אני מבקש את האמון שלכם כדי להמשיך בדרך המשותפת שלנו 🇮🇱
-
ב-20.7 - עוד ארבעה שבועות - יתקיימו הבחירות המקדימות (הפריימריז) של מפלגת הדמוקרטים, ואני מבקש את האמון שלכם כדי להמשיך בדרך המשותפת שלנו; אל המהפך ואל ממשלה של תיקון ותקווה.
את הדרך הזו עשינו יחד, בימים ובלילות, שבעה ימים בשבוע, במחאה האזרחית המפוארת ביותר שידעה החברה הישראלית. נאבקנו יחד בכנסת וברחובות. נאבקנו למען הערכים שלנו ולמען העתיד שלנו, ושל הילדים והנכדים שלנו.
בשלוש וחצי השנים האחרונות, מהקשות שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה, המשימה שעמדה לנגד עיני - בכל יום ובכל רגע - היתה לייצג בצורה הטובה ביותר את ישראל הליברלית, הדמוקרטית, שוחרת הצדק והשלום. לייצג אתכם ואתכן בנאמנות ובמקצועיות, ולפעול ליצירת מחנה גדול ונחוש, שלא מרכין את הראש ושלא מאבד את התקווה.
אל הרגע הזה - שבו אני מבקש מחדש את האמון שלכם ושלכן - אני מביא את מעשיי ואת עבודתי הפרלמנטרית והציבורית במהלך השנים האחרונות. אני מקווה שיש בהם עדות טובה לעמוד השדרה האידאולוגי שלי, למקצועיות ולנסיון, ולנחישות שלי לתרגם את הערכים שלנו למעשים.
אלו יהיו הבחירות הגורליות בתולדות המדינה. אחרי מאבק עיקש ונחוש, אנחנו חייבים לקחת את האנרגיות והכוחות שלנו ולתרגם אותם ממחאה להנהגה ומקרב בלימה לבניה ותנופה מחודשת.
לפריימריז האלה אנו מגיעים לראשונה כמפלגה מאוחדת - כבית פוליטי שמחבר יחד את מפלגת העבודה, מרצ והכוחות החדשים של המחאה הדמוקרטית, ואני גאה מאד על התפקיד המרכזי שהיה לי ביצירת החיבור הזה. אנחנו מגיעים אל הבחירות הללו כתנועה עם שורשים עמוקים ועבר מפואר וככוח פוליטי ואזרחי רענן וחדור נחישות ומוטיבציה.
עכשיו, המשימה שלנו היא להבטיח את המקום של הדמוקרטים בהנהגת המדינה ואת היכולת שלנו להשפיע על הכיוון והמדיניות של הממשלה הבאה. בשביל זה אני צריך אתכם ואתכן - חברי וחברות הדמוקרטים; ואת אלה מכם ומכן שמוכנים להתפקד למפלגה ולהשתתף בפריימריז הקרובים.
גם בעבור מי שמכהנים כחברי וחברות כנסת, כל קול בפריימריז קובע, וכל קול יכול להיות גורלי ואני מבקש ומקווה לקבל את האמון שלכם.
בשבועות האחרונים חשבנו מה תהיה הסיסמה אשר תלווה אותנו לקראת הפריימריז. מה המלים שתטבנה לתמצת את הערכים והמעשים שלי ואת הכוונות שלי להמשך הדרך. לאחר מחשבה מרובה החלטנו על מילה אחת בלבד: "שלכם".
כולי תקווה שכל העשייה שלי נתנה לכם ולכן תחושה שאני נציג נאמן שלכם בכנסת וברחובות. אני מקווה שתתנו לי את האפשרות להמשיך ולפעול על מנת לממש את הערכים שלכם בכנסת וסביב שולחן הממשלה.
אני שלכם!
תלמדו להגיד "זין". סיפור אישי על חוק הכותל שהממשלה מנסה להעביר, שנותן לגוף הבזוי שנקרא רבנות הראשית סמכות פלילית על אזרחים
(אזהרה: אני כותב את הפוסט הזה קצת כועס)
אז קודם כל: לפני כמה שנים גרתי בירושלים, ואני אוהב מאוד את ירושלים, ואני אוהב את הכותל המערבי.
