מלחמת דת בחיפה. חרדים משמיעים תפילות ומוזיקה דתית בפול ווליום בשכונה החילונית נווה שאנן. המטרה ברורה, להראות לחלונים שחרדים הם בעלי הבית. הציונות החילונית לא תשתוק >>>
לפני 5 שנים חזרתי לישראל אחרי כמעט 15 שנים בארה״ב. חרשתי אותה לאורכה ולרוחבה, מערי החוף ועד חגורת התנ״ך, מדינות כחולות ואדומות. ובכל מקום שהגעתי אליו, בלי יוצא מן הכלל - להיות ישראלי היה פשוט יתרון תחרותי.
חזרתי לביקור רק לפני חצי שנה ולא האמנתי למה שראיתי, ששמעתי. קצב ההדרדרות במעמדה של ישראל בארה״ב הוא מופרע ממש. ובעיניי הוא איום קיומי גדול מהאיום האיראני, גדול מכל איום טרור בגבולות!
כבר הרבה זמן אני מנסה להביא את פרופ׳ יעל שטרנהל הנפלאה לשיחת עומק על הקריסה הבלתי נתפסת הזאת, אני לא בטוח שהיא מוכרת מספיק בארץ. היא הגיעה השבוע, אומרת את הדברים כמו שהם, in your face, והם לא קלים לעיכול.
זה ראיון ארוך, בחרנו שלא לקצר אותו למרות מגבלות האלגוריתם והוא בעיניי מהחשובים שעשינו השנה! אני פשוט מפציר בכם למצוא זמן השבת ולהבין את גודל החורבן שפער נתניהו בסלע קיומינו האמיתי - היחסים האסטרטגים עם ארה״ב 📹
(וגם, כמו תמיד, כתבות מושקעות כמו אלה צריכות ממכם תגובה, ומעליה שיתוף - אין לנו שום דרך אחרת להגיע עם התכנים המורכבים האלה לעוד ועוד קהלים. אז תהיו יפים 🙏)
מחטף של רוטמן בועדת החוקה.
הוא החליט להביא להצבעה בקריאה ראשונה את חוק הבחירות, למרות הבקשות שלנו לכלול הצבת קלפיות בבתי אבות ובדיור מוגן.
הקואליציה יורקת על ניצולי השואה ועל קשישים עריריים. אין גבול לבושה.
זו אזעקת אמת לשיבוש הבחירות.
הקואליציה מנסה להעביר את חוק הבחירות מבלי סעיף שיבטיח הצבת קלפיות בבתי אבות ובדיור מוגן, כדי לפגוע בזכות ההצבעה של עשרות אלפי קשישים.
אם הקואליציה לא תתקפל - נגיש אלפי הסתייגויות נגד החוק. לא נאפשר שום ניסיון לפגוע בזכות ההצבעה ובטוהר הבחירות.
You are fucking crazy!
המשפט הפנתאוני הזה מהלילה, ייזכר בספר דברי הימים של מדינת ישראל, כנקודת השפל הכי עמוקה ביחסי ישראל ארה"ב.
בעידן של נתניהו העלוב והנזוף, זו הייתה הכרזת הבעלות והריבונות של הנשיא טראמפ על מדינת ישראל ועל נתניהו.
לפני כשעה, מעל במת הכנסת, חבר הכנסת המצוין גלעד קריב, עשה שפטים, בגופתו הפוליטית הרמוסה והמושפלת של בנימין נתניהו, עוכר ישראל.
קריב אמנם היה סרקסטי, ציני, אולי קצת נהנה להתעלל באיש הנורא הזה שהחריב כאן כל חלקה טובה, אבל יותר מהכל קריב דואב, קריב מיוסר. כשקריב הפנה את מבטו המיוסר ליו"ר הכנסת הוא אמר כשרעד בקולו:
" תאמר לי אדוני, את הסכם הפסקת האש שנכפה על ישראל... את ההסכם הזה לא היה אפשר להגיע אליו לפני ש-15 חיילים נהרגו?"
צפו להודעה מיוחדת מלשכתו המזוהמת והבוגדנית של נתניהו, בה יספרו לנו הסוכנים הקטרים שהיחסים בין נתניהו לטראמפ מעולם לא היו טובים יותר.
