Radion Mirchevsky

[Talia Einhorn - טליה איינהורן @talia_einhorn]

שבוע טוב וחודש טוב לכל אחינו בני ישראל.
כחברה בוועדה המייעצת שבחנה עד תום את טוהר המידות של גיבור ישראל האלוף רומן גופמן, אני יודעת שהוא ראוי לכהן כראש המוסד בלי שאפילו עננה קלה תעיב על טוהר מידותיו.
הדברים שאמרתי בדיון בבג"ץ בעניין מינויו של האלוף רומן גופמן כרמס"ד היו נכוחים ומדויקים:
1. לוועדה הוכח שמעצרו של אלמקייס לא נבע מהמידע שקיבל מקצין המודיעין באוגדה אלא ממידע מסווג שקיבל מיחידות אחרות שבגינן ניתן גם עונש מאסר;
2. ממילא שהאלוף גופמן לא יכול היה לעשות דבר כדי להתערב בהליכי המעצר והטענה שהוא כביכול הפקיר את אלמקייס היא עלילה משוללת יסוד;
3. רק אנשי המודיעין באוגדה ולא גופמן הכירו את זהות אלמקייס, גם חודשים לאחר שנעצר. הדבר הוכח חד-משמעית בחומר שהיה בפני הוועדה;
4. ממילא שלא היה מקום לזמן לוועדה את אלמקייס שמעולם לא טען לקשר ישיר עם גופמן;
5. יש מסמך הקובע בבירור שבמאי 2022 לפני המעצר יצא רח"ט הפעלה ג' לברר ביחידות השונות האם היה דלף מידע של חומר מסווג מהן. לפי מה שנמסר כל מפקדי היחידות השיבו בשלילה, אלא שבדיעבד ברור שחלקם השיבו תשובה לא נכונה;
6. אין תיעוד של השאלה שנשאלה לפני 4 שנים. בין השיחות הרבות שהיו באותה עת בין האלוף גופמן לג', גופמן לא זכר כלל את השיחה וראש מחב"ם אמר שלא היה נוכח שם ואינו יודע איך נוסחה השאלה;
7. בהנחה הסבירה שג' שאל את מה שבא לברר (לפי המסמך בכתב שנערך לקראת הבירור), ברור שתשובתו של גופמן הייתה אמת, שכן אנו יודעים שמאוגדה 210 לא דלף מידע סודי. משום ;
8. מפליא שבג"ץ מבקש לתלות את טוהר מידותיו של גופמן אך ורק בתצהיר של ג' "שיכלול התייחסות מפורטת ככל הניתן ולמיטב זכרונו לבירור שנעשה לפי הנטען במישרין מול האלוף גופמן וכן התייחסות למעורבותו בעניין ככל שהתבררה באותה עת". על כך אמרתי בדיון שהזיכרון האנושי פריך ואין ערך לתצהיר כאשר השאלה המדויקת לא תועדה. בהליכי בג"ץ, שאין בהם דיני ראיות המאפשרים זאת, לא ניתן לבחון אמיתות תצהירים;
9. גם אם רצה בג"ץ בתצהיר נוסף, היה ראוי להחזיר את העניין לוועדה שתעמיק חקר ולא לדרוש שהתצהיר יטופל בידי היועמ"שית שעשתה כל מאמץ לסכל את המינוי. המאמץ כלל מסירת דו"ח לא למזכירות הוועדה כמקובל, אלא רק ליו"ר הוועדה, נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס, מאחורי גבה של הוועדה (עניין שזכה במפתיע לשיתוף פעולה מצד היו"ר) וניסיון למסור לבג"ץ מכתב חסוי (שאפילו לא נכתב עליו שהוא סודי) של הרמס"ד היוצא דדי ברנע, שנעשה כביכול לבקשת ביהמ"ש העליון, ובו מקצה שיפורים על פני הדברים שאמר בוועדה;
10. ואם לא די בכל אלה, לאחר קבלת ההחלטה בסוף יום הדיון ב-12/5, הגישה היועמ"שית בקשה חסויה, כביכול היה על האלוף גופמן או ב"כ ליידע את בג"ץ שיש לו ניגוד עניינים כי במסגרת החפיפה שהוא מבצע במוסד בימים אלה הוא נפגש (לא ביחידות) עם ג' ובנוסף, ביום הדיון, קודם לקבלת ההחלטה, הייתה פגישה, ביוזמת יועמ"שית המוסד, של גופמן עם יועמ"שית המוסד וראש האגף הו הוא עובד, שבה נידונה שאלת המשך שירותו של ג' במוסד (שם הוא משרת כיום);
11. ההלכה הפסוקה עד עתה הייתה - כדברי השופט אלכס שטיין בעת הדיון - שבג"ץ יתערב רק אם החלטת הוועדה היא לא סבירה באופן כה קיצוני שאף ועדה סבירה לא הייתה מקבלת החלטה כזאת. בג"ץ מעולם לא המיר באופן מוחלט כל כך את שיקול דעת הוועדה בשיקול דעתו שלו, ולפי ההלכות הפסוקות גם נדחה כל ניסיון להגיש חומרים שלא הוגשו קודם לכן לוועדה;
12. מי יכול היה אפוא להעלות על דעתו שבג"ץ ידרוש תצהיר כזה ויעמיד עליו בלבד את טוהר מידותיו של האלוף גופמן?! ליועמ"שית הפתרונים.
13. מכל מקום, כפי שהעיר @amitsegal22 אשתו של ג' היא עובדת הפרקליטות, כך שדווקא היועמ"שית היא זו המצויה לכאורה בניגוד עניינים;
14. לסיכום, הגיעה העת לשים קץ לנסיונות להטביע את אות קין על מצחו של הבל. מהדברים שעלו במהלך הדיון בבג"ץ ואחריו נראה שנפלו דווקא פגמים חמורים בטוהר המידות של אחרים. טוהר המידות של האלוף גופמן נותר בעינו.

