@no_wnder ״נפלת״ על פסיכולוגית לקאנינית.
וזאת הפרקטיקה שלהם לעצור את הטיפול כשהם חושבים שהגעת לרגע משמעותי.
מרבית הפסיכולוגים לא עובדים ככה.
טוב שהיית קשובה לעצמך ועזבת כשלא התאים
אבל אל תוותרי על רעיון הטיפול
זה בהחלט יכול לעבוד
חברת "מורינגה ישראל" שמייצרת קוסמטיקה (מעולה!) ותוספים מצמח העל- מורינגה, הוקמה ע"י מאיה בן דוד. מאיה נרצחה ב 7/10 בכפר עזה וצפריר בעלה המשיך את דרכה בחברה.
אם אתם.ן מחפשים מתנות שוות לחגים, ליחידים או קבוצות (ועל הדרך לעשות טוב) מוזמנות.ים להציץ באתר:
https://t.co/w7iHZDjcJg
בין סרטון המשקפיים הוורודים מנווה אטיב רגע לפני השבעה באוקטובר, לבין החיוכים הנוצצים של נתניהו ומירי רגב בנתב״ג עשרים וארבע שעות לפני השביתה הגדולה, עובר קו ישיר אחד.
זו אותה שיטת ממשל בדיוק: עומדים זחוחים מול המצלמות, לוגמים קפה, מגהצים חליפות, מסבירים לציבור במבט יציב ומלא ביטחון שהכל דופק כמו שעון שוויצרי, ומבטלים בהינף יד מזלזל כל מי שמעז לטעון שהאדמה מתחת לרגליים כבר רועדת.
התפיסה פשוטה, שחצנית וקטלנית להחריד: המציאות היא בסך הכל תפאורה מתחלפת, ואם רק נתעלם מהאזהרות ונגזור סרט דמיוני מול הפריים הנכון, היקום כולו יחויב על פי חוק להסתדר בהתאם.
אלא שהמציאות, מתברר פעם אחר פעם, לא עוקבת אחרי הטיקטוק של השרה ושל ראש הממשלה.
יממה אחת בלבד אחרי מופע היח״צ המהודק, טפיחות השכם לעובדים וההצהרות החגיגיות על שיאי כל הזמנים, מאה אלף ישראלים גילו שטרמינל 3 הפך לסיר לחץ מבעבע של משפחות שנתקעו בלי לדעת מתי יראו שוב שמיים.
וכשהמערכת כולה קרסה לתוך עצמה ברגע שאיזה עסקן הוריד את השאלטר, הפתרון הלאומי של הממשלה לא היה לשלוח מנהלים, לפתוח עמדות או לתת תשובות אמיתיות, אלא לפזר באולם הדחוס שחקנים באף אדום שינפחו לילדים מותשים בלוני נקניקייה. כי במקום שבו אין טיפה של ניהול, תמיד אפשר לעשות קרקס.
מה שקרה בנמל התעופה אינו תקלה מקרית של סבלים עייפים ביום חם. זה המיקרוקוסמוס המושלם של התרבות הניהולית שצמחה פה: פוליטיקה של פריימריז, ג׳ובים ועסקאות שקטות.
במשך שנים מטפחים מערכת שבה התכונה היחידה שנדרשת משר אינה היכולת לתכנן תשתיות, להחזיק מערך חירום מתפקד או לפתור מצוקת כוח אדם, אלא היכולת לסגור דילים עם ראשי ועדים שמחזיקים אלפי מתפקדים בכיס. כשהכל מתפוצץ. והכל תמיד מתפוצץ כשהתחזוקה היחידה היא סרטוני רשת, המערכת מפעילה מיד את נוהל ההתנערות מאחריות.
בתוך שלוש שעות השותף הפוליטי החם הופך ל״בריון״, השרה דורשת צווים משפטיים, וראש הממשלה ממהר לדרוש הדחות. הקרדיט על ההצלחה שייך תמיד להנהגה, אבל הכישלון שייך לפקידים, לשמאל, לוועד, לטייסים או לתצפיתניות.
המנהיגים לעולם אינם מנהלים; הם רק פרשנים זועמים שנקלעו במקרה לזירה ומביעים תרעומת עמוקה מול המצלמות.
הקו בין מסוע המזוודות המשותק לבין המחדל ההוא מבעית בדיוק בגלל הדמיון המבני. ברור שאין מה להשוות בין ביטול חופשה שנתית ביוון לבין שכול, טבח וחורבן לאומי. הממדים שונים לגמרי. אבל הדי-אן-אי זהה לחלוטין: אותה השתקת נורות אזהרה כי הן מקלקלות את האווירה, אותה העדפת חנפנים חסרי כישורים על פני אנשי מקצוע, ואותו ניתוק טוטאלי בין השלטון לאזרחים שנושאים במחיר.
השרה כבר בטרקלין ה-VIP בדרך למרוקו, השיירה חותכת פקקים עם צ׳קלקות מהבהבות, ובטרמינל החנוק עומד אזרח שחזר מחצי שנה במילואים, שילם מיסים מופקעים וקנה כרטיס כדי לתת למשפחה שלו שבוע של שפיות. הוא עומד שעות בתוך צעקות, מנקה במגבון במבה מעוכה מהחולצה של הילד, ומקבל ליד בלון בצורת פודל מליצן מזיע.
הוא מביט בכלבלב מגומי, מביט בלוח הטיסות האדום והמכובה, ומבין שהאנשים שנעלו לו את השער עוד מעט יעלו לאולפן, בפנים חמורות וחיוך מתוחזק, כדי לשאול בשיא התמימות מי לעזאזל כיבה כאן את האור.
מחפש רופא ישראלי שנמצא עכשיו בצפון הודו - Kullu (קוּלוּ), לא רחוק ממנאלי. מקרה דחוף ומורכב של מטייל שזקוק לעזרה.
נמצא כרגע בבית החולים Kullu Valley Hospital.
#רטווטו
@Snowbionic עשיתי את זה בשנות ה90 במונגוליה הזמנתי טיול מאורגן (פחדתי לבד) במדבר גובי. היה מדהים. היום אני חושבת שמונגוליה יותר מתוירת ושווה להיות גם בצפון. בכל מקרה היתה חתיכת חוויה