תמיד כשאני רואה את הציפור מיינה ישר עולה לי קונוטציה רעה כי כולם אומרים שהיא בעייתית ומעצבנת.
והיום ראיתי באמצע הכביש אמא מיינה מנסה לדחוף לפה של הגוזל מיינה שלה חתיכת לחם וזה היה הדבר הכי חמודדדדדדד
עכשיו הבנתי שהטלפון שלנו הוא מטאפורה ליקום
הוא מקשיב לנו ומגדיל את מה שאנחנו חושבים עליו, וגם אם אנחנו חושבים עליו באופן שלילי הוא לא שומע את ה״לא״
הוא שם אותנו בתוך מסגרת שמה שאנחנו חושבים זה מה שקיים
ואם נצליח רגע לצאת מהמסגרת המחשבתית הזאת נגלה עולם חדש
גם בטלפון וגם בחיים
נזכרתי שבכיתה ג הייתי בחוג והייתה אמא שכל הזמן החזירה אותי
וכשהיא לקחה אותי בפעם הראשונה היא עצרה ושאלה אם זה פה ומרוב שהייתי ביישנית פשוט אמרתי לה שכן וירדתי.
מאז במשך שנה שלמה הייתי יורדת 200 מטר לפני הבית שלי, עושה כאילו אני עולה, וברגע שהיא נסעה הייתי הולכת לבית האמיתי שלי.