האדם האהוב עלי בגינת כלבים קצת ״פלופ״, ככה החבר׳ה קוראים לו. הוא פצוע מלחמה, נפשית בעיקר, אז ברור שהוא פלופ. אבל איזה פלופ. שרופה עליו. מגיע עם הכלב שלו ויושב שעה, קורא ספר… אם יצא לכם לדבר; הוא יספר אגדה בשעה. פלופ, כן. אבל הכי שפוי פה בשכונה.
אני לא מבינה איך אנשים מרגישים בנוח לרבוץ אצלך לאכול לך ולשתות לך ולא להביא כלום?! כאילו, מילא אם הייתי עשירה, ויתרתי על דרינק היום כי התקציב שלי הוא דרינק ביום שישי!
ניגש אלי בחור והתחיל איתי דרך הכלבה. ביקש להתיישב איתנו, באהבה.
החברה ה״קלה יותר שכלית״ התחילה לפלרטט, כהרגלה. זה בסדר.
מהר מאוד שכח הבחור למה התיישב והתחיל איתה.
לא עניין אותי, אני רגילה.
החבר מגלגל סיגריה ותוך כדי ממלמל לי ״את אינטיליגנטית וזה יותר קשר לגברים, זה בסדר״.
בדיוק חזרתי הביתה מישיבה עם חברה מסטולה במק��ת וחבר שראה אותי מאחורה החליט במקום לצעוק ׳לבוטין׳ לבוא אלי במהירות מאחורה. ברחובות ת״א. בשעות הערב המאוחרות. לעין שלו שלום.