סימן השאלה הנוקב בסיום נאומו החזק של קריב, עדיין מהדהד באוויר, מהדהד בנשמה, איך יכול להיות שראש ממשלה והנבלות חסרי הלב שמשרתות אותו, לא עושות הכל, אבל הכל כדי להציל חיים של מיטב בנינו ובנותינו ויותר מכך איפה הקצינים הבכירים? הרי כל אם עבריה יודעת שבנה הופקד בידי מפקדים שראויים לכך, איפה הם לעזאזל, איך הם לא בולמים את רכבת המוות הזו שדוהרת בלי יעד וללא תחנות עצירה?
@KarivGilad@DemocratsIL
הדור של עדן.
לקראת סוף המפגש עם מצביעי הגוש הליברלי בקרית אונו, ברגע הזה שבו כבר מתחילים להניע את הגוף לתזוזה, התפרצה פתאום עדן, בחורה צעירה מאוד ושונה מאוד מהנוף המבוגר והמוכר באסיפות מהסוג הזה, ובקול חצי רועד אמרה: ״אתם צריכים להבין שאנחנו דור של מתים, מתים. סביבנו מתו חברים ללימודים, לבילויים, אנשים שלפני רגע היו איתנו ועכשיו הם מתים. זה הדור שלנו. דור של מתים״.
עדן לא בכתה, לא צעקה, לא עשתה דרמה. היא בת 23 בסך הכל, ומרכזת את הנוער העובד והלומד בעיר והמונולוג המצמרר שלה היה בטון ענייני, כמעט בלתי אפשרי בניגוד שבין המילים לבין הרגשות. ״אני לא מצליחה להבין מה המועמדים מול נתניהו מציעים כדי להחזיר את הבטחון? מה התכנית שלהם? מה התפיסה שלהם? מה הם יעשו שונה כדי שלא ימשיכו למות פה צעירים?! אתה יכול להסביר לי??״
שתקתי. לא היה לי מה לומר לה. עדן ביטאה את התחושה של מאות אלפי מצביעים שנמאס להם מסיסמאות ריקות על רגל צבאית ורגל מדינית, מגנרלים של אותה קונספציה, והם רוצים לשמוע תכנית ברורה, רצינית, אמינה ובעיקר נמאס להם מסיסמאות ריקות בטון חאקי.
הדברים של עדן הידהדו בדומיית הקהל שחיכה לתשובתי והחלטתי לענות לעדן בכנות: ״את צודקת. אני לא יודע מה תכנית הבטחון של ראשי הגוש שלנו. אני יכול לתאר לך את תפיסת הבטחון שלי המבוססת על כיבוש שטח וסיפוחו לצורך ניהול מו׳מ מעמדת כח כפי שעשו בן גוריון, אשכול ורבין, אבל את רוצה תשובות מראשי הגוש ומכיוון שאני לא יודע מה הם מציעים אני מבטיח לך דבר אחד: ביום שישי אני אפרסם את השיחה שלי איתך ואפיץ אותה כדי שאולי מישהו מהם יתייחס ברצינות למה שמבקשת עדן בת ה 23, עבור אלו שנשארו בחיים בדור שלהם, דור של מתים.״
תפיצו כדי שזה יגיע אליהם. זו החובה הקטנה ביותר שלנו לעדן, ולבני הדור שלה.
לפני שבועיים עצרה מיליציית בן גביר את אלכס סינקלייר כי חבש כיפה שלא באה להם טוב בעין. הוא עוכב לחקירה והשוטרים גזרו את הכיפה שלו לפני ששוחרר. התקשורת הבינלאומית חגגה כמובן, ובצדק.
אורי ושקד הם חלק מצוות סאנבירד (Sunbird Studio) - רביעיה של חברים שמפתחת משחקים במובייל. אחרי שראו את הסרט החליט הצוות לבנות משחק חדש: ״גזור ת׳כיפה כדי להשיב את הבטחון הלאומי!״
מחאה סאטירית, דיגיטלית, אתם חייבים לשחק בה גם 👈 https://t.co/aw4GhAZPJk
אלכס שמע על המשחק, התלהב וביקש לפגוש את הצוות. אסף שפיר שלנו התלווה אליהם כדי לתעד, אלא מה?!