[Radion Mirchevsky @Radion_M]

@elonmusknews30 👍

[Matthew Shanks @matthew_shanks1]

Sinn Fein’s faces are a slight to BEHOLD when Paul Givan called them out for their shocking hypocrisy and double standards.

Poor Emma Sheerin!

[Jack Steele @JackSteele_]

“How many of you were incarcerated and held in the Maze Prison, in Maghaberry, in Crumlin Road, for your terrorist criminal convictions?”

Paul Givan calling out the outrageous hypocrisy of Sinn Fein when it comes to violence and terrorism

[UN Watch @UNWatch]

“UNRWA is not part of the solution — it’s really part of the problem. It’s not an aid agency that’s just giving out food. It’s telling Palestinians your home isn’t here in Gaza — your home is in Tel Aviv — and your job is to dismantle Israel.”

— Hillel Neuer on @CBNNews

[Ran Baratz – רן ברץ @RanBaratz]

טוב.
מרגע שהפצ"רית מודה שהיא אישרה את ההדלפה, היא אשמה בכל מה שבא אחר כך, שכולל שורה ארוכה של הפרות אמונים, שיבושים והטעיה מכוונת של בית המשפט וגורמי אכיפה.
השאלה עכשיו היא בעיקר האם מישהו אחר ידע על השיבושים והשקרים הללו.
האם בפרקליטות, שנשבעה בבית המשפט בטוהר הבדיקה הפנימית, מישהו ידע? שמא בייעוץ המשפטי ובפרקליטות, שלקחו אחריות על הבדיקה, עלה החשד ולא דווח? האם סגן הפצ"רית ידע שהוא חלק משיבוש? האם הפצ"רית והדוברת עדכנו מישהו מהגורמים האלה באמת?
יש כאן שפע של עבירות פוטנציאליות חמורות שצריך לבדוק.
מכיוון שישנה אפשרות שנסיון השיבוש ממשיך גם עכשיו (מחיקת הודעות, מיילים, פגישות ביומנים, תיאומים), צריך מיידית לפתוח בחקירת כל המעורבים, עד רמת היועמ"שית.
המשמעות המעשית היא השעיה מתפקיד, אם לא מעצר בבידוד אז לפחות מעצר בית, כמובן לקחת את הטלפונים ולבדוק כל מה שרלוונטי.
החשדות פה באמת חמורים. ומכיוון שבית המשפט אישר הכל מראש והיה חלק מהשיבוש, להערכתי לא תהיה לו ברירה, והוא כעת יאשר את הצווים בדיעבד.
על אמות הספים להזדעזע.
שר המשפטים, אייכה?

[i24NEWS @i24NEWS_HE]

חשיפת i24NEWS | "קבוצות של יהודים קוראות להתחמש ולנקום": תיעוד - במה עסק שב"כ בבוקר 7 באוקטובר? | @moyshis

[עמיחי שיקלי - Amichai Chikli @AmichaiChikli]

״כל מי שלבש את חולצת הארגון הזה, ופעל כדי שאזרחים ישראלים לא יתייצבו למילואים כשייקראו אליהם, שותף לפשע״.

קלמן ליבסקינד במאמר שכל ישראלי חייב לקרוא:

״...זוכרים את הקטע שבו מצולם רון שרף, שייסד את הארגון יחד עם איל נוה, מונה מול הקהל המשולהב את היחידות שאנשיהן התחייבו לא להתגייס למילואים? "סיירת צנחנים, חובלים, קציני תקשוב, חיל חינוך, אמ"ן, חיל האוויר, חיל הים, פיקוד העורף, צוללות, יהל"ם, 8200, אית"ן, מבקר צה"ל, שלדג, תותחנים, שייטת 13, 669, רפואה, לוט"ר, סיירת מטכ"ל, רוכב שמיים, תלפיות, גולני, מגלן". הוא קורא, ופעיליו מריעים, כאילו לקחו עכשיו את גביע אירופה, ולא כאילו הם עסוקים בניתוץ תעודת ביטוח החיים של כל ישראלי.

