שיראל

יש שמיים מעליי
יש בתוכי שמיים
💙

[שיראל @Shirel_BE]

''התת מודע, לכאן לוקחים את כל הבעייתיים''...

[Arsen Ostrovsky @Ostrov_A]

'NAZA: The Real Story'.

A new Israeli documentary is setting the record straight on the war against Hamas in Gaza.

🎥 WATCH HERE: https://t.co/h6pRqXYXQh

[Eyal Yakoby @EYakoby]

Not a single international media outlet has covered this.

Weird.

[נועה מגיד | Noa magid @NoaMagid]

Because X has recently begun labeling some of my content, I want to write something here that I hope you will share.

Some of you are new and may not know me. My name is Noa Magid, and since 2013 I have been documenting and reporting on terror attacks in my country, Israel.

On the morning of October 7, having already seen difficult things throughout my years of work, I took it upon myself to collect and preserve the footage and material that began appearing in the very first minutes of the day that changed my life forever.

Some of that material was sent directly to me by people documenting events on the ground, security personnel, and rescue teams who also understood, in real time, the magnitude of what was happening and the importance of preserving the evidence.

Over the years, I have added a great deal more material through ongoing research that continues to this day.

I have been preserving and making this material accessible ever since. A significant amount of the October 7 footage circulating around the world today comes from material I collected, edited, preserved, and republished after much of it began disappearing from social media in the first days after the massacre, at the direction of Hamas and other hostile actors.

I know how difficult this footage is to watch. But what has been published so far is only a fraction of an enormous archive containing thousands of minutes of material, carefully reviewed and selected out of respect for the victims and their families.

As we approach the third anniversary of October 7, I want to direct you to my posts from the first weeks after the massacre, where you will find much more documentation. You can also search for the_slaughter710.

Over the past three years, I have dealt with account restrictions, locks, and many other obstacles. Despite this, @X became a home for my work because, unlike other platforms such as Facebook, which removed much of this material almost immediately, I was usually able to publish even difficult documentation here relatively freely.

At the same time, I have watched pro-jihadist accounts publish terrorist material freely without facing the same level of scrutiny. Unfortunately, X has recently begun labeling some of my content as well.

I want to make one thing clear: all of the material I publish is authentic. It is the result of an unbearable amount of work that has taken a heavy psychological toll on me. But I knew what I was taking on, and I chose to make this my life's mission.

I watch with pride as people around the world continue sharing the material I published that survived here, sometimes reaching millions of people. I hope it continues to travel far beyond my account.

And I promise you: what you have seen is not even 50 percent of the most difficult material that actually exists.

I only hope @XCreators will not begin classifying this documentation as "non-original content." For this purpose, I explicitly give permission for the October 7 massacre material I have published to be downloaded and republished. As far as I am concerned, sharing this documentation is not copying. It is part of preserving it and making sure it continues to be seen.

As with the Holocaust, documentation is essential if we want future generations to remember what happened and understand the evidence that was left behind.

These videos, photographs, testimonies, and records are historical documents of the massacre committed against us by terrorists. They are also factual, undeniable evidence for anyone who dares to question what happened to us or tries to turn the victims into the aggressors.

We preserve them so the truth can never be erased - and history can never be rewritten.

[John Spencer @SpencerGuard]

Bullsh*t to your bullsh*t.

1) Israel and IDF have throughout the war given estimates of combatants killed such as of over 24,000 combatants killed in Gaza (https://t.co/4sMfaTIDTQ), Prime Minister of Israel over 16,000 in May 2024, even the U.S. President “greater than 25,000” (October 2025) 2) Hamas won’t even say many civilians they’ve killed (their rockets, their killing of opposition or innocent civilian in Gaza trying to get to food) which is a part of the 73,000 you repeat and then say Israel has killed “enormous”/too many civilians. 3) Hamas won’t even say how many of their fighters have died which is a part of the 73,000 you repeat and then say Israel has killed “enormous”/too many civilians. Killing the enemy’s fighters in a war is not unlawful or immoral, it is one of the goals. 4) There is no legal requirement for Israel to say how many civilians or combatants have died in Gaza. It is a legal requirement for Israel to not target civilians (there is no evidence of Israel targeting civilians), not conduct indiscriminate attacks (no evidence of Israel conducting indiscriminate attacks), conduct proportionality assessments when targeting combatants (assess military value against incidental harm to civilians and take measure to minimize civilian harm – lots of evidence of Israel doing these assessments and taking historical civilian harm mitigation measures).

