התכווצות פתאומית של מכפילי שווי לסטארטאפים בשלבי צמיחה זאת מכה נוראית. כללי המשחק משתנים לך באמצע. אם יש לך מזל ויש לך הרבה כסף בקופה - כנראה יקח לך יותר זמן להבין שזה קרה. זה מה שקרה לנו לפני ארבע שנים כשהשוק שלנו עבר תיקון חד.
השוק הציבורי מלמד המון. אני כיזם לא הייתי מספיק חד על הסיגנל. שינוי התפישה מתחיל בציבורי ואז כמו גל שוטף את הגיוסים הפרטיים מסבבים מאוחרים לסבבי ביניים.
ב-2026, מכפילי סאאס בשוק הציבורי התכווצו כי משקיעים מאמינים שתוכנה היא עסק פחות defensible משהיה בעבר. אז הצפי למזומנים עתידיים מתכווץ. זה נכון לחברות ציבוריות וזה נכון לחברות פרטיות בשלבי צמיחה.
וזה פוגש אותך פעם בוולואציה ופעם במכירות כשכל הלקוחות שלך פוגשים גם הם התכווצות בוולואציה ומקטינים כמות רשיונות ומקטינים הוצאות.
אז כולם מקצצים ויצטרכו לקצץ עוד. וזה לא כי AI מחליף עובדים. מקצצים כי צריך לייצר יותר רווחיות כדי לשמור על הוולואציה וצריך להגדיל את ה-runway כדי להצליח לגייס. וזה כואב נורא.
אבל יש בזה גם חיובי - כיווץ דורש פוקוס, התייעלות, חידוד בביצועים. חברות נבנות בתקופות של קושי, לא בתקופות של שפע. בונים שרירים ו-DNA נכון לעתיד. את המוצרים הטובים ביותר שלנו בנינו בתקופות הקשות. את ההחלטות הכי רעות קיבלנו בתקופות השפע.
ופתאום — כמו משום מקום — השקל מתחזק ב-25% ומוחק את כל החסכון שהושג. עבור מי שחשוף מאד לתקציבים בשקלים (אנחנו לשמחתנו חשופים פחות מהממוצע), זאת מכה אדירה. כמו סיזיפוס, חוזרים לנקודת ההתחלה. ועוד פעם יש בור בתקציב.
עדיין לא ראינו את האימפקט המלא כי בדרך כלל סטארטאפים לא משנים כיוון עד שלא חוטפים כאפה ממשקיעים. זה בניגוד לטבע של יזמים לשים מספרים כל כך פסימיים במודל. והבורד לעיתים רחוקות בדיטיילז של התקציב.
אבל אני חושש שזה רק עניין של זמן. מניסיוני - עדיפה תגובת יתר, ומוקדמת (!!) מאשר תגובה חלקית.
יותר תעסוקה - לא תמיד באותו תחום. המחשב האישי ואקסל העלה את כמות רואי החשבון. מצד שני הטרקטור הקטין את כמות החקלאים (שעברו להיות רואי חשבון).
הפריון של החקלאים הישראלים עבר לטרקטורים של ג׳ון דיר האמריקאית. זה כסף מיסים שעזב את המדינה (והוחלף במיסים של עבודות יותר פרודוקטיביות).
וגם - המהפכה התעשייתית הזאת יצרה חיכוכים פוליטיים עצומים. היא הולידה את הקומוניזם והפשיזם.
יש פה הכפלה של ארבעה סיכונים - באיזה מידה ידרש שינוי תעסוקתי מאסיבי, עד כמה ובאיזה מהירות יצליחו מחליפי התפקיד לייצר פרודוקטיביות דומה או גבוהה יותר מבעבר, מה יקרה להכנסות המדינה בדרך ועד כמה אלימות תהיה מעורבת בשינוי.
חברות קטנות זה נחמד. אבל אין לזה סיכוי לעמוד בפרץ. ישראל צריכה בראשונה לחשוב על שימור הפרודוקטיביות (או הקטנת עומק ומשך זמן הנפילה) בידי אזרחים ישראלים והכנסות המס למדינה.
