חייל. בן 21.
עבד בפיצריה בפ"ת.
ילדים בני 14 רצחו אותו.
וכולנו שותקים
מוריה נחום זועקת:
הרצח הזה צריך לזעזע מדינה שלמה!
לא עוד ידיעה חולפת,
לא עוד שורה בתחתית המסך!
הרצח הזה הוא אגרוף לרחם הרכה שלי ושל כל האמהות.
אני לא מפסיקה לבכות,
לא מצליחה להירגע מזה.
ילד בן 21, חייל מתוק של אמא ואבא, הלך לעבוד בפיצה האט
כדי לעזור בפרנסת הבית.
הוא לא הלך לקרב, לא למסיבה,
לא לאזור מסוכן.
בסך הכל הלך לעבודה.
ולא חזר!
בערב יום העצמאות, בקניון בשכונה היפה שלי, בשכונה הטובה ביותר בעיר שלי, קבוצת ילדים בני 14 נכנסת למקום, מתפרעת, מרססת ספריי שלג על חלון הראווה.
עובד של הפיצה מעיר להם,
מבקש שיפסיקו, שייצאו.
הם יוצאים.
אבל לא באמת.
הם מחכים לו בחוץ.
מחכים לילד בן 21 שסיים משמרת.
קופצים עליו ודוקרים!
סכין! ביד של ילד בן 14!
פגיעה בעורק הראשי של הרגל.
העובד, חייל בן 21, נופל על המדרכה, מתבוסס בדמו.
יומיים הרופאים נלחמו על חייו
והיום נקבע מותו.
אני זועקת זעקה גדולה.
את זעקת כל האמהות והאבות:
איך קורה שלילד בן 14 יש סכין ביד?
איך קורה שילדים בני 14 הופכים לפושעים?
איך קורה שהם מחכים למישהו?
איך קורה שהערה במקום עבודה נגמרת ברצח?
איך קורה שחייל הולך לעבוד ולא חוזר הביתה?
איך קורה שאמא שולחת בן לעבודה ומקבלת גופה?
איך קורה ששכונה "הכי טובה", "בני טובים", "מבוססת" , מייצרת אלימות כזו?
איך זה קורה כאן, ליד הבית שלי?
איך הילדים הרוצחים האלה
עדיין מסתובבים חופשי?
איך קורה שלא תפסו אותם?
איך קורה ששכונה שלמה בטראומה? שעיר שלמה בטראומה?
איך קורה שילדים מסתגרים בבית ומפחדים להסתובב בשכונה בה הם גרים?
איך קורה שאני רוצה לסגור בבית את הבן שלי בן ה12 ולא לתת לו לנשום את העולם הזה?
איך קורה שאני רוצה להחזיר אותו חזרה לרחם שלי?
איך קורה שאני, כאמא, מרגישה שאין לי שום דרך להגן על הילדים שלי ?
איך קורה ששום מקום כבר לא בטוח?
לא קניון, לא רחוב, לא מקום עבודה.
איך קורה שבילוי תמים בקניון שכונתי, נגמר במוות?
ואיך, איך, איך הרצח הזה לא פותח מהדורות חדשות?
איך הרצח הזה לא נמצא בכל הכותרות?
איך התשקורת מתעסקת בציוצים של דונלד, בטקסים, בחידונים, בדגלנית יפה ולא ברצח המזעזע, המכעיס, המכאיב והכל כך מיותר של ילד בן 21 ?
איך הממשלה לא עוצרת את המדינה וממשיכה כרגיל בזמן שהרחוב מדמם?
איך קרה לנו ככה?
איך קרה הנורא מכל לאמא ואבא?
איך?
איך לא עוצרים הכל וצועקים: די!
די לאלימות!
די להפקרות!
די לילדים שמאבדים שליטה ואף אחד לא עוצר אותם!
די להורים שמאבדים ילדים!
זה לא "עוד מקרה", זה שבר!!!
וזה צריך להיות בכל מקום, בכל מסך, בכל בית.
כי אם אנחנו לא נזדעזע עכשיו, מי יהיה הבא בתור?
בשנת 2007, רציתי לעשות איזושהי עסקת נדל"ן מסוימת וביקשתי משכנתא מבנק מסוים.
