לאחרונה אני פחות פעיל כאן, ואם כן, כותב על מחקר ו-AI. אבל הפעם משהו אחר לגמרי 🙂 ספר הביכורים שלי, ״זיכרונות מפוקפקים״, יוצא לאור בימים אלו בהוצאת @kinneret_zmora. זהו רומן התבגרות ירושלמי אודות עולם שהולך ונעלם, עם נגיעות של פנטזיה ומדע בדיוני שמתרחשות דווקא בקטמון הישנה... ⬇️
תודה רבה ל - @shimshon_nebeh על האזכור היפה. ואכן היה תענוג גדול לשוחח עם @rosnersdomain בהסכת המשובח - ״הקיפוד והשועל״. אשמח מאד אם תאזינו, או תצפו בגרסה המצולמת ביוטיוב... תודה.
שלושה הסכתים נפלאים מהיום-אתמול:
@rosnersdomain
מארח את ד"ר נעם סלונים, חוקר AI בגוגל, על המהפיכה בה אנו חיים וכן על ספרו #זכרונות_מפוקפקים , ילדות בירושלים/ קטמון של שנות השבעים-שמונים.
@ReemSherman
מארח את ד"ר אסי הורוביץ, על סריקת המח באמצעות MRI והמניעים שלו לחקר המח
<
הספר מתרחש בירושלים של 1981, ועוסק בנער ירושלמי החווה טלטלה גדולה בחייו, ומנסה לברוח אל הספרים, לשווא. ניתן למצוא אותו ב-@tzomet_sfarim וגם באתר "עברית״. מוזמנים להצטרף אלי בפייסבוק לפרטים וסיפורים נוספים...
I remember sitting in a talk by @RoyBarHaim on LLM judges and thinking how our carefully annotated 2020 debate speeches dataset could be a great way to stress-test LLM judges. Noy et al. did a brilliant job turning that idea into a very cool paper -- highly recommended!
🔔 New Paper!
We propose a challenging new benchmark for LLM judges: Evaluating debate speeches.
Are they comparable to humans? Well... it’s debatable. 🤔
https://t.co/u0sd8SrGjj
👇 Here are our findings:
1/n Let's have a Conversation about Conversational Prompt Engineering
Unlocking the full potential of LLMs hinges on crafting effective prompts - the instructions that guide their output. Traditional prompt engineering, however, is a significant bottleneck. It's time-consuming, requires expertise, and often relies on scarce labeled data. In their paper, "Conversational Prompt Engineering," researchers introduce a novel approach – CPE – that revolutionizes how we interact with LLMs to generate effective prompts.
CPE tackles the pain points of traditional methods head-on. Imagine having a conversation with a helpful assistant who understands your needs and helps you articulate them clearly. This is precisely what CPE offers. Instead of struggling with complex syntax or relying on intuition, users engage in a user-friendly chat with the system. This conversational approach makes prompt engineering accessible to a wider audience, regardless of their technical expertise.
The magic of CPE lies in its ability to transform user needs and unlabeled data into high-quality prompts. The system analyzes user data, asks clarifying questions, and iteratively refines the prompt based on user feedback. This iterative process ensures that the final prompt is tailored to the specific task and data at hand. No more hunting for labeled data or crafting initial prompts from scratch – CPE streamlines the entire process.
A user study conducted on text summarization tasks highlights the effectiveness of CPE. Users overwhelmingly preferred the instructions generated through CPE compared to their own manual attempts, demonstrating the value of the guided conversational approach. More importantly, summaries generated using CPE prompts were rated significantly better than those generated using a generic baseline, showcasing its ability to improve the quality of LLM outputs.
One of the most remarkable findings is the comparable performance of zero-shot and few-shot CPE prompts. Traditionally, providing examples (few-shot prompting) is considered crucial for good performance. However, CPE demonstrates that well-crafted instructions alone can be surprisingly effective. This has significant implications for real-world applications, as it reduces the time and cost associated with gathering and labeling numerous examples.
