Ofir Zigelman

Director of Expansion Strategy, @AWS. Visiting Scholar on AI & World Order, @Cambridge_Uni. Advisory Board, @TikvahFund. Views my own.

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

ברית מכה והמזרח התיכון של הסדר העולמי החדש

הסכם ההגנה שנחתם לאחרונה במכה בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן עשוי להתברר כאירוע חשוב מכפי שנראה במבט ראשון. ההסכם קובע כי התקפה על אחת משלוש המדינות תיחשב להתקפה על כולן, וכולל תיאום מדיני וצבאי ושיתוף פעולה בתחומי ההגנה האווירית, הכטב״מים, הלוחמה האלקטרונית והבינה המלאכותית.

מוקדם עדיין לכנותו ״נאט״ו מוסלמי״. אין לברית פיקוד משותף, יכולת פעולה משולבת או התחייבות ברורה ליציאה למלחמה. אבל היא מחברת בין ההון וההשפעה הדתית הסעודיים, הכוח הצבאי והתעשייה הביטחונית הטורקיים, והניסיון הצבאי והיכולת הגרעינית של פקיסטן.

חשיבותה הרחבה יותר היא במה שהיא מלמדת על הסדר העולמי. מאז נפילת האימפריה העות׳מאנית ב־1918, עוצב המזרח התיכון בידי מעצמות חיצוניות: תחילה בריטניה וצרפת, לאחר מכן ארצות הברית וברית המועצות, ומאז קריסת ברית המועצות ב־1991 בעיקר ארצות הברית. וושינגטון הגנה על נתיבי האנרגיה, הציבה כוחות ברחבי המפרץ והרכיבה קואליציות.

הסדר הזה אינו נעלם, אך הוא נשח��. ברית מכה אינה יוצרת סדר עולמי חדש, אלא משקפת מעבר שכבר החל: מה״פקס אמריקנה״ ומהסדר החד־קוטבי, לעולם שבו כוחה של ארצות הברית נותר עצום, אך היא אינה יכולה עוד לקבוע לבדה את כללי המשחק.

במזרח התיכון מתהווים כעת שלושה מוקדי כוח. הראשון הוא איראן, הנשענת יותר ויותר על סין ורוסיה, אף שבייג׳ינג אינה מחויבת להגן עליה. השני הוא רשת פרו־אמריקנית המחברת בין ארצות הברית, ישראל, הודו ואיחוד האמירויות: ביטחון אמריקני, טכנולוגיה ישראלית, עוצמה הודית והון מהמפרץ. יוזמת ״מסדרון הודו, המזרח התיכון ואירופה״ מעניקה לרשת הזאת גם ממד כלכלי וגיאוגרפי.

המוקד השלישי הוא ברית מכה. היא ממוקמת בין שני המחנות וכיום קרובה יותר לארצות הברית מבחינה צבאית, אך מבקשת לשמור על עצמאות ולטפח במקביל גם יחסים עם סין. ערב הסעודית היא החוליה המחברת. היא מובילה את הברית, אך גם שותפה של הודו, תלויה ביכולות אמריקניות, מקיימת קשרים מסחר עמוקים עם סין ועשויה לנרמל בעתיד את יחסיה עם ישראל. מטרתה אינה לבחור מחנה, אלא להפוך למדינה שאף מחנה אינו יכול לעקוף.

השאלה הגדולה היא איזה סדר יחליף את הרגע החד־קוטבי. ייתכן שהעולם מתקדם למבנה דו־קוטבי המזכיר את המלחמה הקרה, מחנה אמריקני מול מחנה סיני. אך ייתכן שהאנלוגיה ההיסטורית המתאימה יותר היא דווקא המאה ה־19. לאחר תבוסת נפוליאון ב־1815 נוצר באירופה ״קונגרס וינה״, סדר רב־קוטבי שבו כמה מעצמות יצרו בריתות משתנות ואיזנו זו את זו.

ייתכן שגם המאה ה־21 תיראה כך: ארצות הברית וסין יהיו שתי המעצמות המרכזיות, אך לצדן יפעלו הודו, רוסיה, אירופה ומעצמות אזוריות כמו טורקיה וערב הסעודית. הן לא ישתוו לוושינגטון או לבייג׳ינג, אך יהיה בכוחן לתמרן ביניהן ולמנוע מאחת מהן לעצב לבדה את המערכת.

