אולי תפנו חמש דקות, ובסבירות גבוהה תחזירו להורים שלכם את הכסף שמס הכנסה גנב מהם?
אז ככה, למי שעבר גיל 60 יש אפשרות לשלם מס רווחי הון לפי מדרגות המס הרגילות.
כלומר, לא Flat 25% כמו מס רווחי הון, אלא במדרגות כמו שאתם משלמים על המשכורת.
בגדול, מה שזה אומר זה שאם ההכנסה שלהם מפנסיה או עבודה היא פחות מכ 20-25 אלף שקל, אז גבו מהם יותר מדי מס על הפיקדונות וניירות הערך.
אז במקום לשלם 25% , סביר מאוד שהם היו צריכים לשם 10-20 אחוז 👇
ו…אפשר לקבל החזר שש שנים לאחור.
זה המון כסף.
הטופס למילוי ממש פשוט, אצרף אותו בתגובה הראשונה.
תשאלו, למה אתה כותב ״גנב״ על מס הכנסה? טוב ששאלתם, הוא גנב כי הוא יכל להחזיר להם את הכסף אוטומטית, אבל אין כמו לשדוד פנסיונרים.
יאללה, לכו תחזירו את הכסף של אבא ואמא.
ומי שמסתבך, שיכתוב לי בפרטי.
@RonelAdani והמהדרים הגיעו כבר לזה שהיא אסתר המלכה ולזאת הגיעה למלכות, או נחשון בן עמינדב וכו וכו. בחיי ראיתי לא אחד ולא שניים. לא נעים לי מהקיר לדפוק בו תראש ברמה הנדרשת
משתף אתכם בפוסט של משפחתו של עידו נחמד, הפצוע הקשה ביותר במלחמת חרבות ברזל. אשמח שתשתפו ❤️
״עידו, בננו ואחינו בן 23, היה לוחם בחטיבת הנח״ל, ונפצע אנושות ב3.1.24 בעת פעילות מבצעית בעזה מירי צלף בראשו. מאז עידו טופל ב8 בתי חולים, עבר יותר מ20 ניתוחים, והוא עדיין נותר מחוסר הכרה.
איזה משעמם זה להיות אנטי ציוני, דמיינו להסתכל על פרויקט קולקטיבי של אוכלוסייה עתיקה שהתפזרה לכל רחבי תבל ודוכאה באכזריות כמעט בכל מקום שבו חיה ואז תוך כמה עשרות שנים התרכזה במכורתה והחייתה את שפתה העתיקה לדיבור וניצחה את הקמים עליה והחייתה מדבר ואז לומר איכס
מילים על מתן תורה בסיני, מהאיש שלא עשה הנחות. לעצמו, ליהודים, לאלוהיו. לאונרד כהן:
—
״היהדות היא הַהַפְרָשָׁה שבה הקיף שבט מזרחי קדום גֵּרוּי אצילי; עימות ישיר עם המוחלט.
זה קרה פעם אחת בהיסטוריה. ואנחנו מרגישים עדיין את החום של העימות הזה, עם כל כמה שאנחנו מנותקים מהנסיבות שלו.
זה קרה מזמן. היום אנחנו חושקים בפנינה, אבל אנחנו לא מוכנים לתמוך בגירוי, בגרעין הבוער. ולחיים הרוחניים שלנו היום יש את אותה עקביות כשל צִדְפָּה מטונפת, והיא מסריחה עד השמיים.
איננו יכולים לעמוד נוכח השמיים.
איבדנו את הגאונות שלנו אל הַמְּאֻנָּךְ.
סופרים יהודים הם סוציולוגים, מְאֻזָּנוֹלוֹגִים, ושארית האנרגיה שנותרה מן ההתקף הַמְּאֻנָּךְ הגדול שאירע לנו לפני 4,000 שנה, את זה אנחנו מפנים כלפי עצמנו.
אנחנו דופקים על דלתותינו שלנו, ומתפלאים שאף אחד לא עונה.
אנחנו יוצרים את התלמוד המטורף הזה של זהות שמוכרח להסתיים בפסיכיאטריה או ציונות, אך אף פעם לא בשיר הלל.
אולי החוש שלנו אל המוחלט היה עז מדיי. לא יכולנו לשאת את האור. לא יכולנו לתמוך במחיקת העולם הטמונה באור.
אולי איבדנו את האדמה מפני שכבר לא רצינו בה. האור יִתֵּר את הערים והמקדשים.
ישנה אמת איומה שאף כותב יהודי לא חוקר היום, שאף משורר לא מנסח. זוהי אמת שבתי הכנסת והממסד התרבותי לא יכולים לעמוד מולה.
וזוהי האמת הזאת: אנחנו כבר לא מאמינים שאנחנו קדושים.
זוהי ההצהרה שאני מחכה לשמוע יוצאת מבתי כנסת ומשפתיהם של יהודים תרבותיים ויהודים אתיים. זוהי ההודאה שבלעדיה אנחנו לא יכולים להתחיל להגביה את מבטנו; העדר האלוהים בתוכנו.