לתדהמתי, למרות מצבי הכלכלי המצוין והמלצה חיובית שקיבלתי ממחלקת האשראי בבנק לתת לי את ההלוואה, מנהל הסניף סירב לי ודחה אותי בתוקף.
נכנסתי אליו להבין מדוע? והוא ענה לי בציניות, "חביבי, אל תשכח שאתה עיוור, ושאם חלילה לא תעמוד בהחזרים, אני לא ממש יכול לגעת בך או לפנות אותך מהבית, בגלל המוגבלות שלך והמוניטין השלילי שזה יעשה לבנק שלי".
שאלתי אותו למה הוא לא אובייקטיבי ומסתכל קודם כל על זה שאני עיוור, ולא על הנתונים הפיננסיים וההמלצה החיובית שקיבלתי ממחלקת האשראי שלהם? אבל זה לא הזיז לו ויצאתי משם המום ופגוע.
בסוף זה יצא לטובה, כי בבנק אחר השגתי הלוואה בתנאים פשוט מעולים לעומת אותו בנק, ועדיין כל כך נפגעתי מההתנהגות של אותו מנהל סניף גס רוח.
השנים חלפו ורצה הגורל שהוזמנתי יום אחד להרצות בכנס מנהלים גדול, מכל המערכת הבנקאית בישראל.
כשסיימתי ויצאתי החוצה, לפתע ניגש אליי אותו מנהל סניף שדחה אותי בגסות אז. מסתבר שבינתיים הוא גם התקדם ומונה למנהל מרחב. הוא ביקש שנשוחח כמה דקות בצד. סיפר לי שכמה ימים אחרי התקרית איתי, הוא נתקף לפתע ייסורי מצפון והבין שעשה לי עוול. הוא גם חשש שאתלונן עליו למפקח על הבנקים, ממש ציפה בכל יום שזה ינחת עליו והופתע על שבסוף לא עשיתי לו כלום.
אמרתי לו שבהתחלה באמת חשבתי על האופציה הזאת, אבל נמלכתי בדעתי כי לא ידעתי מה ייצא לי מזה שאתלונן עליו? הרי בסוף השגתי הלוואה משמעותית הרבה יותר טובה משלו וכבר לא נזקקתי לו יותר.
הוא התנצל שוב ושוב ושאל אם יש בכל זאת משהו שהוא יכול לעשות בשביל להשקיט את המצפון שלו. לא היה לי מה לבקש ממנו באותו רגע, אבל שמרתי את המספר שלו למקרה שאצטרך משהו בעתיד.
כמה חודשים אחרי זה, ניסיתי לסייע לסטודנט עיוור שחיפש עבודה בבנק, והתקשרתי גם לאותו מנהל מרחב וביקשתי שיבחנו אפשרות לשלב אותו באחד הסניפים במרחב שלהם. תוך זמן קצר אותו עיוור התקבל לעבוד שם, ומשהו טוב יצא מכל הסיפור הזה.
השבת נקרא בפרשיות "אחרי מות-קדושים", גם על הציווי הידוע: "ולפני עיוור לא תיתן מכשול".
הכוונה היא לאו דווקא למכשול פיזי שמניחים בפניו של העיוור, אלא דווקא למכשול והעיוורון של הצד השני, אשר בוחר להכשיל אדם מסוים רק בגלל סטריאוטיפים ודעות קדומות שיש לו עליו.
אל לנו להכשיל בעיוורון זה את זה. עלינו לראות ולשפוט כל אחת ואחד מאיתנו באובייקטיביות וביושר, כפי יכולותיו ומעלותיו.
שבת שלום
@HPryylyk70265 אפשר להסתכל על זה גם אחרת:
לא משנה איפה תהיי, תמיד יהיה מי שיסתכל ויבחן אותך בכל בחירה שתעשי, ויקווה שתבחרי נכון
וגם, לקחת את זה לכיוון של ״איזהו חכם - הלומד מכל אדם״.
גם אם היא לא מאמנת, גם אם לא ביקשת במפורש, יש לה ידע והיא בחרה להעביר אותו לך.
מכאן זו בחירה שלך מה לקחת מזה.
״ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם״.
כלומר כדי להתגבר על האויב - אי אפשר להמשיך באותה הדרך הישנה, עם אותן הנחות היסוד ועם אותה "קונספציה". לא עוד התגוננות תמידית, לא עוד כניעה במסווה של נימוס.