מבחינת ישראל, ברית מכה אינה בהכרח ברית אויב. בטווח הקצר, האיום האירא��י עשוי ליצור אינטרסים משותפים. אבל אם איראן תיחלש, הברית עשויה להפנות חלק מתשומת הלב שלה לאיזון עוצמתה של ישראל. מקומה העתידי של ישראל לא ייקבע רק על פי עוצמה צבאית, אלא גם על פי יכולתה להשתלב ברשתות החדשות המחברות בין ארצות הברית, הודו ומדינות המפרץ.

אנחנו עדיין לא חיים בעולם פוסט־אמריקני, אבל אנחנו ��בר נכנסים לעולם פוסט־חד־קוטבי. ייתכן שבעתיד נזכור את ברית מכה כאחד הסימנים לכך שהסדר החד־קוטבי הסתיים ושהמזרח התיכון היה בין המקומות הראשונים שבהם החל להתהוות מאזן הכוחות האמיתי של המאה ה־21.

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

Happy to share my latest article, How Beijing Sees the Changing World Order, published by the @MisgavINSen Institute.

As U.S.–China strategic competition intensifies and the global balance of power shifts, understanding how Beijing views the emerging international order is becoming increasingly important.

The article concludes with the implications for Israel's long-term strategy.

Read here: https://t.co/coDLgBRy5d

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

מאוריינטליזם של אדוארד סעיד ועד האודיסאה של כריסטופר נולאן

ספרי לי, מוזה, על האיש רב־התושייה, רב־התחבולות, אודיסיאוס. כך מתחילה האודיסאה של הומרוס, אחת מיצירות המופת של התרבות המערבית, שמזה כ-3,000 שנה מעלה בפני דורות של צעירים ומבוגרים כמה מהשאלות הבסיסיות ביותר בחוויה האנושית: האם אנו שולטים בגורלנו? מהו בית? האם אדם נכ��ע לפיתויים גשמיים? או מצליח להתעלות מעליהם לטובת מטרה נעלה?

את האודיסאה קראתי לפני מספר שנים בתרגומו לאנגלית של ��וברט פייגלס. מאז, השאלות שהיא מעלה מרצדות לי בראש מזה תקופה. עבור הציוויליזציה המערבית, אם האיליאדה של הומרוס מסמלת את הרצון הקולקטיבי לכבוד ותהילה, והתנ״ך מכפיף את החוויה האנושית למטרת מוסרית נשגבת, האודיסאה מסמלת את האינדיבידואליזם, הבדידות שבחיפוש אחר ייעוד והמסע לעבר הלא-נודע.

אבל השנה היא 2026, וסימני התקופה מעיבים על היצירה המפוארת מבחינה אסתטית של נולאן. אפשר להתעכב על בחירות ליהוק, כמו זה שהלן נסיכת ספרטה שעבורה נשלחו 1,000 ספינות או המשורר מאיתקה שמדקלם את שירו של הומרוס שניהם שחורים, בחירה שאין לה הצדקה תרבותית ביחס ליצירה המקורית, אבל נניח שזהו החופש האמנותי שנטל לעצמו נולאן.

משמעותי יותר הוא המסר שאיתו רוצה נולאן להשאיר את הצופה. למרות המורכבות של דמותו של אודיסיאוס ביצירה המקורית, נולאן משטיח אותו לאדם מערבי שמיוסר מבחינה פסיכולוגית מהזוועות שהוא והחיילים שלו ביצעו ב��רב בטרויה. אודיסיאוס מכה על חטא ואף לא חושב שמגיעה לו נחלת לוחמים. אין לזה זכר ביצירה המקורית, וברקע של האודיסאה של נולאן אפשר לשמוע אשמה עצמית אמריקאית על מלחמות ברירה, מויאטנם ועד לעיראק ואפגניסטן.