עשרת אלפים חתמו על אי התנדבות, תנו להם דקה של אהבה", צעק איל נוה על בימת אחת ההפגנות, "עוד, עוד, תנו להם את האהבה, הם צריכים את זה", קרא לקהל המשולהב כשהוא מנופף בדגל "אחים לנשק". "מתנדבי המילואים לא ישרתו בדיקטטורה", הבטיח שרף חברו, "ינטשו את המטוסים, ינטשו את הספינות, ינטשו את הצוללות, ינטשו את חדרי הפיקוד, ינטשו את שטח האימונים...".

היו פה כבר אנשים שסירבו כשנתקלו בפקודה שנראתה להם כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה. היו פה כאלה שחתמו על עצומות מחאה והצהירו הצהרות. אבל מעולם לא הייתה בישראל קבוצה שעבדה כך כדי לגרום לחיילי צה"ל לא להתייצב, וגם התגאתה בזה בקול גדול...

כדי להבין עד כמה ראוי הארגון הזה לבוז ציבורי, צריך ללכת אל בוקר 7 באוקטובר.

אחרי שחגגו במשך שבועות עם כל מילואימניק שגייסו להבטחה שלא להתייצב לשירות, ב"אחים לנשק" ראו את ממדי האסון ונבהלו.

שעתיים ומשהו אחרי פלישת חמאס לישראל צייצו אנשיו הארגון בטוויטר: "אחים לנשק קוראים לכל מי שנדרש להתייצב להגנת ישראל ללא היסוס ומיד. כרגע הדבר החשוב ביותר זה ביטחון אזרחי ישראל". כאילו הגיוס לצה"ל הוא תוכנית כבקשתך.

כאילו בשגרה אפשר להחתים עשרת אלפי לוחמים שיצהירו קבל עם ועולם שלא יגיעו למילואים, ובהתאם להתפתחות האירועים בשטח, ובהתאם לשאלה כמה יהודים יירצחו וכמה ייחטפו וכמה ייאנסו, יעדכנו איל נוה ורון שרף מה עושים עכשיו. אם בעבר היית אמור להתייצב כשהמדינה קוראת, עכשיו המיליציה וראשיה הם שיעדכנו אותך מתי צריך לבוא ומתי אפשר לוותר. כאילו השירות בצה"ל הוא חוג פילאטיס או שיעור בחירה בפקולטה לחקלאות, שאתה מחליט מתי בא לך להגיע אליהם ומתי לא.

ובגלל כל זה אסור ליפול בפח ולאפשר ל"אחים לנשק" לגרור את השיח לסיפורים על מעשיהם הטובים אחרי 7 באוקטובר.

למה? כי מי שמרצה עונש מאסר על גנבת ארנק נשאר גנב גם אם הוא עושה מעשה יפה ומסייע בכלא לשכנו לתא, שמתקשה בקריאה.

מה, ישאל בטח מישהו, איך אפשר להשוות את "אחים לנשק" לגנב ארנקים? ובכן, אנשי הארגון הזה גרועים בהרבה מכל גנב ארנקים. הגנב הזה לקח 300 שקל מאדם אחד. "אחים לנשק" גררו בעיניים פקוחות את הקונצנזוס סביב צה"ל אל מרכז הקטטות הישראלי, הפכו יחידות צבאיות לתאים פוליטיים, ועמלו קשה כדי לקחת מאזרחי ישראל את מי שמגן על חייהם...

אסור לשתוק
את הארגון הזה צריך להעמיד בפינת הקלון של החברה הישראלית.

אנשיו, שהיו מוכנים לפרק את צה"ל כדי לנצח בוויכוח הפוליטי על הרפורמה, לא ראויים לבוא בקהל.

למאבק הבריוני שלהם נגד מי שיוצא נגדם אסור לאפשר לנצח. את האמת צריך לחזור ולהגיד, גם מול תביעות השתקה וגם מול איומים: כל מי שלבש את חולצת הארגון הזה, ופעל כדי שאזרחים ישראלים לא יתייצבו למילואים כשייקראו אליהם, שותף לפשע״.

[Ran Baratz – רן ברץ @RanBaratz]