״נהפוך הוא״ פירושו - שינוי עומק. שינוי תפיסה. זקיפות קומה. כבר לא צריכים להתבייש במי שאנחנו - אלא ללכת בגאון יעקב. להזכיר לעצמנו מי אנחנו באמת: צאצאיו של מרדכי היהודי שעמד זקוף, לא כרע ולא השתחווה.
ואת דרכו של כל המן שבכל דור לא נאמץ ולא נחקה, נעמוד מולו וניאבק בו - עד הניצחון המוחלט.
פורים שמח!
הוּתַּר לְפִרְסוּם
היום, לפני שנתיים בדיוק, הוּתרְתָּ לפרסום,
ופורסם דבר מותך,
ולא פורסם דבר היותך.
את נס הלידה.
את פלא הגדילה.
את עוצמת האהבה.
את החיבור לתורה.
את כל שהיית לאשתך לבנך,
לאמך לאביך, לאחֶיך, לאחיותֵך, לחברים ולבני משפחה.
והאויב שירה בך,
לקח לנו, בן, ואח, ובעל, ואבא, ונכד, וחבר.
אבל לעולם הוא לא יוכל לקחת לנו אותך.
את 25 השנים היפות שהיית כאן בעולם אי אפשר להרוג.
כי אתה חי בעבר וחייך משפיעים על הווה ועתיד.
וקיימים בנו.
ומתחדשים בנו.
עד עולם.
אתה, שהיית עניו וצנוע ולא הולך בגדולות.
הותרת לפרסום על כורחינו, על כורחך,
ונמשיך ונפרסם.
את נס
היותך.
תודה על הזכות
לחיות במחיצתך.
אבא
(חגי לובר)
מכתב למתן צנגאוקר.
ברוך שובך בן יקר.
שלום מתן היקר אתה לא מכיר אותי אבל אני מכיר אותך.
מעולם לא נפגשנו פיזית אבל אין היום אדם בישראל שלא מכיר אותך. ואין היום בישראל מי שלא דאג והתפלל לשלומך בכל תקופת השבי.
התרגשות גדולה פרצה בעם ישראל כאשר נודע כי חולצת יחד עם חטופים נוספים מעזה, והנה ברוך ה׳ אתה בבית.
איני יכול לתאר את הייסורים שעברת בזמן השבי אצל מפלצות החמאס. אבל מרגע שראיתי אותך עומד על הרגלים בריא ושלם שמחתי מאוד מאוד.
בוא ואסביר לך מה הקשר בנינו.
אני אבא של 2 לוחמים אמיצים נדב ועמית. 2לוחמים שיצאו מהבית בבוקר שמחת תורה וניהלנו קרבות עזים בישובי העוטף במשך ימים רבים תוך שהם מסכנים את עצמם את הלוחמים שהיו תחת פיקודם.
לאחר טיהור העוטף ממחבלים נכנסו 2 בני לתוך רצועת עזה כדי להשיב אותך ואחרים הביתה וכמה שיותר מהר.
( הצוות של בני עמית הצליח להשיב את נעה ארגמני במסגרת מבצע משותף של כמה יחידות קומנדו )
במשך חודשים רבים לחמו בני הגיבורים בעומק הרצועה עד שבני עמית נפל בקרב בשכונת סגייעה. קרב הרואי מול מחבלים פלצות אדם שהחזיקו בך.
כאמור לעיל , בני הצעיר עמית הי״ד נהרג ובני בכורי האהוב חזר לשלום מן המלחמה ועושה עד היום מילואים למרות שכאח שכול הוא לא מחויב לשרת .
אנסה לספר לך בקצרה מה הלך פה בזמן שאתה ואחרים הייתם שם.
כל עם ישראל התפלל לשובכם. מאות אלפי חיילים בסדיר ובמילואים שירתו מאות ימים במלחמה והכל כדי להשיב אותכם הביתה לשלום.
לצערנו הרב בזמן הלחימה היו מי שחשבו שצריך להיכנע לאוייב לסיים את המלחמה כדי להחזיר אותכם הביתה והיו מי שחשבו אחרת מהם.
לצערנו הרב לא רק אתם נחטפתם . אירגון יהודי בזוי חטף גם את משפחותיהם של החטופים והכל כדי לעשות באותן משפחות שימוש כדי להפיל את הממשלה. מה שבטוח שאותו אירגון בזוי לא דאג לכם החטופים אלא עשה שימוש עלוב בחלק מהורי החטופים.