As I have told you before, 1) based on the history of urban warfare and comparative analysis 2) based on the HAMAS list of killed in Gaza (even with errors, natural deaths, etc) compared to the IDF/Israel statements on combatants killed throughout the war. - Israel still has a historically low civilian to combatant death ratio in urban warfare compared to any like battle or war. See the detailed analysis you refuse to acknowledge - https://t.co/bnINs3ETSI
3) It is basic math that you can do. One number minus the other.
4) You use numbers without verification or context to vilify Israel’s government and military while saying the same numbers can’t be used to state the obvious, which is the opposite of the demonizing of the IDF that you want it to be.

Your continued use of 70% rubble is also bulls*it. You are quoting Haaretz. Congrats. But like Hamas supporters you take a report and then increase it beyond even the source because you don’t know what you are talking about. Haaretz in July 2025 reported 160,000 buildings, roughly 70% of structures in Gaza had severe damage – not rubble. UNOSAT has other figures of destroyed, severe, moderate, possible. But don’t let those details get in your way of amplifying generalizations, demonization efforts as usual. Of course, there is a lot of rubble in Gaza because of the urban battles and war that has occurred after October 7th. I’ve seen it with my own eyes on 7 trips into Gaza. You have probably been invited by @jconricus at least 7 times to see it yourself but won't go. You just want to keep up with your bulls*it

[Hillel Neuer @HillelNeuer]

No one could ever imagine Morocco, Bahrain and United Arab Emirates would be more friendly to Israel than UK, Canada & Australia. But Muslim countries that fight Islamists increasingly embrace Israel, while Western governments that court Islamist voters increasingly condemn it.

[Jonathan Rosin @RosinJonathan]

אז מכיוון שהסטטיסטיקה היא כבר לא אחת מתשע, אלא אחת משבע, ומכיוון שכאלף נשים בממוצע בשנה מתות בארץ מסרטן שד, אם את מעל גיל 25, תמלאי את השאלון ותפיצי אותו הלאה לכל מי שאת מכירה.

https://t.co/lTxqxajfCX

[ד״ר עינת וילף Dr. Einat Wilf @EinatWilf]

Do you think there was even one person in that auditorium in Venice who, somewhere in the back of their mind, said to themselves, Wait a minute:

1) One side is holding 251 hostages, including children, grandparents, and parents.
2) It has just invaded and massacred defenseless civilians in Mongol-style fashion.
3) It has systematically turned one of the most beautiful places in the world into a fortress of hundreds of kilometers of tunnels used exclusively for warfare.
4) Its entire doctrine of warfare is built on erasing the fundamental distinction on which the laws of war rest: the distinction between combatants and non-combatants. In fact, its strategy depends on Israel being the only side bound by the laws of war.
5) It knows that Israel calculates the risk to civilians when planning military strikes, and therefore makes sure to surround itself with a minimum number of non-combatants in order to gain protection and cause Israel to call off attacks.
6) It uses mosques, hospitals, schools, and homes as weapons depots and centers of military activity.
7) There is a country, Egypt, with a border that refuses to allow people to leave the war zone. Yet instead of all the world's "humanitarians" pressuring Egypt to accept refugees fleeing a war zone, they call this "ethnic cleansing" and insist that people who are not combatants and do not want to be in a war zone must remain there, despite wanting to flee.

And on the other side, Israel:
a) Invests billions in obtaining intelligence that allows it to calculate, for each military target, how many non-combatants are likely to be killed if it is attacked.
b) Changed its calculations after the massacre regarding how many non-combatants may be put at risk or killed while still falling within the range of collateral damage permitted under the laws of war.
c) Following the massacre, decided to expand its definition of military targets to include, for example, an active Hamas member who is officially listed as "only" a police officer carrying a weapon.
d) Has lawyers who, for every strike, deliberate over whether the expected harm constitutes permissible collateral damage and whether the attack is justified under international law.