In conclusion, Conversational Prompt Engineering marks a paradigm shift in how we interact with and harness the power of LLMs. By transforming a complex technical challenge into an intuitive conversation, CPE democratizes access to effective prompt engineering. The promising results of the user study, particularly the effectiveness of zero-shot prompting, pave the way for a future where anyone can leverage the full potential of LLMs through the power of conversation.
Last month I spoke at @HaifaUni about #ProjectDebater (again…), despite our focus on new exciting staff in recent years. I also discussed Debater and #GPT4 relation, etc. I’ve been told the talk & the following 1h discussion are accessible & valuable https://t.co/JpNKWOSnNV🙂
חובת צפייה💥
איריס חיים אמא של יותם שנחטף לעזה:
״אנחנו לא המרכז של הסיפור הזה, המרכז זה העם הזה והמדינה שצריכה להמשיך להתקיים. אם רק יחשבו על הילד שלי ועל שאר החטופים מה תגיד האמא ששולחת את הבן שלה למלחמה הזאת?״
״בעם ישראל אין כל כך סולידריות בגלל מה שקורה עם מטה החטופים ואיך שדברים נראים מבחוץ…..״
״בעקבות המפגש הקשה, המזעזע שהיה ביום שלישי שפגע בכולנו וגם בילדים שלנו שנמצאים שם. אנחנו מקימים פורום עם משפחות של חטופים שחושבות אחרת שלא רוצות לצעוק ולהאשים. אנחנו לא מפלגים בין המדינה ובנינו ולא הופכות את משפחות החטופים לסמל הלא אהוב״.
עם ישראל תומך בכם, בהצלחה🙏
משפחתו של רונן אנגל התבשרה על מותו בשבי חמאס • אחיו, דני אנגל, נפרד אצל אפי בן אברהם: "פחדתי שלעולם לא נדע מה קרה לו, ההודעה סגרה לי מעגל. רונן היה האדם הכי אופטימי ומצחיק שיכול להיות. הוא היה איש משפחה למופת, חבר אמיתי, אופנוען וצלם מקצועי"
It’s not a short video, but one that everyone should watch. This is Rachel Goldberg, the mother of Hersh Goldberg Polin, one of the hostages held in Gaza. What a powerful speech. What a powerful woman
הקלטת שיחת בין מוקד מד״א לילד בן 9 מהעוטף, שהוריו נרצחו
הוא מבקש הנחיות היכן להתחבא יחד עם אחותו בת ה-6 ומסביר שאינו יכול לסגור את דלת הממ״ד כי הוא קטן מדי, וכי הם אינם יכולים להתחבא מתחת למיטה. בסוף התחבאו בארון, במשך שעות ארוכות
ילדים יהודים מתחבאים מפני קלגסים נאצים. שוב
אם חמאס דאעש ישרוד, האוייבים שלנו יבינו - ישראל חלשה ואפשר לתקוף אותה מדרום, מצפון, ממרכז. מכל מקום. האוייבים שלנו חייבים להבין שהפעולה הרצחנית של חמאס - הייתה התאבדות, שזו הייתה הפעולה האחרונה שלהם.
אסביר, אנחנו עומדים בפני רגע גורלי, רגע שבו חיזבאללה, איראן, וכל ארגון טרור שחושב להשמיד אותנו מסתכלים מהצד ומחכים לראות מה תהיה התגובה שלנו. האם ישראל שוב תכיל ותסתפק במכה אנושה או שתלך עד הסוף? הפעם אין לנו דרך חזרה, הפעם אנחנו חייבים ללכת על כל הקופה.
ארגוני הטרור חייבים להבין שמה שעשו חמאס, זאת משימת התאבדות. פעולה רצחנית שאחריה אין יותר חמאס. ולא משנה מה המחיר שתשלם רצועת עזה.
עזבו אותי משאלות אסטרטגיות על מי ישלוט על תושבי רצועת עזה ביום שאחרי,
עכשיו אנחנו צריכים לחשוב על הילדים שלנו, רק על הילדים שלנו ולהבין: אם לא נשמיד את חמאס ולא ננקה את עזה ממחבלים, זה לא רק שתושבי העוטף לא יחזרו - זה הרבה יותר מזה.