האדם המערבי אצל נולאן אינו אסטרטג צבאי שגאה בכך שהוא מקדם את הציוויליזציה שלו בתחבולות כמו הסוס הטרויאני או מבצע הביפרים אלא פושע מלחמה שמערך זכויות האדם הבינלאומי המודרני שופט אותו לחוב. למול ציוויליזציה סינית בטוחה בעצמה ואיסלאמיזם אימפריאליסטי שרוצה להחיל את חוקי השריעה על העולם, האדם המערבי של נולאן חסר ביטחון בהצדקה לציוויליזציה שבתוכה הוא חי.

במובן זה, קו ישר עובר בין אוריינטליזם של אדוארד סעיד, שפורסם ב־1978 והעמיד את התרבות המערבית על ספסל הנאשמים כמכשיר של שליטה קולוניאלית, לבין האודיסאה של נולאן. מאז שנות השבעים, חלקים מרכזיים באליטה האינטלקטואלית והתרבותית במערב עברו מהצגת הציוויליזציה המערבית כמקור של חירות, קדמה וסדר להצגתה בראש ובראשונה כמערכת של כוח, דיכוי ושליטה.

האודיסאה של נולאן מחזקת נרטיב שגם ככה קנה אחיזה בתרבות המערב – שני-שליש מהאמריקאים כיום לא חושבים שהמלחמה באיראן מוצדקת ומלכתחילה אחוז האמריקאים שתמכו בשליחת חיילים להילחם קרקעית באיראן, האופן העיקרי שבו מוכרעות מלחמות, אפסי.

נקווה שחיילי הצי האמריקאי שיישלחו יום אחד להגן על האי טייוואן יבחרו לצפות דווקא בטרויה, הסרט שיצא ב־2004 ושמר אמונים לרוח הגבורה של האיליאדה המקורית.

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

העולם עובר מסדר חד־קוטבי בהובלת ארצות הברית למערכת בינלאומית תחרותית יותר, שבה סין ממלאת תפקיד מרכזי.

במאמר חדש שפרסמתי במכון משגב (@MisgavINS) אני בוחן את הסדר העולמי המשתנה מנקודת המבט של בייג'ינג, ואת משמעותו עבור ישראל.

קישור למאמר: https://t.co/iBUNkPg7Dw

[ערוץ 10 - ערוץ הכלכלה של ישראל @tv10israel]

האם אנחנו בפתחו של עידן חדש בשדה הקרב? ה-AI משנה את חוקי המשחק הצבאיים ומאיצה את קצב הלחימה לרמות לא אנושיות | אופיר זיגלמן, חוקר בינה מלאכותית וסדר עולמי, קיימברידג'
@meravlerner
#בוקר_כלכלי

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

שמחתי להתארח הבוקר בפאנל של ערוץ 10 - ערוץ הכלכלה של ישראל (@tv10israel) על המרוץ העולמי לנשקים אוטונומיים והלקחים מהמלחמות האחרונות במזרח התיכון ובאוקראינה.

שוחחנו גם על שותפויות בין מדינות לתאגידי טכנולוגיה, על עתיד הגנת הסייבר בעידן סוכני בינה מלאכותית ועל האופן שבו מדינת ישראל צריכה להיערך לעידן הסיליקון.

מוזמנים לצפות.

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

בערב יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, ב־4 במאי 1949, ראש הממשלה דוד בן-גוריון הקליט שדר רדיו לאזרחי המדינה הצעירה. הוא סקר את הישגי המלחמה ואמר: ״מדינת־ישראל תיכון על קליטת עלייה רבתי והתיישבות רבת־ממדים ואדירת תנופה חלוצית... ביום חג זה נסקור בשמחה והודיה את העלילות האדירות בעבר ונחשל רצוננו לקראת מאמצים חדשים בעתיד".

מאחורי האופטימיות הזהירה, המציאות הייתה קשה. בישראל חיו אז כ־800 אלף תושבים בלבד, רובם עולים חדשים שהגיעו בגלים אדירים בשנים שלפני. הכלכלה עמדה על כ־1.5 מיליארד דולר, שהם כ־20 מיליארד במונחי היום, והייתה על סף קריסה תחת נטל המלחמה וקליטת העלייה. תקופת ה״צנע״ הפכה לשגרת חיים. הגבולות לא היו בטוחים והמלחמה עם מדינות ערב למעשה טרם הסתיימה.