And isn't all of this rather strange behavior, and an extraordinary investment in intelligence and lawyers, for a country supposedly intent on carrying out the "indiscriminate killing of civilians/genocide"?

Do you think there was even one such person in the auditorium?

(In another post, I'll address the phenomenon of Jews giving their enemies pound after pound of flesh.)

[יצחק וסרלאוף @ItshakWaserlauf]

כואב לי בגוף לחשוב על הכנסת בלי מיכאל ביטון.

אני יודע שפוליטיקה היא דבר דינמי. אנשים נכנסים, אנשים יוצאים, רשימות משתנות וכיסאות מתחלפים. אבל יש אנשים שהם לא כיסא. הם לא תפקיד. הם לא עוד שם ברשימה.

הם הנשמה של המקום.

ומיכאל, בעיניי, הוא הנשמה של הכנסת.

מהיום הראשון שנכנסתי לתפקידי כשר, נפשי נקשרה בנפשו.

לכאורה, היינו אמורים להיות משני צידי המגרש הפוליטי. בעולם שלנו זה כמעט מתבקש: לתייג, לסמן, לחשוד, לחפש איפה אפשר להרוויח נקודה על חשבון האחר.

מיכאל מעולם לא היה שם.

הוא פשוט פתח בפניי את הלב.

הוא חלק איתי שנים של ניסיון. נתן לי עצות זהב. חיבר אותי לאנשים בעלי יכולת והשפעה, לעמותות ולארגונים מהחברה האזרחית. הוא בנה גשרים, פתח דלתות ועזר לי פעם אחר פעם, בלי לבקש לעצמו דבר.

פעלנו כתף אל כתף למען הנגב והגליל ולקידום הצמיחה הדמוגרפית. הוא כיושב ראש הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל, ואני כשר.

היו לו אינספור הזדמנויות לקחת קרדיט. הוא לא לקח.

היו לו אינספור הזדמנויות לעשות עליי סיבוב פוליטי. הוא לא עשה.

הוא היה יכול להדביק לי תווית, להכניס אותי למשבצת, להתווכח איתי דרך כותרת בעיתון.

במקום זה הוא בחר לדבר איתי. להקשיב לי. לכבד אותי. גם כשחשב אחרת ממני.

והפערים בינינו אף פעם לא היו גדולים יותר מהאדם שעמד מולנו.

אבל האמת היא שהעבודה המשותפת היא רק חלק קטן מהסיפור שלנו.

כי מיכאל הפך למשפחה.

כשאבא שלי היה על ערש דווי, נסענו יחד לבקר אותו בבית החולים.

אני זוכר את מיכאל יושב ליד המיטה של אבא, ושר לו בדמעות את “שתלתם ניגונים”.

יש רגעים שאתה יודע בזמן שהם קורים שהם יישארו איתך עד יומך האחרון.

הרגע הזה יישאר איתי.

ומשם החיים המשיכו.

רקדנו יחד בשמחות.
נסענו יחד לנחם אבלים.
ולפעמים, אחרי שניחמנו אחרים, היינו פורשים הצידה ובוכים בעצמנו.

פתחנו את הלב זה בפני זה בשיחות ארוכות לתוך הלילה.

ואחרי השבעה באוקטובר הנורא, כשנדמה היה שאין לב במדינה הזאת שלא נשבר, סחבנו יחד גם את הכאב של אחרים וגם את הכאב אחד של השני.

עברנו יחד על מאות פניות ציבור.

ואצל מיכאל, פנייה מעולם לא הייתה “עוד פנייה”.

יש בן אדם מאחוריה.

היינו יושבים ושואלים: מי יכול לפתור את הבעיה של פלוני? למי עוד אפשר להתקשר? איזו דלת עוד לא פתחנו?

ולפעמים ידענו שאין לנו איך לעזור.

ואז מיכאל היה שואל את השאלה שמספרת עליו הכול:

אם אי אפשר לפתור לו את הבעיה, איך לפחות לא משאירים אותו לבד? מה אפשר לומר לו? איך אפשר לעודד אותו?

זה מיכאל ביטון.