החיזבאללה והאיראנים יבינו שזה משתלם: שאם חמאס יצא לפעולה דאעשית נאצית ושרד, אין שום סיבה שהם לא יעשו את זה בצפון, אין שום סיבה שהם לא ימשיכו בבניית פצצת אטום. המטרה היא להשמיד את חמאס, לטהר את רצועת עזה ממחבלים ולהעביר מסר לכל האייבים שלנו: מי שיוצא לפעולה נגד ישראל - נמחק מן העולם.
.
זה או אנחנו - או הם
או חמאס - או מדינת ישראל
REMEMBER:
This is how THOUSANDS of Gazans reacted when they saw and learned that Hamas terrorists had butchered, raped, tortured, burned and shot Israel civilians, including children, to death — and kidnapped 203 more.
https://t.co/kePHtmVsOF
I wonder why @RashidaTlaib, a U.S. rep. is really keeping quiet about the rape of women, babies who were slaughtered to death and families kidnapped.
Maybe it's because she expresses support for Hamas.
Americans, you have an ISIS supporter in your Congress.
#HamasisISIS
#TheWestIsNext
דיברנו היום ברשת ב' עם מיקי, גיבור ישראל מנחל עוז. הוא נאבק ביותר מ-12 מחבלים שחדרו לביתו, ובעזרת אקדח הצליח להרוג כמה מהם ולהגן על משפחתו. זה סיפור שכדאי לקרוא:
כשהחלו היריות הכנסתי את אשתי והילדה לממ"ד, כיוון שהוא לא נסגר חיכיתי בסלון, כשראיתי את הכמות (של המחבלים) סביב הבית אמרתי להן להיות בשקט וחיכיתי שיתקרבו לבית. הם התחילו לשבור חלון, חיכיתי לידו וכשניסו להיכנס יריתי בשניים או שלושה מהם דרך החלון. אח"כ שמעתי עוד שברים מחלון אחר, בצד השני של הבית, ניגשתי באותו מצב, שוב ירי דרך החלון, היו צעקות, עוד אחד או שניים היו שם. כך נבלמה ההתקפה הראשונית.
אחרי כרבע שעה הם חזרו בכוח יותר רציני, ירו RPG או רימון, הדלת עפה מהמקום. לא היה חשמל, לא תקשורת, סלולארי, היינו מנותקי קשר. הגיעה קבוצה של 10 או 12 מחבלים, נכנסו הביתה אחרי שפוצצו את הדלת. אני בעצם תפסתי עמדה עם קיר בטון קטן, לפני הממ"ד, הם צעקו ש'כבשנו את נחל עוז', 'אנחנו גדודי אל קסאם', והרבה רעש. נכנסו והתחילו לרסס את כל הבית. ירי בהרבה סוגים של נשקים, בלי רחמים. בעצם ניהלנו קרב בתוך הבית, משהו כמו שעה וחצי. תפסתי זיג, הם היו צריכים להיכנס לתוך המסדרון. אז בעצם הם יורים כמות אש ומנסים להיכנס, אני מגיב, הם יורים, אני מגיב, והכמות אש שהם ירו עלי הייתה עצומה. משהו שהוא בלתי נתפס.
אשתי והבת שלי שומעות את הכול. בדיעבד עברתי על ההודעות שהיא שלחה, זה פשוט מחריד. השכנים שמעו את היריות והיו בטוחים שאנחנו כבר לא בחיים מזמן.
בכל פעם שאחד מהם הגיע למסדרון אני מוריד אותו, או פוצע אותו. באחת הפעמים הבנתי שזרקו עלי רימון הלם, אני זוכר שהחזקתי את האקדח והתחמושת שלי, גררתי את עצמי לממ"ד ממש בזחילות, הכול היה שבור, זכוכיות, לא ראיתי כמעט כלום, הכול היה חשוך ואפוף עשן. נכנסתי לממ"ד, סגרתי את הדלת, היא לא ננעלת. צריך לתפוס את הידית. הם נכנסו שוב, ופשוט התחילו לרסס את הדלת. כדורים בכמויות, קלצ'ים רובי ציד קליעים בקוטר גדול. כל הזמן הזה הם צועקים שהם שולטים פה ואין יותר צה"ל.