סבא שלי, אדריכל יליד ירושלים, שירת במחתרות ונפצע אנושות במלחמת העצמאות. קליע צלף חדר לצוואר שלו בדרך לירושלים. הוא ניצל בנס, השתחרר מבית החולים והחל בשיקום ארוך.

גם המערכת הבינלאומית הייתה בעיצומן של שינויים היסטוריים. אירופה חרבה ממלחמת העולם השנייה וניסתה להשתקם באמצעות תוכנית מרשל שהוכרזה שנה לפני. המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות רק החלה, וישראל נתפסה בתחילתה כקרובה יותר לגוש הסובייטי.

המהפכה הטכנולוגית של התקופה הייתה הגרעין, ששינה את מושגי הכוח וההרתעה. עשור מאוחר יותר הורה בן־גוריון לשמעון פרס, צעיר בן 33, לפתח את התשתית הגרעינית של ישראל בשיתוף פעולה עם צרפת.

עברו 77 שנים ��מדינת ישראל חוגגת את יום העצמאות שלה במצב שונה לחלוטין. אוכלוסיית ישראל חצתה את רף 10 מיליון התושבים. הכלכלה הגיעה להיקף של כ-700 מיליארד דולר, עם שיעורי צמיחה (3.5%) גבוהים יחסית למדינות מפותחות. ישראל הפכה לאחת הכלכלות החדשניות בעולם, עם יתרון מובהק בתחומי ההייטק, הסייבר והיזמות.

גם במישור הביטחוני חל שינוי דרמטי. לישראל של 2026 עליונות צבאית ברורה על פני רוב שכנותיה. ארגוני גרילה כמו חמאס הובסו כמעט לחלוטין וחזבאללה נחלש ואיבד את הלגיטימיות שלו בלבנון. איראן איבדה את ארגוני הפרוקסי שלה, נחשפה כ״נמר נייר״, מנהלת קרב מאסף על הישרדות משטר האייתולות ובכל מקרה תתקשה ��תרגם איומים לעוצמה אסטרטגית אפקטיבית במזרח התיכון.

הזירה הגלובלית חוזרת לדפוס מוכר. הימים הם ימי תחילתה של מלחמה קרה חדשה בין ארצות הברית לסין. ישראל ממוצבת כיום כבעלת ברית אסטרטגית של ארצות הברית, כחלק מהמחנה המוביל בעולם. המהפכה הטכנולוגית של זמננו היא הבינה המלאכותית, תחום שבו לישראל פוטנציאל להיות שחקן מוביל.

אין ספק שנותרו אתגרים רציניים שדורשים תיקון במדינת ישראל. אבל כאשר מתרוממים מעל היומיום ומתבוננים בתמונה הרחבה במעוף ציפור, קשה שלא להתרשם מעוצמת הצלחתו המסחררת של הפרויקט הציוני על פני שמונה עשורים. סבא שלי, שלצערי כבר לא איתנו, היה מסתכל בסיפוק במדינה התוססת שעליה נלחם.

חג עצמאות שמח.

בתמונה: חגיגות יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל בתל אביב, שאופיין בעיקר בבלגן בכיכרות

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

@roddreher @simonmontefiore It's a fantastic book

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

@mikeeisenberg @KemiBadenoch She channels Thatcher and Churchill in her moral clarity.

[Andrew Roberts @aroberts_andrew]

Today I am proud that the second edition of my 7 October Parliamentary Commission Report is being published. It's on https://t.co/kGBAry0brX We cannot allow history to be distorted and 7 Oct denial to win @AppgIsrael #7October #Israel

[S Sebag Montefiore @simonmontefiore]

This is extraordinary

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

Dramatic days.

What started with Jimmy Carter will hopefully end with Donald Trump.

The Islamic Republic of Iran, 1979–2026.

History in the making.

[The White House @WhiteHouse]

President Donald J. Trump on the United States military combat operations in Iran:

[Reza Pahlavi @PahlaviReza]

هم‌میهنان عزیزم،

لحظاتی سرنوشت‌ساز پیشِ روی ماست.