איש של אנשים.

איש של חיבורים.

אדם שרואה בן אדם לפני שהוא רואה מגזר, מפלגה, עמדה או תועלת פוליטית.

מעולם לא הרגשתי ממנו ציניות.
מעולם לא הרגשתי התנשאות.
מעולם לא הרגשתי שהוא עושה איתי חשבון של רווח והפסד.

הכול אצלו אמיתי.
הכול מהלב.

מי שלא חי את העולם הפוליטי אולי לא יבין עד כמה זה נדיר.

מיכאל חי את הקדושה של החיים בכל יום מחדש.

את קדושת האדם.
את קדושת החברות.
את קדושת החסד.
את היכולת לראות כאב של מישהו אחר ולהרגיש שהוא קצת גם שלך.

אני כותב את המילים האלה ודמעות חונקות את גרוני.

כי אני יודע שהכנסת תמשיך.
המליאה תתכנס.
יהיו נאומים, הצבעות, ויכוחים וכותרות.

אבל משהו יהיה חסר שם.

יהיה שם פחות לב.

מיכאל אחי היקר,

אני רוצה להגיד לך תודה.

תודה על הזכות לעבוד לצידך למען עם ישראל.
תודה שחלקת איתי מניסיונך כאילו הוא שלי.
תודה על כל עצה, על כל טלפון, על כל דלת שפתחת ועל כל גשר שבנית.
תודה שידעת לחלוק עליי בלי לבטל אותי.
תודה שהיית שם ברגעים שאף מצלמה לא ראתה ושאף אחד לעולם לא ידע עליהם.

תודה על הצחוק.
תודה על הדמעות.
תודה על הלילות הארוכים.
תודה על הכתף.
תודה על הלב.

ובעיקר, תודה על הזכות לקרוא לך אח.

פוליטיקה היא זמנית.
תפקידים הם זמניים.
גם הכנסת היא תחנה.

אבל חברות אמת לא תלויה ברשימה ולא נגמרת בכנסת.

מיכאל, אח שלי,
זכיתי בך.

אני אוהב אותך.

הכנסת הבאה אולי תצטרך ללמוד להסתדר בלעדיך.

אני לא.

[𐤉𐤔𐤉 @_snort_]

לפני כמה שבועות נפל הראל בירנשטוק ז״ל, מפקד הפלוגה היקר שלי, בפעילות מבצעית בלבנון.
פתחנו קמפיין למען אליה אשתו, וארבעה ילדיו קטנים,
לתת חיבוק ולהחזיר מעט אחרי ההקרבה הגדולה שלהם למען כולנו.
זה הקישור https://t.co/R8c2w0jYSQ כל סכום עוזר וגם שיתוף הלאה

[ד״ר עינת וילף Dr. Einat Wilf @EinatWilf]

“So do not dare propose that ‘Israel Never Truly Wanted Peace with Palestine’. If anything, we wanted it too much. So now, it is your turn to answer the question: When did you ever truly want peace with the one Jewish state?”
(my 10 min speech with English captions from the Oxford Union Debate):

[ד״ר עינת וילף Dr. Einat Wilf @EinatWilf]

“אז אל תעזו לומר ש׳ישראל מעולם לא רצתה שלום עם פלסטין׳. אם כבר, אז רצינו שלום יותר מדי. השאלה שצריכה באמת להישאל היא מתי הערבים הפלסטינים אי פעם רצו שלום עם מדינת היהודים היחידה?״ מתוך הנאום שלי בדיבייט באוקספורד (10 דקות עם כתוביות בעברית):

[שיראל @Shirel_BE]

@RonelAdani זמנים משתנים. אנשים משתנים. סדרי עדיפויות וריאל פוליטיק חשובים בעת הזו.

[שיראל @Shirel_BE]

@ruthlessrousso אצלי זו היתה המורה לפיזיקה, ייאמר לזכותה שאחרי שקיבלתי 98 בבגרות היא פירגנה והתנצלה ששפטה אותי מראש לפי ציפיות נמוכות.

[שיראל @Shirel_BE]

@yaelshevach מהממת!