אחת מהאימהות שנחטפו ע״י אותו אירגון היא אמך עינב.
אומנם אמך פעלה לעשות הכל כדי להשיב אותך לחיקה אבל בדרך נעשו על ידה דברים שפגעו במחצית מהעם.
יש שיגידו שהיא גם פגעה במאמצים להשבת החטופים באופן בו היא ניהלה את הקמפיין להשבתך.
אנחנו ההורים השכולים שלא זכינו לקבל את בנינו ובנותינו שנפלו במערכה נותרנו המומים ממעשיה אבל בחרנו שלא להגיב למעשיה של אמך והכל כדי לא לפגוע בסיכוי השבת החטופים.
עכשיו שאתה בבית ברוך ה׳ יש לי בקשה אליך. אנא ממך תעשה הכל כדי שאמך תרד מהבמה שהרי היא קיבלה אותך שלם ובריא.
אנא ממך תעשה הכל שלא יהיו גופים פוליטיים ששוב ינסו לעשות באמך שימוש פוליטי והכל בשם המטרה של הפלת הממשלה.
עליכם להבין כמשפחה תפקידכם ההיסטורי הסתיים.
כאמור ,שמחתי מאוד ובאופן אישי ששבת הביתה שהרי אתה הבן של כולנו.
אבל אנא ממך קח אחריות והשב גם את אמך מהשבי בו היא הייתה מוחזקת לאורך כל השנתיים האחרונות .
במשך שנתיים ימים אפשרנו לאמך לדבר, לזעוק ולהכפיש את כולם והכל מתוך הרצון לאפשר לה להילחם על חייך.
ספגנו וספגנו אבל כעת משחזרת הביתה לא נסכים יותר לספוג ולהגיש את הלחי השניה שלנו.
הגיע הזמן שלכם להתכנס בביתכם להשתקם ולשחרר את החברה בישראל מאותה אווירה קשה ומפלגת שהשריש המאבק של אמך להשבתך הביתה.
אנחנו ששילמנו את היקר לנו בעולם מתוך ערכים ומוסר יהודי עם החובה להשיבך הביתה מבקשים די !
די להסתה ! די לרעל שאמך פיזרה לכל עבר וכנגד כל מי שלא חשב כמוה.
ולסיום - אני ובני משפחתי ורבים מהמשפחות השכולות מוותרים בזאת על אמירת התודה שהגיע לנו מאמך.
ברוך שובך בן יקר !!
"הַגּומֵל לְחַיָּבִים טובות שֶׁגְּמָלַנו כָּל טוב"
היום, בשעת צהריים,
היינו בדרכנו לבקר משפחה.
בדרך עצרנו למצפה ופקל קפה לבנוף היפהיפה של ארץ ישראל, ליד הר בעל חצור.
עלינו על גבעה קטנה כדי להתיישב עם הילדים. באים להוציא קצת עוגיות מהקופסא.
בעלי נעמד לרגע,
פתאום הוא מבחין. "מתאספים למטה בכפר. מתחילים לנהור לכיוונינו".
תוך שניות קיפלנו הכל.
אמנם אנחנו חמושים,
אבל אין לי שום עניין להיקלע ללינץ' של המון ערבי כשאני עם שישה ילדים, בניהם תינוקת בת כמה חודשים.
תוך כדי שאני תופסת את הקטנים וממהרת לרכב, אני שומעת מלמטה מכיוון הכפר, שריקות של המחבלים שעולים לכיוונינו.
אין לי מושג כמה הם וכמה קרובים או רחוקים הם, וכל מה שאני רוצה זה לחלץ משם את ילדיי כמה שיותר מהר.
בנס גדול,
בשניה שסיימתי להכניס את כל הילדים לרכב,
הופיע ג'יפ מלא בחיילים.
המחבלים למטה ראו את הלוחמים ואת הנשקים והתפזרו.
כאן המקום להודות לצהל, למוקד בנימין ולמשטרה שמיד יצרו קשר, ביקשו להבין את האירוע ופעלו במהירות.
ותודה להשם על הנס אשר גמלנו.
אין מקום לאויב הברברי הזה בתוכנו.