کمکی که رئیس‌جمهور ایالات متحده به مردم شجاع ایران وعده داده بود، اکنون رسیده است. این یک مداخله بشردوستانه است؛ و هدف آن، جمهوری اسلامی، دستگاه سرکوب و ماشین کشتار آن است؛ نه کشور و ملت بزرگ ایران.

اما، با وجود رسیدن این کمک، پیروزی نهایی هم‌چنان به دست ما رقم خواهد خورد. این ما ملت ایران هستیم که در این آخرین نبرد کار را تمام خواهیم کرد. زمان بازگشت به خیابان‌ها نزدیک است.

اکنون که جمهوری اسلامی در حال فروپاشی است، پیام من به نیروهای نظامی، انتظامی و امنیتی کشور روشن است:

شما سوگند خورده‌اید حافظ ایران و ملت ایران باشید، نه حافظ جمهوری اسلامی و سرکردگانش. وظیفه شما دفاع از مردم است، نه دفاع از رژیمی که با سرکوب و جنایت، میهن ما را به گروگان گرفته است. به ملت بپیوندید و به یک گذار باثبات و امن کمک کنید. در غیر این صورت، با کشتی درهم‌شکسته خامنه‌ای و رژیمش غرق خواهید شد.

و پیام من به رئیس‌جمهور ایالات متحده، پرزیدنت ترامپ، این است:

ملت شریف ایران، با وجود سرکوب و کشتار وحشیانه این رژیم، نزدیک به دو ماه با دلاوری ایستادگی کرد. اینک از شما می‌خواهم بیشترین احتیاط ممکن را برای حفظ جان غیرنظامیان و هم‌میهنانم به کار ببرید. مردم ایران، متحدان طبیعی شما و جهان آزادند، و یاری شما در سخت‌ترین دوره تاریخ معاصر ایران را فراموش نخواهند کرد.

و به شما هم‌میهنان عزیزم در ایران:

در این ساعت‌ها و روزهای حساس، بیش از هر زمان دیگر باید بر هدف نهایی خود متمرکز بمانیم: بازپس‌گرفتن ایران.

من از شما می‌خواهم که در حال حاضر در خانه‌های خود بمانید و آرامش و امنیت خود را حفظ کنید. هوشیار و آماده باشید تا در زمان مناسب، که به‌طور دقیق به اطلاع شما خواهم رساند، ب��ای اقدام نهایی به خیابان‌ها باز گردید.

پیام‌های من را از طریق شبکه‌های اجتماعی و رسانه‌های ماهواره‌ای دنبال کنید. اگر در اینترنت و ماهواره اختلال ایجاد شد، از طریق امواج رادیویی با شما در تماس خواهم بود.

ما به پیروزی نهایی بسیار نزدیکیم. می‌خواهم هر چه زودتر در کنار شما باشم تا با هم ایران را پس بگیریم و دوباره بسازیم.

پاینده ایران،
رضا پهلوی

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

@SecRubio The Pillars: Jerusalem, Athens, and the Western Mind by @tikvahfund is one of the best podcasts on the foundations of the West:
https://t.co/qvjxmgSI84

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

@thenthinkagain @SecRubio @DouglasKMurray למי שרוצה ללמוד לעומק על ההיסטוריה של הציוויליזציה המערבית, מקום טוב להתחיל הוא הפודקסט המעולה של קרן תקווה - The Pillars
https://t.co/qvjxmgSI84

[Ofir Zigelman @OfirZigelman]

הנאומים שנשמעים בימים האחרונים בדאבוס אינם עוסקים רק בכלכלה או בטכנולוגיה. הם מאותתים על משהו עמוק יותר, שקיעת ה"פקס אמריקנה", הסדר העולמי שארצות הברית הנהיגה מאז מלחמת העולם השנייה.

לאחר 1945, ארה"ב, כמנצחת הגדולה על גרמניה ויפן, הובילה להקמת מוסדות וכללים בינלאומיים ששיקפו ערכים מערביים. אלו כללו את האו״ם, קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי וברית נאט"ו. חוקרי יחסים בינלאומיים קראו לזה "הסדר הליברלי הבינלאומי", אך היסטוריונים שמרנים ראו בכך אימפריה אמריקאית בפועל, הנשענת על בסיסים צבאיים, מטבע עולמי וקביעת כללים ונורמות.