המלצה כללית: לכו לכותל. לכו לכותל בלילה, לכו לכותל לראות סליחות, לכו לכותל לבד, לכו לכותל עם אנשים. (סטודנטים ירושלמים: צאו לדייטים בעיר העתיקה בלילה. לא תתחרטו).
אז באמת בלילה האחרון שלי בירושלים הלכתי להיפרד מהכותל. אחרי כמה דקות ניגש אלי אחד הסדרנים וביקש ממני לשים כיפה. אמרתי לו שאף פעם סדרנים לא ביקשו ממני לשים כיפה בכותל, ושאין לו סמכות לזה בכלל. הוא התעקש, מאוד.
(אגב, לאחרונה שמעתי שזה החריף: הסדרנים בכותל נהיים יותר ויותר חצופים ונותנים הוראות, כולל שהם לא נתנו קודם.)
עכשיו, אתם לא מכירים אותי כל-כך, אני מאוד בעד משפחות שמוצאות את הדרך לחיות ביחד עם סידורים מסורתיים שנוחים לכולם – אבל כפייה דתית מוסדית זה משהו שמטריף אותי. מטריף.
אז אמרתי לסדרן לא, כמה וכמה פעמים. הטונים עלו והתפתח שם ויכוח רציני וכבר התאספו סביבי חבורת סדרנים. הם טענו שעבר איזשהו חוק בכנסת שנותן להם סמכות חוקית. אמרתי להם שהם מדברים שטויות ושאין חוק כזה.
(אגב, אחר כך דיברתי עם איזשהו דוכן מסודר שם, והנציגה הודתה בפני שאין להם שום סמכות חוקית לכלום. הם יכולים לבקש ממך בנימוס משהו ואם אתה לא רוצה, אין להם סמכות).
עלו הטונים, אמרתי שאין מצב שאני משתף פעולה עם זה. בסוף הם ויתרו ובאו ללכת.
רגע לפני שהם הלכו, אחד מהם אומר לי: "אתה דתי לשעבר, נכון?". זה קצת הפתיע אותי. שאלתי למה בכלל הוא שואל אותי את זה. "כי חילוני בחיים לא היה מתווכח אם לשים כיפה או לא."
עכשיו, ביננו: הוא צודק.
רוב החילונים, כרגע, באמת לא היו מתווכחים. גם כי חילונים רוצים "לכבד", ולא מבינים שיש כוחות שמנצלים לרעה את הרצון הזה. וגם כי רוב החילונים, וגם רוב המסורתיים הליברליים, לא מסתכלים על עצמם כבעלי הבית של היהדות.
הם לא מסתובבים עם "ביטחון עצמי יהודי": תחושה שאנחנו גם אנחנו קובעים בתוך היהדות, וגם לנו יש חלק בניהול וקביעת החוקים במקום כמו הכותל. נתנו לרבנים את המפתחות, וזהו. שהם ינהלו.
אגב, כשסיפרתי את הסיפור הזה לקרובת משפחה מסורתית, היא לא כל כך הבינה למה זה כל כך מכעיס אותי. מה אכפת לי. והאמת שאני גם מבין את הסנטימנט שלה.
ואז שאלתי אותה שאלה אחת: תגידי, הכותל, הוא שייך לכל יהודי בעולם, נכון? מקיבוצניקים בגליל דרך עולים חדשים בקריית גת ועד ליהודים אמריקנים מאלסקה שבגיל שמונים החליטו שהם רוצים לראות את ירושלים.
ואם הכותל שייך לכולנו, כל היהודים, אז למה שקבוצה קטנה של יהודים מתחרדים תשלוט בו?
וזה לא רק סיפור על הכותל. היהדות, המורשת, המסורת, מהכותל ועד שיעורי תנ"ך, היא של כולנו. ואם היא של כולנו, איך נתנו לקבוצה קטנה של גולדקנופים וסמוטריצ'ים לנהל אותה?