הכפר הזה, שתושביו רואים משפחה יהודית עם ילדים קטנים שמתיישבים להנות ומיד עולה להם החשק לצאת לשחוט אותם,
צריך להיות מוחרב!
עד מתי הנאצים האלה יחיו פה בארצנו?!
ג׳נט מכירה אותי מאז שאני כזו קטנה. הלוואי שהפרסום יעזור לי לשמור אותה בסביבה, כדי שתוכל להכיר אותי גם כשאני כזו גדולה.
הפרטים ליצירת קשר עם הילדים המופלאים שלה - במודעה.
אשמח ממש לשיתופים 🙏🏼
יש לי סרטון זוועות שאני אפילו לא מעזה להראות לכם,
של בחור ערבי מירושלים שמסתובב בזירת הפיגוע ומצלם בקול שמח וחדווה את הגופות המרוטשות מדם ופצעים.
זה מסתובב בטלגרמים של הערבים פה ונותן להם מצב רוח.
אותו ערבי תושב מזרח י-ם,
מחר יתן לכם שירות בבית חולים או במסעדה.
רק טרנספר
יש לי חבר עיוור שהוא מתכנת, ולפני מספר שנים סירבו לקבל אותו לעבוד בחברה מסוימת בגלל המוגבלות שלו.
הוא רצה להילחם בהם דרך בית משפט, אבל אמרתי לו להתקדם הלאה. "נגיד שיחייבו אותם לקבל אותך, אתה תסבול שם מיחס עוין ויתנכלו לך. אל תהיה קטן, תתקדם ותבוא להם בהמשך ממקום של עוצמה", יעצתי לו.
הוא שמע לי והחל לעבוד כפרויקטור עצמאי. בהתחלה לקח פרויקטים קטנים, ולאט לאט קיבל עבודות יותר ויותר גדולות ועשה חייל.
לפני כמה חודשים, אותה חברה שדחתה אותו הזמינה ממנו פרויקט, מבלי שהם הבינו שהוא אותו עיוור שסירבו לגייס בעבר.
הוא רצה לנקום בהם ולסרב, אבל הפעם יעצתי לו, "תעשה להם את הפרויקט, קח מהם את הכסף, ורק אחר כך תגלה להם מי אתה באמת".
כך הוא עשה ומנכ"ל החברה הביע חרטה כנה וכל כך התנצל בפניו. לפני שבועיים הם יצרו איתו קשר שוב, והפעם הזמינו ממנו פרויקט נוסף, הכי גדול שהוא קיבל עד היום בעסק שלו.
בפרשתנו השבת "שלח לך", המרגלים חוזרים מלתור את הארץ, מפחידים את בני ישראל ומספרים להם שראו שם בני ענקים והרגישו מולם כמו חגבים. שאין סיכוי לנצח אותם ולרשת את הארץ המובטחת. במקום לבוא ממקום של ביטחון ועוצמה, הם מקטינים את עצמם ומחלישים את כל עם ישראל ביחד איתם. בהמשך כמובן בני ישראל כן נכנסים לארץ, מנצחים ויורשים אותה ביד רמה.
הכול בחיים תלוי באופן שבו נתפוס את עצמנו: כחגבים וחלשים, או כענקים ומנצחים.
עם ישראל חי! צה"ל ינצח! שבת שלום 🇮🇱
@Tamarcu_les אני מניח שמדובר על Yes+ שעובד על האינטרנט
בגדול, כל מגדיל טווח שלא יהיה מחובר עם כבל לראוטר הראשי לא באמת יצליח לעזור, יש אפשרות להעביר לשם כבל רשת?
אם לא, יש פתרונות בדמות MOCA /DECA /HPNA
שיעביר את האינטרנט ע״ג תשתית הכבלים הקיימת.
לגבי מה מתאים או מה לא, מוזמנת לשלוח הודעה
@Let_it_gotohell לא אומרים, מראים למי שכבר הוכיח זאת מספיק חשובה לו כדי שהוא ירצה להישאר שם למרות אולי בגלל זה.
(מתוך הערכה לאומץ שבחשיפה כזו).
אגב, גם אם מישהו ישנה את ההתנהגות שלו כלפייך כדי להקל עלייך למשל, זה לא בהכרח דבר רע.
זו בסך הכל עוד הוכחה לחשיבות שלך אצל אותו אדם.