עם נפילת ברית המועצות ב־1991, נסחפו אינטלקטואלים רבים לחזות אוטופיות. פוקויאמה הכריז על "קץ ההיסטוריה", תומס פרידמן הילל את "העולם השטוח", ובישראל שמעון פרס ניבא "מזרח תיכון חדש". הוגים ריאליסטיים כמו סמואל הנטינגטון וג'ון מירשהיימר, שהזהירו מפני חזרת הכוח והמאבק בין מעצמות, נראו מיושנים.

היסטוריונים עוד יתווכ��ו מתי העידן הזה נגמר. המשבר הכלכלי של 2008 היה איתות מוקדם למחיר של גלובליזציה, כאשר תלות בין וול סטריט לשווקים פיננסיים הקריסה את הכלכלה העולמית. בשנת 2016 הגיע סדק נוסף עם בחירת טראמפ והברקזיט. אך המכה הסופית התרחשה בין 2020 ל־2022: הקורונה סגרה גבולות, שברה שרשראות אספקה והחזירה את הריבונות למרכז המדיניות, ואז רוסיה פלשה לאוקראינה והמלחמה הקלאסית חזרה לאירופה.

מאז אנו עדים להתפרקות מואצת של הסדר הישן. ארה"ב פרשה מעשרות ארגונים בינלאומיים, איימה במכסי מגן על בעלות ברית ופועלת חד־צדדית בזירות שבעבר נוהלו דרך מוסדות ובריתות. אפילו גרינלנד, אי קפוא שדנמרק תבעה עליו ��עלות לפני 300 שנה, חזרה להיות נכס אסטרטגי.

טראמפ מאיץ את התהליך והתקשורת כצפוי מתמקדת בו, אך הוא בעיקר סימפטום לשינויי עומק: לפי תחזיות ��ולדמן זאקס, עד 2075 ארה"ב תהיה הכלכלה השלישית בגודלה אחרי סין והודו, והנכונות לממן סדר עולמי הולכת ופוחתת.

לרבים קשה לדמיין מה יבוא אחרי ה"פקס אמריקנה". אפשרות אחת היא שהמאה ה־21 תדמה באופן פרדוקסלי למאה ה־19. אחרי תבוסת נפוליאון, המעצמות האירופיות התכנסו ל"קונגרס וינה" ב־1815 ויצרו מסגרת לניהול תחרות, לא לשלום. פולין נמחקה מהמפה, ומעצמות חילקו ביניהן אזורים נרחבים בעולם. באופן דומה, גם היום יתחרו מעצמות על אנרגיה, משאבים, שרשראות אספקה, טריטוריה ובריתות צבאיות.

זה אינו עולמו של תוקידידס, כפי שטען ראש ממשלת קנדה בנאום שלו בדאבוס, שבו כל שחקן פועל לבדו באנרכיה. זהו עולם של מאזן עוצמה, שבו מעצמות מתחרות אך גם מווסתות זו את זו דרך בריתות, אזורי השפעה והבנות שקטות.

בעולם רב־קוטבי, ארה״ב, סין, רוסיה, הודו, יפן, האיחוד האירופי ובריטניה מחזיקות במשקל יתר בזכות עוצמה כלכלית, צבאית וגרעיני��. אך בעידן שבו ארה״ב וסין מחזיקות בתשתיות מלאות לבינה מלאכותית כללית (AGI), כוחן יהיה גדול משל האחרות והן יפעלו מתוך אזורי השפעה כדי להבטיח מחשוב, אנרגיה וביטחון.

זהו עולם שביסמרק היה מזהה היטב. רק שבמקום חילות פרשים ונשקים מפלדה, יסתובבו בשדה הקרב רובוטים של אופטימוס מסיליקון. זהו גם עולם מסוכן יותר שבו מדינות קטנות ובינוניות שיתנהגו בטיפשות כלכלית או תמימות צבאית יהפכו למקרי סעד גיאופוליטיים.

בקיצור, לא יהיה משעמם. בחזרה לעתיד נראה דומה באופן חשוד לספרי ההיסטוריה.