3 נקודות על פארסת הפצ"רית:
1. צריך לזכור שבית המשפט העליון לקח חלק במלאכת טיוח החקירה של מדליפי הסרטון.
הרי פנו לבג"צ כמה פעמים כדי להפריד את החקירה מהחשודים. זה אמור להיות טריוויאלי. אבל השופטים מינץ, כשר וברק-ארז קיבלו את התזה המופרכת שסגן הפצ"רית לא בניגוד עניינים, ואין שום סיבה לחשוב שהוא לא יכול לחקור, ואין צורך להעביר את הבדיקה לגורם חיצוני.
כן, מינץ, כשר וברק ארז שיתפו פעולה עם הטיוח בכך שאפשרו אותו בפסק דין רשמי. למרות התרעות והפצרות חוזרות של עותרים שהצביעו על הכשל הנורמטיבי, הם החליטו לעצום עיניים ולהיתמם עד השמיים.
2. הפרקליטות היא שאמרה: אין שום בעיה, ההצבעה על ניגוד העניינים היא "הטלת דופי", הפצ"ריה תבדוק את עצמה. אבל בתור פשרה, לפנים משורת הדין, ימונה מטעם היועמ"שית איש פרקליטות מנוסה וותיק (עו"ד אלון אלטמן) שיפקח על הבדיקה. מלבד זאת, אומרים השופטים, סגן הפצ"רית לא לבד, כי "ממילא החלטתו תינתן רק לאחר שיקיים היוועצות עם היועצת המשפטית לממשלה". ולכן: "הליך הבדיקה יהיה נתון לפיקוחה של היועצת המשפטית לממשלה". כך השופטים בפסק הדין.
דהיינו, האחראית האמתית על הבדיקה היא היועמ"שית. טוב ויפה, אז יש "ראש" אחראי לכישלון המהדהד של ה"בדיקה" של סגן הפצ"רית: זוהי גלי בהרב-מיארה.
3. כל זה מוביל למסקנה עגומה: יש לחשוש מאוד שגם מה שקורה עכשיו יהיה טיוח נוסף. פסק הדין מדגים היטב את שיתוף הפעולה המלא ועצימת העיניים המדהימה של הקונצרן יועמ"שיה-פרקליטות-בית-משפט-פצ"ריה בגיבוי הדדי צולב.
תבינו את הפארסה: מי מלווה ומפקח כעת על החקירה? ניחשתם נכון: היועמ"שית והפרקליטות. האחראית על ה"בדיקה" שנכשלה, היא האחראית על חקירת הכשל של עצמה. בעצם אנחנו חוזרים על אותה פארסה של הפצ"רית.
אולי כדאי שמישהו יעתור לבג"צ, כדי שנקבל עוד פסק דין שיסביר שאין שום בעיה, כי גלי בהרב-מיארה בכלל לא קשורה למחדל הבדיקה, ואת זה אנחנו יודעים כי היא בעצמה אמרה שהיא לא קשורה, וזו "הטלת דופי" לחשוב אחרת, ולכן אין שום בעיה. אבל לפנים משורת הדין, יצרפו מטעמה לחקירה "פרקליט מנוסה וותיק", והוא יוודא שאין טיוח, בדיוק כמו בחקירה הקודמת.

[קלמן ליבסקינד @KalmanLiebskind]

אנשי "אחים לנשק", שפעלו לפירוק צה"ל, ראויים לעמוד בפינת הקלון של החברה הישראלית. תחת זאת, הם מנהלים מסע השתקה נגד מי שמזכיר את זה.
וגם, על הפלפול הסמנטי המטופש בין "סרבנות" ל"אי התנדבות", ועל השאלה מה שידרו איל נוה, רון שרף וחבריהם לאויב ערב 7 באוקטובר
https://t.co/YI4cJxQ1aa

[Ayala Hasson. @AyalaHasson]

לפצ״רית לא הייתה ברירה אלא להתפטר כפי שהערכנו אתמול. זו לא לקיחת אחריות. היא נתפסה על-חם. אחרי שהפיצה בארץ ובעולם עלילה שהוכחה שקרית. שיקרה את הציבור, את הלוחמים. את בג״ץ ואת מי לא. היא לא הגנה על צה״ל בדיוק להפך. טענת הסרק שכך הדפה ביקורת היא טענה שלקוחה מעולם הספינים. יש פה הרבה מרעילים ואף אחד לא מעליל עליהם עלילת
אונס באמצעות מערכות כוח שעומדות לרשותו.נא לא לקבור את הארוע הטקטוני הזה. להגיע לכל החוליות מלמעלה ומלמטה.

[Amit Segal @AmitSegal]

The IDF’s top lawyer, Major General Yifat Tomer-Yerushalmi, is suspected of leaking the video of Israeli soldiers abusing a Palestinian terrorist at the Sde Teiman detention facility. It’s hard to overstate just how big a deal this is, but it also requires a recap of events from over a year ago — so I’ll try to break it down.

In August 2024, a video emerged of what seemed to be IDF soldiers raping a Palestinian terrorist at Sde Teiman, a military base in southern Israel that has been used during the war as a detention facility for Palestinian terrorists — including members of Hamas’ elite Nukhba force, which led the October 7 massacre.

And while, in the end, the soldiers were indicted on other abuse charges instead of rape, the footage and allegations exploded internationally, garnering hundreds of millions of views and causing enormous damage to Israel on the global stage.

Ok, and how did Israelis respond? There was a lot of anger, to say the least, and for varying reasons. But some Israelis asked Tomer-Yerushalmi, the Military Advocate General, a pointed question: Why aren’t you investigating the leak? The video caused enormous damage to Israel on the international stage — don’t you care to find out which soldier leaked it? Or do leaks only matter if the person to blame is Benjamin Netanyahu’s ally?