סיפור מחמם לב על של מחאה מסוג אחר נגד הטירוף הזה שמתחולל פה סביבנו ❤️🇮🇱
@AsafShafir
אם יצא לכם להקשיב לרהב וללהג של מרבית הפרשנים הצבאיים בשבועות האחרונים, אתם מבינים כנראה עד כמה חשוב הקול של אותם עיתונאים שלא הפכו במלחמה הזאת לדוברי צה״ל בהתנדבות.
יניב קובוביץ׳, הכתב הצבאי של ״הארץ״, הוא אחד הקולות היחידים האלה. יומיים לפני הפסקת האש, עלינו לזום חירום כדי לדבר דווקא על הזירה ״המשנית״ במלחמה הזאת, לבנון 🇱🇧
על ממשלה וצבא שנכנסו לאירוע הזה ביהירות מדהימה, על הבטחות שקריות לחלוטין של פירוק חיזבאללה מנשקו, על כניסה לאותם כפרים כדי להתהדר באותן תמונות, על צבא מותש ורמטכ״ל מוחלש.
ראיון רלוונטי מתמיד על מלחמת לבנון המי יודע כמה, נטולת תכנית אסטרטגית, מלאה ברהב חסר כיסוי.
שתפו את קובו! מגיע לכולנו קצת יותר אמת מול עיתונות מיינסטרים שאיבדה כיוון במלחמה הזאת 🙏
@yanivkub
אמא שאיבדה את היקר לה מכל לא צריכה להילחם גם על קורת הגג שלה.
תקראו את המילים החשופות של נטליה, אמא של קשת שנרצח בנובה. אי אפשר להישאר אדישים:
״יוקר המחייה לצד השכול.
החיים אחרי אובדן כזה לא חוזרים להיות רגילים.
אם הייתה לי היכולת לקום כל בוקר לעבודה, להחזיק שגרה ולהתפרנס בצורה יציבה, מן הסתם גם מצבי הכלכלי היה נראה אחרת. אבל זו לא המציאות שלי.
גם אני, שעל פניו אנשים רואים בי אישה חזקה, מעוררת השראה, מתמודדת “מדהים”, לא מסוגלת לקום בבוקר לעבודה רגילה. שגרת עבודה והתפרנסות פשוט לא קיימת.
ואני לא היחידה. יש עוד אלפי הורים כמוני שלא מצליחים לחזור לשגרת עבודה. ובתוכם גם לא מעט הורים שבכלל לא מצליחים לקום מהמיטה.
אני מקבלת הזמנה להרצאה פעם בחודש, לפעמים פעמיים. וזה לא מספיק כדי להחזיק חיים. אני לא מסכנה ואני גם לא רוצה להיות מסכנה.
אבל אחרי אובדן כה גדול וטראומה - פשוט אין יכולת לקום בבוקר ולהמשיך כאילו הכול רגיל. כל דבר שלא קשור לקשת אני כמעט לא מסוגלת לבצע.
הנפש משלמת מחיר ולפעמים המחיר הזה גם הופך לכלכלי.
ובינתיים המציאות ממשיכה. בית, חשבונות, ארנונה. הם לא מחכים שהלב יחלים.
“מתי תלמדי שהחיים זה לא קיבוץ?” שר פעם רמי קליינשטיין.
אז הנה, אני לומדת. חודש ראשון לחיים באילת. הזמן טס כשנהנים, אבל החיים בעיר עולים. ולא מעט.
היום הגעתי לטפל בנושא הארנונה.
יש לי בית לא גדול במיוחד. יש בו מרפסת תלויה וגג גדול, ועליהם אני משלמת ארנונה גבוהה מאוד. על הגג אני בכלל לא גרה, אבל על הגג אני כן משלמת.
ואז עלתה בי מחשבה פשוטה. איך יכול להיות שבמדינת ישראל משפחות שאיבדו את היקר להן מכל במלחמות או בפיגועים צריכות להמשיך להילחם גם על הדבר הכי בסיסי שיש, בית.
