@YBenshemesh אכן שערוריה
יחד עם זאת מדובר באיום סרק
ס 7א לפקודת הנזיקין דורש יסוד נפשי מיוחד ומסייג רק במקרים של כוונה לגרום נזק או אדישות
חוצמזה מעבר לכך לשרים וחברים כנסת יש חסינות גם מפני תביעות אזרחיות
ב1997 אפל הפסידה מיליארד דולר בשנה.
סטיב ג'ובס חזר לחברה אחרי שאפל רכשו את NexT ודיבר עם מפתחים בכנס WWDC.
ואז הגיעה שאלה מעליבה מהקהל וג'ובס ענה בצורה מדהימה:
"אחד הדברים הקשים ביותר כשאתה מנסה לחולל שינוי הוא שאנשים כמו הג'נטלמן הזה צודקים."
לצפות וללמוד.
הייטקיסטית חילונית: ״אני עובדת בחברת הייטק. יש לנו תוכנית להכשרת גברים ונשים חרדים. הם הכי טובים! הם לומדים בקצב שאני לא התחלתי!
הם זריזים בלמידה, הם תותחים בעבודה. הם פשוט הכי טובים! יש לך הסבר לדבר הזה?״
לי יש: התורה איננה רק סמל היהדות, היא מתנה. היא הבסיס לאינטלקט, לחכמה ולהישרדות עם ישראל.
אם צלחת לימוד תורה אמיתי, תצלח כל דבר. הכל יהיה עבורך קל, ובכח המח והאמונה, ותוכל לעקוף כל מתחרה ולשרוד כל גזרה.
גם ניסיון השמדה חיצוני, וגם החרבת תפילות ��נימית.
🔥 BREAKING: The White House just said Marco Rubio's blockbuster speech in Munich is getting MASSIVE PRAISE worldwide, posting all 22 minutes of it
Rubio dropped some absolutely incredible quotes in front of Europe.
KEEP DEFENDING THE WEST, MARCO! 🇺🇸
למה זכות עמידה לכל היא פסגת הדמוקרטיה המתקדמת?
אחת ההמצאות החוקתיות המבריקות ביותר שיצאה מישראל לעולם היא מה שמכונה בפשטות: "זכות עמידה לכול דבר עם דופק (ולפעמים גם בלי)." בעוד שמערכות משפט אחרות בעולם מתעקשות על כל מיני תנאים מיושנים כמו "פגיעה אישית וקונקרטית" או "עניין מספיק", אנחנו בישראל פתרנו את הבעיה בדרך אלגנטית הרבה יותר: אם אתה מרגיש מאוד חזק שמשהו לא בסדר - זה כמעט תמיד מספיק.
בארצות הברית, למשל, בית המשפט העליון כבול לאיזה סעיף מעיק בחוקה שנקרא case or controversy, ולכן דורשים injury in fact - פגיעה ממשית, אישית, מוכחת. בלי זה, אין standing. בבריטניה, אפילו במשפט המנהלי היותר גמיש, עדיין חייבים להראות "sufficient interest" - זיקה ממשית לעניין. אתה לא יכול פשוט לקום בבוקר ולתבוע את הממשלה כי קמת עם מצב רוח זכויותי.
ואז מגיעה ישראל ואומרת לעולם המשפט: עזבו שטויות. הדוקטרינה הקלאסית של זכות עמידה התרככה, התנפתה, ובשלב מסוים כמעט בוטלה בפועל. היום העותר יכול להיות אדם פרטי שלא נפגע ישירות, עמותה ציבורית שמייצגת "אינטרס כללי", ארגון זכויות שאפילו לא יושב בישראל, ואף תושבי שטחים שאינם אזרחי המדינה שקיבלו זכות עמידה נגד מדינת ישראל בבג"ץ. מצב שהוא כמעט חסר תקדים במשפט השוואתי.
המשמעות העמוקה ברורה: אם כולם יכולים לעתור - אז בית המשפט רשאי לדון בכל דבר. תמיד יימצא מישהו "עם עניין". וזוהי, כמובן, פסגת הדמוקרטיה המתקדמת: במקום שהריבון יקבע את סדר היום דרך בחירות וממשלה, הוא קובע אותו דרך לוח הדיונים של בג"ץ. מבחינה תיאורטית, אפשר לקרוא לזה "דמוקרטיה ייצוגית-שיפוטית": העם בוחר כנסת, הכנסת מחוקקת חוקים, אבל מי שבוחר אילו חוקים ומדיניות יישארו - זה מי שיודע לכתוב עתירה ולקבל תור ביומן של העליון.
אם נשווה שוב, בארצות הברית עוד קיימים כל מיני שמרנים משעממים שטוענים שאם אין נ��גע קונקרטי אין סיבה שבית משפט יכריע בסוגיה פוליטית-אבסטרקטית. בבריטניה יש עדיין את הרעיון המוזר שמדיניות כללית היא בעיקר עניין לפוליטיקה. ואצלנו? בזכות זכות העמידה הרחבה, בית המשפט הישראלי הפך לאחד מבתי המשפט הפעילים בעולם בסוגיות ציבוריות גדולות: מדיניות ביטחונית, מינויים, דת ומדינה, תקציבים, יחסי חוץ - הכול יכול להגיע לשולחן, כי כמעט תמיד יימצא עותר "מתאים" על המדף.
וזה הדבר היפה באמת: ככל שזכות העמידה רחבה יותר - כך פחות משנה מי ניצח בבחירות. תמיד אפשר לבקש בדיקה נוספת אצל המבוגר האחראי. ואם תשאלו: מה עם הגבול? מה עם בלמים ואיזונים? התשובה פשוטה: כשיש זכות עמ��דה בלי גבול, אין באמת צורך בבלמים. כי מי שבלם את כולם - כבר יושב למעלה.