וזה בדיוק, אבל בדיוק הסיפור של "חוק הכותל". זה כל מה שאתם צריכים לדעת עליו: לוקחים את הרבנות הראשית, גוף מושחת, ממסד שמלא במינויי מקורבים ושבז ליהודים חילונים, ונותנים לגוף הזה סמכות לקבוע מה שהוא רוצה בתור "עבירה פלילית" של "חילול הקודש" בכותל.
שוב: הלכת עם שרוול קצר ליד הכותל? הלכת בלי כיפה? יש מצב טוב שאם החוק הזה יעבור, תודות לקואליציה הנוכחית, תסיימו את הלילה במעצר.
זה לא רק שהחוק הזה הוא הפך הגמור מ-"חיה ותן לחיות". הוא דוחה ברמה הפיזית. והוא קיים רק כי, לצערנו, הממשלה החרדית הקיצונית שלנו, והממסד הרבני בישראל, מלאים באנשים שפלים, בזויים, מאוסים, מושחתים, שיפוררו כל פיסה במרקם היהודי בשביל אינטרסים אישיים ורייטינג.
והניסיון שלהם להשתלט לנו על המקומות היהודים הלאומיים שובר את הלב. באמת.
אז קודם כל, ברור לכולם, הממשלה המתחרדת הזאת צריכה ללכת הביתה, ומי שרוצה להוביל את המדינה היהודית היחידה בעולם – צריך להאמין ב-"חיה ותן לחיות". אחרת לא נהיה פה.
אבל עד אז, אני מבקש ממכם לזכור את הסיפור הזה. פונים אליכם נציגי ממשלה, הרבנות, סתם מישהו שהחליט שהוא יהודי יותר טוב ממכם? רוצים לכפות עליכם איזה משהו, צניעות, "לכבד" – בניגוד לרצונכם? אתם יהודים לא פחות טובים. כנראה שיותר טובים – כי יהדות זה קודם כל חופש הבחירה. תגידו "זין". תגידו "אני יהודי חופשי, במדינה היהודית שלי, ואתה לא תקבע לי". תפתחו עמוד שדרה יהודי חופשי.
יותר מכל חוקי הדת של הממשלה הזאת, השינוי מתחיל בנו.
זאת לא קלישאה. יש סיבה טובה למה הסדרן הזה בכותל היה בטוח שאני דתי לשעבר, ושאין מצב שאני חילוני. הם התרגלו שאנחנו נעבעכים כאלה, כנועים, אומרים לנו לעשות ואנחנו עושים.
תלמדו להגיד "זין". לא בטוויטר, לא בתגובות באינסטגרם, בעולם האמיתי. כל עוד הם רוצים לשלוט בנו, זה הדבר הכי יהודי שתוכלו לעשות. איך הם אוהבים להגיד? זאת התגובה הציונית ההולמת לממשלה הזאת.
מקווה שמישהו בסביבה של סמוטריץ׳ יסביר לו שלשמוע בלייב, בשיחת טלפון, איך יורים בילדה שלך, זה לא מחדל טאקטי, זו הפקרה.
ולכן, כולכם: דרג מדיני וצבאי כאחד, צריכים להרכין ראש ולעוף הביתה.
ולסיום, תזכורת ממה שאותו סמוטריץ׳ אמר בבוקר הטבח: ״תיכף יתבררו מימדי האסון. עוד 48 שעות יקראו לנו להתפטר בגלל המחדל, והם צודקים״
במקביל, 6 דירקטורים בקק"ל הגישו הצעת החלטה לאישור הדירקטוריון שבה הם כותבים כי "ייתכן והאירועים המתוארים מקימים חשד לביצוע עבירות פליליות". הם מבקשים שקק"ל תקפיא את כל ההתקשרויות לעמותות שמופיעות בתחקיר וכי הסיו"ר ליטוב לא ישמש נציג של הארגון בכל פעילות ציבורית.