למה עיתון העסקים המוביל בישראל שונא עסקים? לדעתי, בעיית השורש נעוצה בכך שדה מרקר לא כותב לקהילה העסקית. הוא כותב לאלו שמביטים בה מהצד ולא בהכרח מתעניינים בה כמו באיך היא משפיעה עליהם. מכאן ברור שהרבה יותר מעניין לצייר רשע, כשלונות,שחיתות, יוהרה, וכו׳ על פני ניתוחי עומק ותובנות עסקיות. איני מכיר את מייקל אבל אין פה אפילו ניסיון להסתיר את הביאס העמוק - לאו דווקא נגדו אלא נגד מה שהוא מייצג. מאכזב.
@IdanTendler המדד הקריטי לחברות התעופה הוא אחוז התפוסה. טיסות לוקח כמה חודשים למלא. לכן, באפריל נאלצו להחליט שהמטוסים ישרתו קווים אחרים עד ספטמבר. ברגע שהתחילו למכור כרטיסים לטיסות ההן אי אפשר להחזיר.
@beersehva מידע פירמוגרפי איכותי (קוד תעשייה ברזולוציה של 6 ספרות, הכנסות) אי אפשר לקבל מלינקדאין ובטח שאי אפשר לעשות את בוויב קודינג - במיוחד אם צריך להסתמך עליו לקבל החלטות משמעויות כמו חיתום אוטומטי של פוליסת ביטוח או אישור הלוואה. ולצערי הרב גם זום אינפו לא עושה את זה מספיק טוב
חג הפסח הוא איחוד של שני חגים עתיקים, חג הפסח וחג האביב. בתקופה המאוחרת הם אוחדו לחג אחד סביב נרטיב יציאת מצרים אבל במקור, ערב הפסח היה טקס להרחקת השדה לילית שהיתה תוקפת את התינוקות בשנתם. הנה תמונה של קערת לחש בעברית שהיו מכינים ושמים על משקוף הבית או קוברים מתחתיו. הלחש אמור למשוך את השדה לילית למרכז הקערה וככה לא תיכנס לבית. יש אוסף יפה של קערות לחש בספריה הלאומית. כצעד של חזרה למקורות, החלטתי להכין השנה קערת לחש נגד טילים. שיהיה חג שמח ושקט!
תמיד חשדתם שחג פורים הוא קצת, איך לומר, לא יהודי?
אז לא טעיתם… בסבירות די גבוהה (לדעתי) מדובר בפסטיבל בבלי שאימצנו, כי גם לנו מגיע לחגוג.
אז איך חגיגות החזרת פסל מורדוך למקדש אסגליה בבבל הפך לחג היהודי האהוב ביותר? בואו איתי. #פורים
כלא הבינוניות הפיננסית
אדם לא צריך להיות נעול מאחורי סורגים כדי להיות כלוא. יש דור שלם שמסתובב עם סורגים בלתי נראים.
העסקה שההורים שלנו מכרו לנו היתה פשוטה: לך לצבא, תעשה תואר באוניברסיטה, תעבוד קשה, תתקדם בעבודה, תעלה את השכר בהדרגתיות ותגיע לעצמאות פיננסית.
עבור הדור שלנו (ילידי 1975-1995), העסקה הזאת כבר לא קיימת. הדור שלנו לא יכול לדמיין איך הוא משיג לעצמו את החיים שיש להורים שלו. זה לא "שזה קשה"; אי אפשר לבנות מסלול ריאלי מהמקום בו אנו נמצאים למקום בו אנו אמורים לסיים.
המשחק לא מכור, הוא שבור. הדורות הצעירים קבורים תחת נטל משכנתא של בתים בעלויות מטורפות, בעוד שדור ההורים נהנה מעליית שווי הבתים שלהם, מעל 90% מהם ללא משכנתא. מעט ההון שמחוזק בדור שלנו הוא ברובו מתנות מההורים.