הבת שלי מתישהו אמרה לי אבא די. ניסיתי לצעוק להם די, ובאיזשהו שלב הם הפסיקו והתחיל איזשהו מו"מ, בעברית ואנגלית בעיקר. הם מבקשים שאני איכנע ואצא עם ידיים למעלה ואעיף את האקדח שלי החוצה. ביקשתי שיבטיחו לא לגעת באישה והילדה. הוא אמר 'ברור שכן, אנחנו לא פוגעים בנשים וילדים, תהיה בטוח'.
משכתי זמן, דיברנו, אמרתי לו שאני פצוע ומדמם ושאני צריך לחבוש את עצמי. פשוט משכתי את הזמן. תוך כדי שיחה הם הביאו לי את השכנים שלי, החטופים, כל השורה שלנו, לקחו שם משפחות שלמות אספו את כולם. הביאו לי שכן, נער, שניסה לשכנע אותנו לצאת החוצה. אמר לנו שהוא צריך עזרה ושנכניס אותו פנימה. אני ישר הבנתי שזה תרגיל. היה שם מישהו שידע לנהל את זה, היה בו משהו מאד משכנע. מישהו שיודע לדבר.
הגענו לדקה האחרונה מבחינתו. הוא התחיל לספור אחורה, והודיע לנו ש(...) הוא יפוצץ את הממ"ד עם RPG וכולכם שם תמותו בפנים וזהו. אני רואה דרך הדלת שהוא עומד עם RPG. שאלתי 'למה אתה עם RPG אם אני עומד לצאת? זה לא מה שסיכמנו'. אז הוא אמר משהו כמו 'אתה צודק, אני אתחיל להניח אותו כשתפתח את הדלת'.
התחלתי להשמיע רעשים כאילו שאני פותח את הדלת. אני רואה אותו מתחיל להניח את הRPG, פתחתי את הדלת והתחלתי לירות בו מכת אש, וככה נגמר האירוע
בואו עכשיו ניפרד יפה מהאגדה המנחמת ש״חמאס לא מייצג את הפלסטינים״. מעבר לעובדה הפשוטה שחמאס נבחר בבחירות בעזה וידוע שינצח בבחירות בגדה (ולכן אין שם בחירות), חמאס מייצג באופן עמוק את האתוס הפלסטיני הרחב ביותר לפיו ליהודים כעם אין זכות לקיים מדינה חופשית בגבולות כלשהם במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון.
לחמאס יש אולי ״רק״ כמה עשרות אלפי רוצחים מאומנים, אבל הם כולם פועלים בידיעה ברורה וגאה שהם עושים זאת למען ״שחרור פלסטין״. הרעיון שיש ״לשחרר את פלסטין מן הנהר ועד הים״ הוא הרעיון המכונן של הזהות הפלסטינית, והוא המכנה המשותף הרחב ביותר לפלסטינים כולם. במובן זה אין הבדל בין חמאס לפתח או כל פלג אחר. ההבדל הוא באמצעים שהם חושבים יהיו היעילים ביותר ל״שחרור פלסטין״, אבל לא במטרה עצמה.
במשך שנים כשהצגתי את הרעיונות הללו למשלחות מכל העולם נתקלתי תמיד בהתנגדות בסגנון ״את מכלילה, כמו שיש ישראלים ויהודים עם דעות שונות, בוודאי יש פלסטינים עם דעות שונות״. תשובתי היתה ונותרה שדווקא האמירות הרחבות שלי הופכות את עמדתי לקלה להפרכה. כל מה שצריך הוא להביא לי פלסטיני האומר בפומבי ובשמו באופן ברור ומפורט: ״לעם היהודי כעם יש זכות שווה להגדרה עצמית ולמדינה משלו במולדתו ההיסטורית. ברור לי שהמשמעות היא שאין לפלסטינים ׳זכות שיבה׳ לתוך מדינת ישראל. הרצון שלנו הוא לקיים מדינה עבורנו לצד מדינת ישראל, שהיתה ותהיה ביתו הלאומי של העם היהודי, ולא במקומה.״
כן, תמיד יש מי שיסבירו לי ש״יש פלסטינים כאלה״, אבל למדתי שאנשי המערב כל כך רוצים לעצום עיניהם בפני המציאות, שהם תמיד יפרשו מה שפלסטינים אומרים באופן הנוח להם או לחילופין יתנו תירוצים למה אי אפשר לצפות מפלסטינים לומר זאת. אבל זהו לב העניין. לכן אני מתעקשת שכל אמירה תהיה פומבית, מפורטת (לא אמירות כלליות על ״רצון בשלום וקץ לסבל״) ובשמו של הפלסטיני שאומר זאת.