אם תשאלו אותי, במדינה מתוקנת זה היה נראה אחרת.
מדינה שמבקשת מאנשים לשלם את המחיר הכבד ביותר שיש צריכה לפחות לדאוג לדבר אחד: שלמשפחה שנשארה יהיה בית. לא וילה, לא פנטהאוז. בית ראוי למשפחה. ובתוכו בלי דאגה לארנונה, חשמל, מים וגז.
אבל זה לא קורה כאן.
ובינתיים כאן באילת ממשיכים לבנות עוד קניונים ועוד מרכזי קניות. עיר קטנה עם כמות קניונים שלא מביישת ערים גדולות בעולם. זה אולי טוב לנדל”ן ולתרבות הצריכה, אבל פחות טוב לעסקים קטנים שמנסים לשרוד ופחות טוב למשפחות שחיות כאן ומנסות פשוט לחיות.
אלי לנקרי - מה דעתך? אולי תהיה ראש העיר שבתקופתו יתחיל שינוי אמיתי עבור משפחות שכולות? עירייה שתוביל מדיניות פשוטה: משפחות שאיבדו את היקר להן מכל לא צריכות גם להילחם על הבית שלהן.
דבר נוסף שלא מדברים עליו מספיק - עדיף להיות משפחה שכולה של צה”ל מאשר משפחה שכולה של פיגוע. כן, זו המציאות.
הפער בין מה שנותן משרד הביטחון לבין מה שנותנים המוסד לביטוח לאומי וארגון נפגעי פעולות איבה הוא שמיים וארץ.
אותו כאב. אותו אובדן. אותו מחיר בלתי נתפס. אבל לא אותם תנאים.
קשת היה ילד עם חיוך גדול, מוזיקה בלב ורצון פשוט לחיות.
קשת יצא לרקוד במסיבה. אף אמא לא חושבת שזו הפעם האחרונה שהיא תראה את הבן שלה.
אני כבר יודעת שהבן שלי לא יחזור הביתה. החיים שהיו לי נגמרו ומתחילים חיים אחרים לגמרי.
הטרור לא שאל אם קשת חייל או אזרח. אז למה המדינה כן?
ואם גם אתם חושבים שמשפחות שאיבדו את היקר להן מכל לא צריכות להילחם גם על הבית שלהן, שתפו״.
תסתכלו על החיוך רחב, בלי כיסוי ראש. חופש. אזאדי.
מרגש לראות את חמש הכדורגלניות האיראניות שקיבלו מקלט באוסטרליה.
פאטמה, זהרה, עטאפה, מונה וזהרה, ברוכות הבאות לעולם החופשי.
מי יתן וכל העם האיראני יצא לחרות בקרוב.
חופש הוא לא מילה גסה. הוא זכות יסוד.
את עמרי רונן יצא לי להכיר כבר בימים הראשונים של המחאה, אי שם ב-2023.
אי אפשר היה להחמיץ אותו. אש בעיניים, אופטימיות מדבקת. פטריוט ישראלי. לוחם אדיר למען הדמוקרטיה הישראלית.
וואוו, כמה עברנו כולנו מאז. כמה סיפרים יצא לנו לספר יחד ביאללה תקווה. כמה משקל שהוא לקח על הגב.
הוא נלחם בכל הכוח נגד ההפיכה המשטרית, בלי פחד, חורש את הארץ. הוא איבד את סבתא נירה, שנרצחה בטבח בכפר עזה. באותו היום הוא כבר התגייס למילואים, יחידה מובחרת. מאות ימי מילואים מאז תחילת המלחמה. בין לבין משקם את שכונת המרצפות הירוקות בכפר עזה 🧩
ואז… במהלך המלחמה עם איראן נפגע הבית של עמרי מטיל. טוטאל לוס. אין מדינה, כמובן. גם את הסיבוב הזה לקח. בראש מורם!
וכל פעם שדיברנו בשנים האלה, במהלך כל צומת, מול כל הסתה: תמיד מצאתי אותו אופטימי, תמיד נחוש, תמיד מאמין שאפשר לבנות פה את הכל מחדש.