ומעניין שבשני סימפוזיונים שהשתתפתי בהם בקהילה היהודית בחודשים האחרונים אף אחד לא הזכיר את המילה 'אלוהים'.
ואני הוטעיתי לחשוב שהעם היהודי מייצג את העדות הזאת עלי אדמות, וכשאין העדות הזאת מעצבת את פעולותיו, הישרדות יהודית היא סמלית ולא חשובה לי יותר מהישרדות ארמנית או הישרדות יוונית.
העדר האלוהים בקרבנו הוא חלל עמוק ורקוב שהרג את הֶעָצָב של האומה. אנחנו מוכנים לקבל פתרונות פסיכיאטריים לסבל שלנו.
אנחנו מוכנים לקבל אתיקה במקום קדושה.
כל דור מוכרח להמשיך את הדיאלוג עתיק היומין והקדוש בין החומרי-חילוני-מלאכותי-אתנוצנטרי מחד, ובין הרוחני-פרוש-טבעי-חווייתי מאידך. וודאי שבנינו יותר מדיי לצד האחד. האיזון הופר עד היסוד.
הבה נמנע את התואר 'יהודי' מכל אדם שאיננו אובססיבי לאלוהים. תנו לזה להיות הקריטריון האחד לזהות יהודית. הבה נעודד צעירים להיכנס אל המדבר שבליבם ולבעור את שבח השלמות...
לפני 4,000 שנה העולם היה אלילי, ושבט מזרחי קטן דחה את החוויה של העולם ופיתח רעיון מסובך שבער לאנשים במשך 4,000 שנה. לזה אני מתכוון כשאני אומר מִגְוָן. ברור שהעולם הוא אלילי היום. לכן יש ליהודים שליחות מסוימת. לכן אנחנו פה הלילה, בוחנים מכאוב ייחודי ובלתי ניתן לביטוי לגבי הזהות שלנו, מפני שאיננו מגשימים אותה...
שאלה: האם אתה אומר שליהודים יש חובה מיוחדת להציל את העולם?
תשובה: ליהודים יש חובה מיוחדת להציל את אלוהים בתוך העולם.״
(יוני 1964, מונטריאול)
אני הורדתי תכיסוי ראש לפני כמה שנים. למה? לא עניינכם. זה ביני ובין ריבונו, וביני ובין האיש.
ולגבי הסרטון ההזיה שלו, רק אומר שהשם של נאור נרקיס הוא אחת ההוכחות הניצחות לחושומור של הקב״ה.
ומכיון ששוב קיבלנו הוכחה שיופי שובר תרשת אז קחו. אני והכיסוי בקמפיין של פוקס מהעולם של לפני הקורונה. (מה נדפק עם העשור הזה. וסעומו כמה הזדקנתי בגללו.
יופי הוא חתיכת הון בעולם שלנו. לאבד אותו בתהליך בלתי נמנע זה תהליך כואב מאוד. אבל זה כבר לפוסט אחר)
@citizeng_co טקטית, טוויטר היא המקום הכביכול יותר מתבקש להשפיע על השיח הציבורי - אבל כיום בפועל אם לא צברת עוקבים בשנים שזה היה קל יחסית, או שיש לך נישה סופר ספציפית - מאתגר למדי להשמיע פה קול.
דווקא בפייסבוק, לגמרי רשת קרינג׳ מפגרת - יותר קל להדהד מסרים חשובים, לדעתי. אתה מנסה גם שם?
היה היה פעם, בעיר טקטית, גר לו איש אחד,
איש טקטי. האיש הטקטי גר בבית טקטי עם
דלת טקטית וחלונות טקטיים. הייתה לו אישה טקטית ושני ילדים טקטיים. ובלילות הוא היה ישן במיטה הטקטית שלו וחולם חלומות טקטיים-טקטיים.
יום אחד קם האיש הטקטי בבקר טקטי, נעל
נעליים טקטיות, לבש חולצה טקטית ומכנסיים
טקטיים על ראשו חבש כובע טקטי ויצא החוצה. האיש הטקטי נכנס לאוטו הטקטי שלו ונסע
בכביש הטקטי במהירות טקטית מצד אחד של
הכביש ראה האיש ים טקטי ומצד שני המון פרחים טקטיים. זה היה יום יפה, והאיש הטקטי שמח
ושר שירים טקטיים ועישן סיגריה טקטית
עם עשן טקטי.
ואז ראה האיש הטקטי, שעל שפת הכביש עומד איש אסטרטגי. האיש הטקטי עצר את האוטו הטקטי שלו ושאל את האיש האסטרטגי:
"היי, איש אסטרטגי. מה אתה עושה פה?"
"אני" אמר האיש האסטרטגי, "אני מסיפור אחר"
[קרדיט: @JonathanNevo ברשת הקרינג׳ המקבילה
מזהה שלמות ושומעת את הלחן של רכטר בראש: אני]