לפני כמה שנים פגשתי את אחת הגננות (צריך היה להיות באזור גילאי 3-4) שלי בסופר. היא סיפרה לי שהיא זוכרת איך כילד ממש קטן, הגננות היו משמיעות לי מנגינות קלאסיות ואני הייתי מנחש (בדיוק רב, לטענתה) מי המלחין של כל יצירה. יכולת שלצערי אינה קיימת בי כיום.
לגמרי.
הקרדיט לאוריינות התרבותית/אמנותית שלי שמורה לסבתא שלי. מגיל צעיר היא לא רק חשפה אותי למוזיקה של שלושת ה-Bs, ליצירות של המינגווי ומחזות של בקט, ציורים של מונה וסרטים של צ׳אפלין. היא לימדה אותי לחשוב עליהם ודרכם. הסקרנות שהנחילה בי טבועה לדעתי עד היום. (וסיפור מצחיק בתגובות)
דעה: צריך להחליף שיעורי ספרות בשיעורי ״תרבות״ ולתת כלים בסיסיים לנתח יצירות מתחומים שונים ולא רק שירים וסיפורת. שיילכו למוזיאון ויידעו איזה שאלות לשאול את עצמם על יצירה, יקשיבו למוזיקה ויהיו להם מילים להסביר לעצמם מה הם שומעים. למה הskills האלה שמורים רק לסוג אחד של אמנות
זה מנוסח כרייג׳ בייט וקשה להתייחס ברצינות לזרם התודעה הפטפטני שלו, אבל מציע דווקא לנסות לראות את האמת הצרופה שבאמירה האינפנטילית התורנית. איראן היא מדינה ריבונית במזרח התיכון. מי שמכר לציבור שלו שיש בכלל אפשרות ריאלית לשלול ממנה נשק קונבנציונלי הוא טיפש במקרה הטוב ואדם >>
שום דבר בעולם לא הכין אותי לזה ש@DunaGhanayem ואני דיברנו היום (כנראה על פוליטיקה🤔), ורק באמצע מונולוג סוחף גיליתי שמישהו פשוט עמד מאחורי והאזין לכל מה שאמרתי.
נראה לי הפרנויות מתחילות להיוולד.
קצת לינקדיני אבל נשרוד את זה: היום חתמתי תקופה של אחת החוויות המשמעותיות בחיי. אחרי שנתיים, סיימתי את ההדרכה האחרונה שלי כרכז פרויקטים למתבגרים ותיכונים בפר״ח ירושלים. >>
אבל בסוף היום, לא יכולתי לבקש לעצמי חוויה טובה יותר. זכיתי לראות איך מקדמים ומעמיקים עשייה חברתית בירושלים, איך מקשרים בין האוכלוסייה בעיר לסטודנטים בה. זכיתי ללוות בתי ספר, צוות חינוכי, וסטודנטים שנכנסו לי ללב והפכו אותי לאדם טוב יותר משנכנסתי.
לתפקידים כאלה יש את המלכודת של תדמית משעממת ונטולת משמעות. שעות של בירוקרטיה, אדמיניסטרציה וטופסולוגיה, מענה לכל בעיה שצפה ועולה, הנחיית הדרכות חודשיות שלא נגמרת. בקיצור כל מה שיכול לעשות כאב ראש. >>
אתם בטח כבר יודעים שהבחור הזה שמבטא את תמצית מכונת הרעל והשנאה ושצועק פה "מי זה החוק?" זה אושר גבאי.
גבאי הוא כיום העוזר האישי של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
אבל גבאי הוא גם עבריין מורשע שמסתובב במקומות הכי רגישים ובמשרד לביטחון לאומי.
https://t.co/r7G8lftrEx
פיד קולנוע (ופיד מלחמות תרבות, אם יש כזה) יהנה בעיניי מהמאמר המצויין של אייזק באטלר. הוא משרטט ביד אמן כיצד התשתית למלחמ(ו)ת התרבות שאנחנו רואים היום ברחבי העולם הונחה כבר בסוף שנות ה-80, סביב אחת היצירות היפות ביותר בעיניי, ״הפיתוי האחרון של ישו״ של סקורסזה.
Since he was 10 years old, Martin Scorsese had wanted to make a film about Jesus. His 1988 “The Last Temptation of Christ," an adaptation of a Greek novel of the same name, humanized the story of Jesus’s life—much to the dismay of the Religious right. Conservative Christians protested the film for being sacreligious, in an extended and bitter battle that escalated to antisemetic demonstrations and the delivery of a bloody pig carcass to a Universal senior executive. Scorsese was one of the first victims of a Conservative cancel-culture that became the template for the culture wars of today. Read Isaac Butler’s interrogation of the backlash: https://t.co/dMpj14xBAm