את הסרט הזה עשה איתו אסף שפיר, קחו כמה דקות להכיר את עמרי רונן האדיר הזה (זה קרה בעוד גל של הסתה מאיזה דיסטל או עמית סגל או גמד וורבלי אחר, תפסיקו לתת להם חשיבות).
אוהב אותך אח ❤️
שמח כל כך שבחרת פוליטיקה, היא ראוייה לאנשים כמוך, למנהיגים מהדור שלך שסחב פה מדינה על הכתפיים.
תן להם בראש!
@omrironen24
יותר מעשרת אלפים מתוך 26,000 תושבי קרית שמונה לפני השבעה באוקטובר, לא חזרו לגור בעיר.
העסקים הקטנים קורסים, מאות בתים עזובים ומוצעים למכירה, חבל ארץ פורח שהפך עזוב ומפורק.
אבל ממשלת ישראל לא רואה את קריית שמונה ממטר. ראש העיר שלה הוא לא איש ליכוד, אז האנשים בה הפכו שקופים, הם פשוט לא מעניינים אותם.
אסף שפיר שלנו יצא השבוע לעיר קורסת, מתפרקת, זועמת, שננטשה על ידי ממשלה אטומה.
הסיפור של קריית שמונה הוא סיפור על קריסתה של מדינה. נילחם. נתקן. נבנה מחדש 🇮🇱
(וכרגיל, תוכן ארוך מהרגיל זקוק לשיתוף ולתגובות כדי שיגיע הלאה. תהיו חמודים לאלגוריתם 🙏)
@AsafShafir
האדם שניסה להצית אותנו הגיע מוכן לדוכן החזרה בתבונה עם בקבוק בנזין בידיים שלו. שרף ספרים שלנו ואיים לשרוף זקן של רום גור, מתנדב שלנו.
חברים ככה בדיוק נהגו החולצות החומות.
כל ההבדל זה שהיום יש להם כובעים כתומים.
ספייס ביביסטים שטופי מוח. ערב ראש השנה.
הם מדברים על הלוחמים שנפגעים בדרום לבנון ואז אחד מהם אומר: ״הפצ״רית מכריחה אותם להיכנס פנימה״.
אפילו בנושא הכניסה הקרקעית ללבנון, אחרי שנות הזנחה ארוכות בהן חיזבאללה התעצם והתחמש על הגבול שלנו - הזנחה פושעת שעלתה ועוד תעלה לנו בכל כך הרבה חללים, יתומים, אלמנות, הורים שכולים ומשפחות הרוסות- הביביסטים לא מסוגלים לראות בנתניהו כאחראי. הפצ״רית אשמה.
על מימון החמאס שהביא עלינו את ה7.10 אין מה לדבר. בזה אשמים שקמה, אהוד ברק וגיא פלג.
כת שייקח עשרות שנים להחזיר אל המציאות והאמת. בספק אם אפשר יהיה.
רק שתדעו: התפקיד של המדינה הוא לדאוג לאזרחים שלה. זו לא רשות — זו חובה — זהו תפקידה של המדינה. בשביל זה אנחנו משלמים מיסים ומשתדלים להיות אזרחים טובים. הממשלה הנוכחית נכשלת בכך בכל מובן. קחו למשל את עשרות אלפי הנוסעים הישראלים התקועים בחו״ל. הם לא אשמים כי ביטלו להם את הטיסות. יתרה מכך, רובם בחרו לטוס בחברות זרות מחוסר ברירה — נוכח העובדה כי המדינה לא כפתה מחירים סבירים על החברות הישראליות. מה הם אמורים לעשות כעת? מי דואג להם? איפה משרד התחבורה? מדוע המדינה לא דואגת להוציא מטוסים להשיב אותם? אפשר אפילו להוציא ספינות נוסעים לקפריסין ולאסוף נוסעים. אבל — כלום. חידלון. אין מדינה. אין ממשלה. העובדה שהתרגלנו לואקום הזה מדהימה. משרד התחבורה לא אמור להיות רק פלטפורמה לטיולים בעולם של מירי רגב וסידור עבודה למקורביה. יש לו תפקיד. איפה הוא?