מנסור עבאס הוא לא 'רק' מנהיג מעורר השראה אלא גם, ברמה הפרגמטית ביותר, שותף ערכי ובריא יותר לכל ממשלה בישראל מאשר אנשים כמו אייכלר או גולדנופף, שאנטי ציוניים ממנו בהרבה אבל בעיקר מושחתים עד העצם ואדישים לחלוטין לכל דבר שאינו האינטרס העסקני המיידי להשאיר את הציבור שלהם בור ועני.
טוב תראו, בשלב הזה אני לא מתכוון להתנצל על התחושות שלי. התחלתי לנסח את הטקסט הזה אלף פעם. כתבתי, מחקתי, כתבתי, דמיינתי את כל התגובות הבלתי נסבלות, מחקתי. אבל תמיד השתמשתי בפלטפורמה הזו כדי לשתף, גם בתקופות הכי אפלות שלי, אז עכשיו כשאין סטנדאפ ואין איפה לפרוק, זה מה יש. ולא יהיו פה פאנצ'ים. אני מתנצל מראש, אבל זו המציאות ואני לא מתכוון לייפות אותה.
בשורה התחתונה: להיות הורה במדינה הזאת החל מ-2020 (לא יודע מה היה לפני. נולדו לי ילדים ב-2018 ו-2019). זה חרא גדול ובחלקים נכבדים מהזמן מוציא ממני את הגרסה הכי גרועה של עצמי. וזה קשה במיוחד לאנשים שמתמודדים עם קשיים בלי קשר.
אני יודע שאני לא מחדש פה, ושכתבו את זה לפניי, ושיש אנשים במצב גרוע יותר שרצחו להם את כל המשפחה או כאלה שטיל מחק להם את הבית. ואולי אם יפול לי טיל על הבית אני אסתכל על המציאות בצורה אחרת ו"אגיד תודה על כל רגע", אבל כרגע הבית שלי נקי מטילים ואני נשאר רק עם התחושות שמלוות אותי כבר כמה שנים. והתחושות, כאמור, לא טובות.
ותחסכו ממני את הטיעון המטופש של "הבאת ילדים לעולם אז תתמודד". כי אני מתמודד. פשוט הכוחות שלי אזלו. כי לנסות להתפרנס במקביל לגידול ילדים 24/7 בבית, זה די בלתי אפשרי. ואני אפילו לא מדבר על הכוחות שנדרשים ממך כאמן שהרבה מההצלחה שלו תלויה במומנטום ובהתמדה ובעקביות ובהמשכיות. הרי זה לא שהמלחמה נגמרת ועולם התרבות שב לקדמותו. ממש לא. הכוחות שנדרשים לחזור שוב ללופ הם עצומים ואחרי כל קטיעה כזו נדרשים כמה חודשים, במקרה הטוב, כדי שהמומנטום יחזור. אם בכלל.
ואין פה שום קשר לדעתי הפוליטית או לדעתי על המלחמה או האורך שלה. אין לי מושג אם היא מוצדקת ואין לי מושג כמה זמן היא אמורה להמשך ואין לי מושג בכלום כי אין לי מספיק נתונים כדי להכריע. וכנראה שגם לכם לא. למרות שחלקכם מתנהגים כאילו כן. זו המציאות שנכפתה עליי כאזרח המדינה.
אז אין לי מושג אם אני אבא מספיק טוב כרגע. כנראה שלא. אני חסר סבלנות ועצבני וכל תקופה כזו עם הילדים בבית רק מקצינה את זה עוד קצת ועוד קצת. וכרגע אני לא תמיד מונע מ"טובת הילדים". כרגע כל מה שמנחה אותי זה רק למזער נזקים ולצמצם כאב. בכל מחיר. אני אמנע מכל דבר פיצפון שעשוי להקשות עליי אפילו טיפה יותר ממה שכבר קשה. לא אכפת לי אם הם יחוו פחות חוויות, או יפגשו פחות אנשים או ישמעו "לא" בתדירות הרבה יותר גבוהה ממה שמשרד הבריאות ממליץ. אני כבר לא בנקודה שבה אני פועל על פי אידיאליים. כל מה שמנחה אותי זה לשרוד עוד יום. תודה שקראתם
We are excited to share that the dates have been set for the IJL conference, which will also include the 19th election congress.
More details coming soon!