אפרופו הגירה, אני עשיתי את התואר שלי רק כי כשנבחרה הממשלה הנוכחית היה לי ברור שאצטרך לעוף מפה בסופו של דבר והנחתי שיהיה לי יותר קל לעשות את זה עם מקצוע ביד (אגב טעיתי היה עדיף פשוט לעוף מפה זריז וללמוד בחול כבר)
@justAdiBecker לי היה את הטופר שלהם וסבלתי ממש, רך ברמה שהקשה עליי לזוז בלילה כי שקעתי פנימה. להבנתי גם המזרנים שלהם דיי רכים. אז מאוד תלוי מה את אוהבת
המטח האחרון הוא המטח השלישי שמשותף לאיראן ולבנון.
איך הם מתאמים את המטחים?
רמז:
המטח הראשון היה ב 1200
השני ב 1230
השלישי ב 1900
הם פשוט קובעים שעה
לא מאוד מתוחכם לטעמי
בשבוע שעבר הלך לעולמו גיא חריס בגיל 32 אחרי שנאבק שנים ארוכות במחלה קשה. למחלה הזאת קוראים פוסט טראומה. חריס שם קץ לחייו. חריס למד איתי בשכבה בחטיבת הביניים ובתיכון. אחרי זה שירתנו ביחד ביחידת אגוז (במחזורים שונים כי עשיתי שנת שירות). בהמשך הייתי נתקל בו מדי פעם בשכונת נחלאות בירושלים. לא היינו חברים ממש, אבל תמיד היה כיף לפגוש אותו. דמות שליוותה אותי בהרבה מאוד תחנות בחיים. בתיכון חריס היה שטותניק (לא יודע אם המילה הכי מוצלחת אבל לא יודע איך לתאר את זה יותר טוב). נו הבחור המצחיק שעושה שטויות בטיולים שנתיים, אחד שהבדיחות שלו תמיד היו על הגבול בין הלגיטימי ללא לגיטימי, ולפעמים גם חוצות את הגבול הזה. אני מחבב אנשים שחוצים גבולות. חריס התגייס בנוב 11 לאגוז. יחד עם כל היחידה הוא חצה את הגבול לעזה ונכנס לשכונת סג'עייה בצוק איתן. על מה שקרה שם לצוות חמני, הצוות שחריס שירת בו, כבר כתבו וסיפרו. טל יפרח ויובל דגן נהרגו. חריס לא חזר משם אותו בן אדם. פחות משנה לאחר מכן הצוות ספג עוד טרגדיה כשחבר נוסף, אור אסרף, נהרג בטיול בנפאל. חריס והצוות טסו לשם ומצאו אותו והביאו אותו חזרה לארץ. בשנים האחרונות לא הייתי בקשר עם חריס ורק הייתי רואה אותו מדי פעם ברחוב או באירועים חברתיים. הוא השתנה. מספיק היה לראות את מה שהוא כותב ברשתות החברתיות בשביל להבין שהוא בטלטלה מתמדת. סיוט. אתמול הלכתי לשבעה. שבעה על בחור בן 32 שכל החיים היו אמורים להיות מלפניו. סיוט. חריס הצליח להתמודד עם המציאות הכאוטית בה הוא חי במשך 11 וחצי שנים. יש המון חריסים בינינו ועוד הרבה שלא יודעים שהם כאלה או שהם הולכים להיות כאלה. השיר הראשון באלבום החדש של ג'ימבו ג'יי מסתיים במילים "מאז שהפסדנו לא הפסיקו להגיד פה ניצחון". לצד הגבורה והתהילה ותרועות הניצחון כדאי להזכיר ולהיזכר מדי פעם בצד השני של אותו מטבע. הקרב הוא רגעי, הפוסט טראומה וההתמודדות עם נכות או שכול ממשיכים עד סוף החיים. זה לא "מחיר המלחמה", כי האימה הזו היא לא תשלום שנותנים בשביל לקבל מוצר או שירות כלשהו. זו פשוט המלחמה. סיוט.
@Avivkr13 ואז אחרי התור הזה תזכה לגלות בדלת כניסה לדירה שזה מותנה ברכישת ריהוט מהדיירים הנוכחיים בלא פחות מ13 אלף ש״ח לאנשים באמת אין בושה (לא הלכתי אבל העלו שיימינג בקבוצה של השכונה)