The question was far from unfounded. At the same time, the attorney general was investigating how classified Israeli intelligence on Hamas was leaked to German newspaper Bild — resulting in charges against Bibi’s military spokesman, while one of the prime minister’s top aides, Yonatan Urich, still faces the prospect of being charged over the case.

And so, the obvious thing for Tomer-Yerushalmi to do was to investigate the leaked footage from Sde Teiman. But she refused, claiming that it had been looked into and that nothing of consequence was found. She did, however, order an internal inquiry, tasking her deputy with the investigation.

But now, it turns out that it was all a cover up, and the IDF’s top lawyer is suspected of either leaking the video herself, ordering the leak, or allowing someone in her office to leak it with her full knowledge and consent.

Take, for example, this morning’s report from @GLZRadio’s military correspondent @Doron_Kadosh. “According to sources familiar with the investigation into the Sde Teiman leak,” he wrote, “the police possess investigative materials that clearly indicate that Military Advocate General, Major General Yifat Tomer-Yerushalmi, was actively involved in the leaking of materials related to the affair. The Military Advocate General herself gave the order to pass materials to the media, and on the day the video was leaked, she was informed in advance — many hours before the publication — of the intention to leak the video itself. The Military Advocate General cooperated with the leak and was fully involved in it.”

So, what’s happening to her? Yifat Tomer-Yerushalmi has just become the first major general in the IDF’s history to be placed on leave while she is criminally investigated. That would be damning enough without the fact that her job is to oversee investigations of other soldiers.

There’s a lot to wrap your head around here, so I want to summarize just how outrageous this is. If the allegations are true, the IDF’s top lawyer leaked the video to Israeli media; orchestrated a cover-up by ordering her deputy to “investigate” the leak; provided false reports to the Knesset and High Court on the issue; and claimed that the investigation into the leak uncovered no consequential results.

I’ll wrap up the same way I ended my item in Monday’s newsletter about the Shin Bet’s attempt to block the appointment of its new chief, David Zini. I won’t tell you that this is proof of a “deep state” in Israel — but after stories like these, who could blame anyone for wondering?

[Amit Segal @AmitSegal]

Israel’s deep state exposed.

The main story in the Sde Teiman video leak isn’t even the leak itself. It’s the lie to the Supreme Court, it’s the fake investigation where they said they didn’t find who leaked it, and it’s mainly this cover-up culture.

One protects another, the Attorney General protects the Military Advocate General, and vice versa.

Take an example: when the internal investigation began at the Military Advocate General’s office into who leaked the video that the Military Advocate General’s office itself leaked. people petitioned the Supreme Court saying, “It’s illogical. It makes no sense that they’re investigating it. This needs to be handed to an external body.”

Pay attention to what the Attorney General wrote in her response, how she scolded anyone who raised this issue:

“There’s no place for such claims. This is baseless defamation. They’re obligated to investigate the matter properly.”

This is the cover-up, the culture of lies, of “you scratch my back, I’ll scratch yours.” That’s what needs to be uprooted.

[Itamar Fleischmann @itamarfleishe]

לוחם שפלט אמירה פוליטית בחברון-נכלא

הלוחם שליו גולן שנפצע ולקח כמזכרת נשק שממנו חטף כדור בראש ללא מכלול -נכלא

ארי רוזנפלד- נכלא ונלקח ע"י שוטרים במסיכות סקי מביתו

תא"ל אורן סולומון- נכלא

לוחמי שדה תימן- נעצרו בפשיטה עם מסיכות סקי ונכלאו

לוחמים שנחשדו ברצח! מחבל נוחבה בשבעה באוקטובר- נכלאו

א' מהשב"כ- נכלא והושתלה עליו רוגלה ששימשה לניסיון סיכול של מינוי אלוף בצה"ל לראש השב"כ

רס"ן דובי יודקין ואח שכול- זומן לחקירה והוקפא משירות במהלך פעילות כמ"פ על מקרה שאפילו לא נכח בו

עורך הגרוזלם פוסט- נכלא

יונתן אוריך- נכלא

נציב שב"ס- נעצר ע"י רעולי פנים

הפצר"ית- פוסעת מעדנות ללשכת הרמטכ"ל, מודה בערימת עבירות פליליות לאחר שנה וחצי של טיוח, שקרים לכנסת, לממשלה, לבג"צ, ללוחמים, לאזרחים.
גורמת לעלילת הדם הגדולה ביותר נגד ישראל אי פעם.
נוסעת הביתה תוך כדי שיבוש נוסף באמצעות "לקיחת אחריות"

אין דיפ סטייט בישראל!

[Igal Malka - 🇮🇱🇮🇱🇮🇱 @igal_malka]

אתמול נערכה האזכרה הראשונה לרס"ר תום סגל שנפל בחרבות ברזל, אז אמו סמדר סגל התאפקה עד הבוקר ועכשיו היא מגיבה לחובבת האחים המוסלמים @cohen_meirav.

