כשכתבתי שנתניהו שחרר את רוצחי אחי בעסקת שליט, ינון מגל הגיב שזה היה בגלל העיתון שאני עובד בו. אני באמת לא נפגע, רק עצוב כימני שזאת רמת הייצוג האינטלקטואלית שאנחנו זוכים לה.
מגל גם ניסה לעלוב בי בכינוי "דתל"ש" וטען שבגלל חילונים כמוני, חרדים לא ירצו להתגייס לצבא.
כיהודי מאמין אין סיכוי בעולם שאיכנס לשיח של השוואות בתחומים האלה, אבל יש מחשבה אחת שבכל זאת הולכת איתי מולו בהקשר הזה: בעולם האמת, כשכבר נשיל מעצמנו כל בדל של אגו, אינטרסים, וקליפות, יהיה מעניין שנציג איש לרעהו את שני השקים, של הטובות והרעות שעולל כל אחד מאיתנו בעולם הזה, כלפי אלוהים ואדם.
שלא כמו מגל, אני באמת באמת לא יודע מה נגלה במפגש הזה.
גם בעלבונות הרוחניים הוא לא הצליח לפגוע בי, וגם פה עצוב מאוד מאוד שזאת רמת הייצוג של היהדות שקיימת במרחב שלנו.
ובכל מקרה, השבוע זה הגיע לכדי מיצוי: ינון מגל בא לעולם כדי לשמור על הישבן של אדם אחד, לא כדי לשמור על מדינת ישראל.
ינון מגל בא לאולפן כדי לעשות בידור זול ולסמא את עיני הציבור מדיון אמיתי בסוגיות קריטיות לעתיד של כולנו, לא כדי לחדד את המחשבה ולזקק את האמת.
מדובר בצעקן על, ועבור כל מי שדוגל באידיאולוגיה ימנית אמיתית, זה מסוכן, כי בטקטיקות הפעולה שלו הוא מונע דיון ובכך מממש את ייעודו בעולם: שימור שלטונו של בנימין נתניהו. בכל מחיר. גם במקרה שבו הדילמה היא בין עתידו האישי של נתניהו, לבין טובתה של ישראל, מגל בוחר צד. וזה לא הצד הכללי, הציוני, הלאומי. זה עצוב, ויותר מזה, בימים אלה זה כבר מדאיג באופן קריטי.
אם מנתחים לעומק את שיטת הפעולה של מגל, הוא עושה כל שגיאה לוגית אפשרית כפי שיוסבר להלן, אבל בעולם שלו אין משמעות ללוגיקה, וכאמור, בעת הנוכחית, זה לא מצחיק בכלל.
יש לו ערך אחד ויחיד: המשך שלטונו של בנימין נתניהו, וכדי לממש את ערך העל הזה, יש רק שתי דרכי פעולה שהוא מסוגל לנפק:
הראשונה היא ביסוס טענות על מקרים פרטיים: חרדי אחד שכן משרת במילואים הופך אצלו למייצג על, איש אחד ששלח לו הודעה שתושבי קרית שמונה מב��וטים מהחיים הוא אב טיפוס כלל יקומי למצב בצפון, מלצרית דמיונית אחת שזרקה לו מילה בבית קפה, מייצגת את כל התלאביביים. זה מאוד מצער, אבל אין לו את היכולת להבין שבעולם של המבוגרים שקולי הדעת, מתנהלים על בסיס נתונים אמפיריים. לא מבססים חיים ולא בונים תפיסות עולם על אמוציות ודחפים רגעיים.
שיטת הפעולה השניה היחידה שמוכרת לו היא מענה לגופו של אדם - אתה כותב לו שלמעשה הוא מעודד השתמטות של עשרות אלפי חרדים שכלל לא לומדים בישיבה, והתגובה האוטומטית שלו תהיה לנסות להקטין אותך אישית, הוא יחפש איפה אחותך שירתה בשירות לאומי ויזנב בך שם.
בכל אחת משתי דרכי הפעולה שלו, אין אצל מגל קמצוץ של דרך להתמודד לגופן של טענות. כבר תיארתי כאן איך התייחס אלי אישית.
באולפן הוא מתיישב בכיסא המגיש, חובש כובע שמקדם לו קצת את הביזנס הצדדי וצועק מילים לא ברורות ביידיש. זה מרגש כמה חרדים שאינם משרתים בצבא ובכל זאת אוחזים בסמארטפון. זה מגניב קומץ של ביביסטים שנהנים לראות את הכל עולה באש, האש שכרגע כולנו נשרפים בתוכה.
בנטרול הביקיני, הטלוויזיה שינון מגל עושה היא למעשה ערוץ האח הגדול. כמה עצוב וכואב שזאת רמת הייצוג של הימין. כמה ��ה נוח לראש הממשלה חסר האונים שלנו שאין לו שום אתגר עמוק מימין. מגל מפיץ על של פחמימות ריקות במסווה אידיאולוגי.
את ינון מגל לא מעניינים נתוני האמת והצורך האקוטי של צה"ל באלפי לוחמים, לא מזיזה לו זעקת המשפחות השכולות, לא איכפת לו מהדברים הנוקבים של עשרות רבנים בציונות הדתית שתלמידיהם נהרגים בהמונים בקרבות. אם האינטרס האישי של נתניהו הוא תחזוקת ברית המשתמטים, ינון מגל יהיה שם כדי לדברר את זה. אין משימה שקטנה מדי למידותיו.
השבוע זה הגיע לכדי מיצוי: הוא ממשיך לשמש השכפ"צ גם של עשרות אלפי חרדים שאיש אינו טוען שהם לומדים בישיבה, שלא ילכו חלילה להגן על חיינו, כפי שמצ��פה מכל אדם מוסרי ובר דעת. כשעל הפרק עומדת השאלה מה יעדיף מגל: את טובתה של המדינה או את האינטרס הפוליטי הצר של נתניהו, מגל בוחר תמיד באינטרס הקטן.
יש מבחינתו אפס רלוונטיות לעובדה שגם כשאין את גנץ ואייזנקוט להאשים, בנימין נתניהו פשוט לא מסוגל להוביל את המלחמה הזאת קדימה. שכבר חודשים שאנחנו לא באמת תוקפים ולא מייצ��ים לחץ אכזרי על רצועת עזה. שלא באמת נכנסנו לרפיח, ולא פגענו בגדודי העיר. שנתניהו נטול כל בדל של אסטרטגיה ונחישות מול האויב הגדול יותר שלנו, חזבאללה, וחסר אונים לחלוטין מול האויב הגדול באמת, איראן. שהחיים שלנו ושל ילדינו תלויים בזה.
ינון מגל לא מתעניין בכל אלה. או שהוא פשוט עושה יותר מדי כסף מהמנגנון הזה ולכן לא מוכן לשחרר את יניקת העטין, או שבאמת, פסיכולוגית הוא נותר בגיל הרך, ואין לו שום יכולת לנהל דיון אמיתי של טענות, עובדות, ונתונים.
מגל מכור לשידורים עם הרבה צעקות ועם אפס דיון אמיתי אבל עכשיו אנחנו ברגע שזה כבר לא מצחיק, אנחנו בשעת חירום אמיתית.
זה הזמן להתבגר, חיינו תלויים ביכולת להניע את מדינת ישראל קדימה בשלל נושאים.
זה לעולם לא יקרה כשהשיח כולו נעדר לוגיקה, גמישות מחשבתית, או ראייה כלל ישראלית, ונשען רק על התבצרות אינסופית בעמדות מבוססות אינטרסים.