אני עדיין מחכה לקולות האלה מצד פלסטינים.
ולכן אין דבר כזה ״למוטט את החמאס״. גם אם מחר כל הנשקים וכל המנהרות בעזה מושמדים, יקום ארגון חדש, בשם אחר וידאג שכל דולר ויורו של כספי ״שיקום״ שיועבר לעזה ישמש לבנייה מחדש של כח שמטרתו תהיה - שוב - ״שחרור פלסטין״. זו הסיבה שעזה אף פעם לא ״משתקמת״, כי תושביה אינם רואים בעזה ״בית״, ״מולדת״ או שטח שנותן להם הזדמנות להקים מדינה פלסטינית משגשגת. להיפך - הם רואים בעזה כן שיגור (תרתי משמע) ממנו הם יכולים לקחת ״בחזרה״ את ״פלסטין״, ובזה הם משקיעים את משאביהם - הכסף, הזמן והכישרון של אנשיהם.
אז מה כן אפשר לעשות?
בראש וראשונה, יש להכיר בכך שזהו האתוס הפלסטיני שמגדיר את עצם הזהות הפלסטינית בכל מקום בעולם, ולהבין שזה לא קשור למה שישראל עושה (לא כיבוש, לא התנחלויות, לא מצור - אלה דברים שאפשר לעסוק בהם מהזווית הישראלית, אבל הם לא משנים לאתוס הפלסטיני), אלא למה שישראל הינה - מדינתו של העם היהודי החופשי. לכן, רק שינוי יסודי של האתוס הפלסטיני יכול להביא שלום. וכן, אתוסים של עמים משתנים בהיסטוריה אבל זהו תהליך ארוך שתמיד כרוך בזה שהאתוס הקודם נתפס כלא לגיטימי באופן עמוק וככזה שאינו מתאים עוד לזמן.
ומראייה מפוכחת זו יש לגזור שני כיווני פעולה:
1) לפעול באופן נחרץ לייבוש כל מקורות התמיכה המדיניים, הכלכליים והפוליטיים באתוס הפלסטיני של ״שחרור פלסטין״, החל ממדינות ערב והמשך בסוכנות אונר״א שנתמכת על ידי המערב ומאפשרת לפלסטינים לשמר את מלחמת 1948 כתיק פתוח שיבוא יום והם ינצחו בה, וכלה בכל ״סיוע״ שמוגש לפלסטינים מבלי לדרוש מהם את ההצהרה שלמעלה. ככלל, צריך לדרשו שכל סיוע מדיני, כלכלי, פוליטי שניתן לפלסטינים ילווה בדרישה ברורה להצהיר את ההצהרה שלמעלה, ושלא יינתן בלעדיה.
2) ועד לשינוי האתוס הפלסטיני? להבין שאלו הם שכנינו ״המתפללים חולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים״ וש״על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים״ (מתוך ההספד של משה דיין לרועי רוטברג בנחל עוז). עד לשינוי ישראל תצטרך להיות חברה מגויסת. כל אזרחי ישראל, יהודים וערבים, חרדים וחילונים, יצטרכו להתגייס להגנת המדינה שהיא מדינתם.
I have one rule. It’s a simple rule but one that has always served me well:
Don’t be quick to believe terrorist organisations that rape women, behead babies and set fire to the elderly