תנו פה 200 שיתופים, אחד כי מגיע לסמדר ושתיים כי כל העולם צריך להבין שצריך להעיף את מירב כהן לכל הרוחות ואף מעבר.

[יוסף חדאד - Yoseph Haddad @YosephHaddad]

On the first day of the war, we told you that Hamas is ISIS.
When it was against Jews and Israelis, it didn't really bother anyone in the world...
Maybe when the terror is turned against Palestinians in Gaza, you'll finally realize we were right!

[Hillel Neuer @HillelNeuer]

50 years ago yesterday: U.N. General Assembly adopts initial draft resolution declaring Zionism to be “a form of racism.”

U.S. Ambassador Daniel Patrick Moynihan delivered this historic speech when the infamous act was ratified on Nov. 10, 1975:

🇺🇸 “There appears to have developed in the United Nations the practice for a number of countries to combine for the purpose of doing something outrageous, and thereafter, the outrageous thing having been done, to profess themselves outraged by those who have the temerity to point it out, and subsequently to declare themselves innocent of any wrong-doing in consequence of its having been brought about wholly in reaction to the “insufferable” acts of those who pointed the wrong-doing out in the first place.

Out of deference to these curious sensibilities, the United States chose not to speak in advance of this vote: we speak in its aftermath and in tones of the utmost concern.

The United States rises to declare before the General Assembly of the United Nations, and before the world, that it does not acknowledge, it will not abide by, it will never acquiesce in this infamous act.

Not three weeks ago, the United States Representative in the Social, Humanitarian, and Cultural Committee pleaded in measured and fully considered terms for the United Nations not to do this thing. It was, he said, “obscene.” It is something more today, for the furtiveness with which this obscenity first appeared among us has been replaced by a shameless openness.

There will be time enough to contemplate the harm this act will have done the United Nations. Historians will do that for us, and it is sufficient for the moment only to note the foreboding fact. A great evil has been loosed upon the world. The abomination of anti-semitism — as this year’s Nobel Peace Laureate Andrei Sakharov observed in Moscow just a few days ago — the Abomination of anti-semitism has been given the appearance of international sanction.

The General Assembly today grants symbolic amnesty — and more — to the murderers of the six million European Jews. Evil enough in itself, but more ominous by far is the realization that now presses upon us — the realization that if there were no General Assembly, this could never have happened.

As this day will live in infamy, it behooves those who sought to avert it to declare their thoughts so that historians will know that we fought here, that we were not small in number — not this time — and that while we lost, we fought with full knowledge of what indeed would be lost.

Nor should any historian of the event, nor yet any who have participated in it, suppose, that we have fought only as governments, as chancelleries, and on an issue well removed from the concerns of our respective peoples. Others will speak for their nations: I will speak for mine.

In all our postwar history there had not been another issue which has brought forth such unanimity of American opinion. The President of the United States has from the first been explicit: This must not happen. The Congress of the United States in a measure unanimously adopted in the Senate and sponsored by 436 of 437 Representatives in the House, declared its utter opposition.

Following only American Jews themselves, the American trade union movements was first to the fore in denouncing this infamous undertaking. Next, one after another, the great private institutions of American life pronounced anathema in this evil thing — and most particularly, the Christian churches have done so. Reminded that the United Nations was born in struggle against just such abominations as we are committing today — the wartime alliance of the United Nations dates from 1942 — the United Nations Association of the United States has for the first time in its history appealed directly to each of the 141 other delegations in New York not to do this unspeakable thing.

The proposition to be sanctioned by a resolution of the General Assembly of the United Nations is that “Zionism is a form of racism and racial discrimination.” Now this is a lie. But as it is a lie which the United Nations has now declared to be a truth, the actual truth must be restated.

The very first point to be made is that the United Nations has declared Zionism to be racism — without ever having defined racism. “Sentence first — verdict afterwards,” as the Queen of Hearts said. But this is not wonderland, but a real world, where there are real consequences to folly and to venality.

Just on Friday, the President of the General Assembly, speaking on behalf of Luxembourg, warned not only of the trouble which would follow from the adoption of this resolution but of its essential irresponsibility — for, he noted, members have wholly different ideas as to what they are condemning. “It seems to me that before a body like this takes a decision they should agree very clearly on what they are approving or condemning, and it takes more time.”

Lest I be unclear, the United Nations has in fact on several occasions defined “racial discrimination.” The definitions have been loose, but recognizable. It is “racism,” incomparably the more serious charge — racial discrimination is a practice; racism is a doctrine — which has never been defined.

Indeed, the term has only recently appeared in the United Nations General Assembly documents. The one occasion on which we know the meaning to have been discussed was the 1644th meeting of the Third Committee on December 16, 1968, in connection with the report of the Secretary-General on the status of the international convention on the elimination of all racial discrimination.

