היא נפרדה מהחבר שלה, וזה היה קשה. היא בוכה, כי החבר לקח את זה קשה, והיא אוהבת אותו. אבל הוא לא היה טוב לה. היא אומרת שזה לא היה קשר רעיל, אבל הוא לא השקיע בי מספיק, ורציתי יותר. - מה עשינו נכון שהיא בכלל משתפת אותנו ומרגישה בטחון ותמיכה אצל ההורים שלה?
לא כי אני מתנגד. אשמח לאיזה סטוץ מזדמן. אני פשוט מהגברים שזה לא קורה להם. אני לא חתיך הורס, וגם לא יודע לפלרטט. אני לא יודע להתחיל עם אישה, ונשים לא מתחילות איתי. אם יהיה לי "משהו" עם אישה אחרת, סביר שזה יהיה עם מישהי שתצטרך להכיר אותי. כרגע אין מי שעומדת בתור. שנעבור לאפליקציות?
לפני כמעט חמש שנים ביקשתי לפתוח את היחסים. ניסיתי לבקש בעדינות, אבל היא ראתה בגידה בעצם העלאת הנושא. אולי גם הסטינג של האירוע היה גרוע (היינו בחופשה מקסימה וז ממש קילקל), אבל נתקלתי בזעם ועלבון. לקח לי חמש שנים (בגלל סיבות) של צבירת תסכול ושקיעה כדי לאזור אומץ ולהעלות את זה שוב.
הפעם נתקלתי בסוג של הבנה. היא כנראה ידעה שזה יעלה שוב מתישהו. היא הסכימה שהיא לא יכולה לתת לי את מה שאני מחפש, ושהמיניות שלה שונה משלי. היא לא "הסכימה" לפתיחת היחסים אבל הבנתי שאם יהיה לי משהו עם אשה אחרת היא תבין. אני חושב שהיא בונה על סטוץ פה ושם. אבל אני לא גבר של סטוצים.
מה שסופגים השופטים מההתפרעות בבתי המשפט עד כדי חוסר יכולת להשלים משפט, ואין ברירה אלא להוציא את המפריעים מהאולם - סופגים המורים בבתי הספר יום יום, כבר שנים.
@donotgosilent מבין אותך. מזדהה איתך. אבל הילדים זה לא "תירוץ". זה הרבה יותר עמוק. זו אחריות הורית. כשיש לנו ילדים, אנחנו לא נסיכה של דיסני ש"הולכת אחרי הלב". (אלא אם הזוגיות רעה גם לילדים. לפחות אצלי הילדים ייפגעו אם ניפרד)
@DanaGat1@idokius אילו היה מדובר רק בהחזרת גופות הייתי מסכים איתך. אבל יש משמעויות נוספות: מודיעיניות, מבצעיות, מוראליות. רוב המבצעים נגמרים בהצלחה בלי נפגעים. השאיפה היא ללא נפגעים. כמילואימניק אני מוכן לסכן (לא להקריב. לסכן) את עצמי כדי להביא הישג כזה וקצת נחמה למשפחות.
אנחנו הורים נפלאים וגרועים כאחד. לגבי גרועים - אני ממש יכול לתאר את השגיאות, ואת תכונות האופי שגורמות לשגיאות האלה. לגבי נפלאים - קשה לשים את האצבע... אבל זה מתחיל באהבה וגבולות.