה, ולמה דווקא עכשיו.
האוסינט הוא כלי אדיר. אבל בלי יכולת להיות ביקורתיים, הוא הופך מהר מאוד ממודיעין גלוי לרעש גלוי.
(ותודה ל@Oren_theace האח היקר שדאג לי לעותק בלתי יסולא מפז)
@maarachot_idf
@FruminJenia אז השאלה כאן - האם מחנכים ציבור, או משנים את התקשורת והמדווחים. לעניות דעתי - קל יותר להציף מודעות לצריכת מידע נבונה מאשר לשנות את השופרות. כולם.
זה עניינה של מתודת פיתוח המקורו��, יש מקורות אמינים, יש מקורות שלא, מעקב רציף אחרי כאלו מאפשר לדעת לסנן את הרעש. הריכוזיות של התקשורת הממוסדת הפכה אותה גם לחוטאת בנטייה פוליטית מובהקת של בעלי ההון, מכל צד שהוא. מה שאתה לא מקבל ברשתות עצמן, אבל איתו את הסיכון בהצפת מידע לא רלוונטי או מטעה או מוטה. לפחות פה אתה מודע למה שאתה מקבל. אגב, האחריות של התקשורת הממוסדת לפרסום המידע זה לעג לרש בדור שלנו. העיתונאים של היום (לא כולם, רבים מהם) מתנהגים בצורה מאוד דומה לאותם בלוגרים ועיתונאי רשת.