On that occasion — to give some feeling for the intellectual precision with which the matter was being treated — the question arose, as to what should be the relative positioning of the terms “racism” and “Nazism” in a number of the “preambular paragraphs.” The distinguished delegate from Tunisia argued that “racism” should go first because “Nazism was merely a form of racism.”

Not so, said the no less distinguished delegate from the Union Soviet Socialist Republics. For, he explained, “Nazism contained the main elements of racism within its ambit and should be mentioned first.” This is to say that racism was merely a form of Nazism.

The discussion wound to its weary and inconclusive end, and we are left with nothing to guide us for even this one discussion of “racism” confined itself to world orders in preambular paragraphs, and did not at all touch on the meaning of the words as such. Still, one cannot but ponder the situation we have made for ourselves in the context of the Soviet statement on that not so distant occasion.

If, as the distinguished delegate declared, racism is a form of Nazism — and if, as this resolution declares, Zionism is a form of racism — then we have step to step taken ourselves to the point of proclaiming — the United Nations is solemnly proclaiming — that Zionism is a form of Nazism.

What we have here is a lie — a political lie of a variety well known to the twentieth century, and scarcely exceeded in all that annal of untruth and outrage. The lie is that Zionism is a form of racism. The overwhelmingly clear truth is that is it not.

The word “racism” is a creation of the English language, and relatively new to it. It is not, for instance, to be found in the Oxford English Dictionary (appears in 1982 supplement to Oxford Dictionary).

The term derives from relatively new doctrines — all of them discredited — concerning the human population of the world, to the effect that there are significant biological differences among clearly identifiable groups, and that these differences establish, in effect, different levels of humanity.

Racism, as defined in Webster’s Third New International Dictionary, is “The Assumption that . . . traits and capacities are determined by biological race and that races differ decisively from one another.” It further involves “a belief in the inherent superiority of a particular race and its right to dominate over others.”

This meaning is clear. It is equally clear that this assumption, this belief, has always been altogether alien to the political and religious movement known as Zionism.

As a strictly political movement, Zionism was established only in 1897, although there is a clearly legitimate sense in which its origins are indeed ancient.

For example, many branches of Christianity have always held that from the standpoint of biblical prophets, Israel would be reborn one day.

But the modern Zionism movement arose in Europe in the context of a general upsurge of national consciousness and aspiration that overtook most other people of Central and Eastern Europe after 1848, and that in time spread to all of Africa and Asia.

It was, to those persons of the Jewish religion, a Jewish form of what today is called a national liberation movement. Probably a majority of those persons who became active Zionists and sought to emigrate to Palestine were born within the confines of Czarist Russia, and it was only natural for Soviet Prime Minister Andrei Gromyko to deplore, as he did in 1948, in the 299th meeting of the Security Council, the act by Israel’s neighbors of “sending troops into Palestine and carrying out military operations aimed” — in Mr. Gromyko’s words — at the suppression of the national liberation movement in Palestine.”

Now it was the singular nature — if, I am not mistaken, it was the unique nature — of this national liberation movement that in contrast with the movements that preceded it, those of that time, and those that have come since, it defined its members in terms not of birth, but of belief.

That is to say, it was not a movement of the Irish to free Ireland, or of the Polish to free Poland, not a movement of the Algerians to free Algeria, nor of Indians to free India. It was not a movement of persons connected by historic membership to a genetic pool of the kind that enables us to speak loosely but not meaninglessly, say, of the Chinese people, nor yet of diverse groups occupying the same territory which enables us to speak if the American people with no greater indignity to truth.

To the contrary, Zionists defined themselves merely as Jews, and declared to be Jewish anyone born of a Jewish mother or — and this is the absolutely crucial fact — anyone who converted to Judaism. Which is to say, in terms of International Convention on the Elimination of All Forms of Racial Discrimination, adopted by the 20th General Assembly, anyone — regardless of “race, colour, descent, or nationally or ethnic origin …..”

The state of Israel, which in time was the creation of the Zionist Movement, has been extraordinary in nothing so much as the range of “racial stocks” from which it Orient and Jew from the West. Most such persons could be said to have been “born” Jewish, just as most Presbyterians and most Hindus are “born” to their faith, but there are many Jews who are just converts.

With a consistency in the matter which surely attests to the importance of this issue to that religions and political culture, Israeli courts have held that a Jew who converts to another religion is no longer a Jew.

In the meantime the population of Israel also includes large numbers of non-Jews, among them Arabs of both the Muslim and Christian religions and Christians of other national origins. Many of these persons are citizens of Israel, and those who are not can become citizens by legal procedures very much like those which obtain in a typical nation of Western Europe.

Now I should wish to be understood that I am here making one point, and one point only, which is that whatever else Zionism may be, it is not and cannot be “a form of racism.” In logic, the State of Israel could be, or could become, many things, theoretically, including many things undesirable, but it could not be and could not become racism unless it ceased to be Zionist.

Indeed, the idea that Jews are a “race” was invented not by Jews but by those who hated Jews. The idea of Jews as a race was invented by nineteenth century anti-semites such as Houston Steward Chamberlain and Edouard Drumont, who saw that in an increasingly secular age, which is to say an age made for fewer distinctions between people, the old religions grounds for anti-semitism were losing force.

