כמה מילים לפני סוף השבוע:
הסתכלו סביבכם על המציאות שאליה נשאבנו בשנים האחרונות. מדינה שלמה בכוננות ספיגה מתמדת, ילדים שלומדים את הדרך למרחב המוגן לפני שהם לומדים לקרוא.
השבעה באוקטובר ניפץ לרסיסים את אשליית הסטטוס קוו המדמם. הוא חשף הנהגה כושלת שהתאהבה בניהול משברים קיומיים במקום להוביל מהלכים שיפתרו אותם מהיסוד ויבטיחו את עתידנו כאן.
38 שנים לבשתי את מדי צה״ל - כלוחם, כמפקד וכסגן הרמטכ״ל. אני יודע היטב מהי עוצמה צבאית ועד כמה היא תנאי הכרחי לקיומנו במזרח התיכון. עוצמה צבאית היא תנאי הכרחי, אך לא די בכך.
מי שאומר לכם שנגזר עלינו לחיות לנצח על החרב - מוכר לכם פחד וייאוש כדי לתמרן ולשלוט. זו איננה אסטרטגיה, זו פשיטת רגל מנהיגותית. לא שבנו למולדתנו כדי לחיות לנצח בין אזעקה למקלט.
החברה הישראלית נשחקת. המילואימניקים נושאים על גבם עומס בלתי נסבל, הכלכלה מדממת והמשפחות חיות בחרדה מתמדת.
עוצמה צבאית אדירה נועדה לאפשר לנו לעצב מציאות אחרת, לא להנציח סבבי מלחמה.
המשימה של הנהגה אחראית היא לתרגם הישגים צבאיים למהלך מדיני-ביטחוני רחב ואמיתי: לעצב מחדש את המרחב האזורי כך שישראל תהיה הציר המארגן שלו: עם הרתעה צבאית ברורה, בריתות אזוריות חזקות והסדרים שמשרתים בראש ובראשונה את ביטחון ישראל.
זה לא חזון נאיבי. זו תפיסה ביטחונית מפוכחת: כוח צבאי שמוביל מהלך אסטרטגי שמקטין איומים ומייצר יציבות לאורך זמן.
זו הדרך היחידה להבטיח עתיד שבו נוכל לחיות כאן בביטחון, לבנות, לשגשג ולצעוד קדימה בגב זקוף.
וזה בדיוק מה שאנחנו הדמוקרטים נעשה.
שבת שלום.
תגובתי על הגילויים החדשים בפרשת הבגידה בלשכת נתניהו:
מי שממשיך לגונן על הבוגדים ולממן את הגנתם המשפטית גם לאחר גילוי המעשה, מפר את חובת נאמנותו הבסיסית ביותר כלפי ביטחון ישראל ואינו יכול לשמש ראש ממשלה אפילו דקה אחת נוספת.
הממצאים חושפים שמוצב הפיקוד העליון של ישראל, לשכת ראש הממשלה, הופעל בשיא המלחמה על ידי מדינת הטרור הערבית-איסלמיסטית קטאר, באמצעות כסף מזוהם.
זוהי הבגידה הרעילה ביותר שידעה ישראל.