New justifications were needed for excluding and persecuting Jews, and so the new idea of Jews as a race — rather than as a religion — was born. It was a contemptible idea at the beginning, and no civilized person would be associated with it. To think that it is an idea now endorsed by the United Nations is to reflect on what civilization has come to.

It is precisely a concern for civilization, for civilized values that are or should be precious to all mankind, that arouses us at this moment to such special passion. What we have at stake here is not merely the honor and the legitimacy of the State of Israel — although a challenge to the legitimacy of any member nation ought always to arouse the vigilance of all members of the United Nations. For a yet more important matter is at issue, which is the integrity of the whole body of moral and legal precepts which we know as human rights.

The terrible lie that has been told here today will have terrible consequences. Not only will people begin to say, indeed they have already begun to say that the United Nations is a place where lies are told, but far more serious, grave and perhaps irreparable harm will be done to the cause of human rights itself.

The harm will arise first because it will strip from racism the precise and abhorrent meaning that it still precariously holds today. How will the people of the world feel about racism and the need to struggle against it, when they are told that it is an idea as broad as to include the Jewish national liberation movement?

As the lie spreads, it will do harm in a second way. Many of the members of the United Nations owe their independence in no small part to the notion of human rights, as it has spread from the domestic sphere to the international sphere exercised its influence over the old colonial powers.

We are now coming into a time when that independence is likely to be threatened again. There will be new forces, some of them arising now, new prophets and new despots, who will justify their actions with the help of just such distortions of words as we have sanctioned here today.

Today we have drained the word “racism” of its meaning. Tomorrow, terms like “national self-determination” and “national honor” will be perverted in the same way to serve the purposes of conquest and exploitation. And when these claims begin to be made — as they already have begun to be made — it is the small nations of the world whose integrity will suffer.

And how will the small nations of the world defend themselves, on what grounds will others be moved to defend and protect them, when the language of human rights, the only language by which the small can be defended, is no longer believed and no longer has a power of its own?

There is this danger, and then a final danger that is the most serious of all. Which is that the damage we now do to the idea of human rights and the language of human rights could well be irreversible.

The idea of human rights as we know it today is not an idea which has always existed in human affairs, it is an idea which appeared at a specific time in the world, and under very special circumstances.

It appeared when European philosophers of the seventeenth century began to argue that man was a being whose existence was independent from that of the State, that he need join a political community only if he did not lose by that association more than he gained.

From this very specific political philosophy stemmed the idea of political rights, of claims that the individual could justly make against the state; it was because the individual was seen as so separate from the State that he could make legitimate demands upon it.

That was the philosophy from which the idea of domestic and international rights sprang. But most of the world does not hold with that philosophy now. Most of the world believes in newer modes of political thought, in philosophies that do not accept the individual as distinct from and prior to the State, in philosophies that therefore do not provide any justification for the idea of human rights and philosophies that have no words by which to explain their value. If we destroy the words that were given to us by past centuries, we will not have words to replace them, for philosophy today has no such words.

But there are those of us who have not forsaken these older words, still so new to much of the world. Not forsaken them now, not here, not anywhere, not ever.

The United States of America declares that it does not acknowledge, it will not abide by, it will never acquiesce in this infamous act.”

[Radion Mirchevsky @Radion_M]

@ElonMuskNews47 Mona Lisa

[Gadi Taub שומר סף @GadiTaub1]

למה מנחם בגין, ראש האופוזיציה ב 1976, היה יכול להודות לראש הממשלה יצחק רבין אישית בסופרלטיבים דרמטיים כאלה על שחרור חטופי אנטבה, בזמן שהאופוזיציה של ימינו עושה שמיניות באוויר בשביל לתת את הקרדיט לכל העולם חוץ מנתניהו, ואפילו מצדיקה את צועקי הבוז?

התשובה פשוטה. בגין רצה מעל הכל בשחרור החטופים. השמאל היום רצה קודם כל להפיל את נתניהו באמצעות סוגיית החטופים.

למה שהאופוזיציה תודה לו על כך שהכשיל אותה על ידי החזרתם?

[Imtiaz Mahmood @ImtiazMadmood]

Palestinian UN staffers went into panic mode over this speech by a British colonel

The UN has become a joke—a haven for hypocrisy and deceit! Watch as British Colonel Richard Kemp steps up and shatters their false narrative that portrays Israel as the “Islamophobic aggressor” and Palestinian-Muslim terrorists as innocent victims.

Finally, the truth hits them like a ton of bricks! While the UN cheers on the murder of Jews, they scream bloody murder when Israel defends itself. It’s beyond pathetic!

This moment exposed their panic, and it’s time to call out this disgraceful institution for what it truly is. The world deserves to see how the UN has failed to confront reality for far too long. Let’s spread the word and demand accountability!

- @LizaRosen0000
·
8h