[שיראל @Shirel_BE]

@Orna12345678 ציוץ מאכזב מאוד.
''אנחנו לא אחים'', על מה? על זה שהעזו לחשוב מחשבה לגיטימית שבהחלט יכולה להירמז מהסרטון? מרגיש כמו שילוב של גזלייטינג ופירוד מוגזם. יריבים פוליטיים הם לא אויבים.
נרצה או לא נרצה, אנחנו כן אחים, מסתבר.

[דורון ביינהורן @bainhorn]

תראו, זה קטע מאוד ארוך אבל שווה כל מילה.
ולפני שתקראו אותו אגיד, הולכים להיות פה 3 חודשים קשים של סרטוני בחירות, וזה בסדר, זו פוליטיקה וגם אם אני לא אוהב, זה חלק מהמשחק פה כנראה.
אבל בכל פעם שיהיה בא לכם להקיא מסרטון של מועמד זה או אחר, תחזרו לקטע הזה שכתב אורי אפשטיין:

״אבא, הוא אחלה גבר שבעולם״.

כך נטע ענה לי כששאלתי אותו, קצת בחשדנות ובעיקר מתוך סטריאוטיפ, למה הוא צריך לנסוע עד חוות גלעד כדי לקנות חומרי גלם לבירה.

זה היה בסוף אוגוסט 2023.
נטע בדיוק השתחרר מהצבא, חזר לבשל בירה וחיפש ספק חדש.
״אין מישהו כאן באזור או במרכז?״ שאלתי. ״מה לך ולמתנחל מחוות גלעד?״
נטע לא התרגש.

״שמעתי עליו מחברים, נסעתי אליו. קוראים לו נפתלי. הוא מבין בבירה והוא אחלה גבר שבעולם״.
נטע ראה אנשים. לא תוויות.

נפתלי המליץ לו לשנות מעט את המתכון ולהוסיף כמות גדולה יותר של כשות. בטעימות הראשונות הבירה הייתה מרה מאוד. נטע, שכבר היה בשלן בירה ותיק ומנוסה, התחיל לחשוש שמשהו השתבש.
הוא התקשר לנפתלי פעם אחר פעם.
בכל שיחה נפתלי הרגיע אותו: תן לזה זמן. אחרי התסיסה והגיזוז הטעמים יתאזנו.
נטע נרגע קצת, אבל הספק המשיך לקנן בו.
כשהבירה הייתה מוכנה טעמתי ממנה ואמרתי לו:
״נטע, זו הבירה הטובה ביותר שבישלת״.
הוא הביט בי בחשד. היה בטוח שאני רק מנסה להרים לו. אבל בתוך פחות מ־24 שעות כמעט לא נשארו בקבוקים. כל מי שטעם ביקש עוד אחד, ואם אפשר, גם בקבוק לקחת הביתה.
חייכתי ואמרתי לו:
״טוב, תגיד לנפתלי הזה שלך שהצליח לו״.

לא ידעתי שזו תהיה הבירה האחרונה שנטע יבשל.

כמה שבועות אחר כך הגיע השבעה באוקטובר.
נטע, בני הבכור, קפץ על רימון כדי להציל את אירן, אהבת חייו.
נטע נהרג. אירן ניצלה.

זמן קצר לאחר מכן קיבלנו הודעה מנפתלי. הוא סיפר לנו על המפגש שלו עם נטע, על השיחות ביניהם ועל הבירה. ואז הודיע שהחליט לעשות משהו לזכרו.
לא עוד שלט. לא עוד טקס. משהו חי. משהו שמחבר בין אנשים, בדיוק כמו נטע.
נפתלי גייס את קהילת מבשלי הבירה הביתית בישראל. יחד הם לקחו את המתכון האחרון של נטע ובישלו לזכרו בירה שקיבלה את השם ״אהבת אמת״.

אלפי בקבוקים, ואולי הרבה יותר, בושלו בכל רחבי הארץ. על כל אחד מהם הופיע סיפורו של נטע, סיפור גבורתו וסיפור האהבה שהביאה אותו לבחור, ברגע הנורא ביותר, בחייה של אירן.

במשך שבועות הגיעו לביתנו אנשים שלא הכרנו.
דתיים וחילונים.
אנשי ימין ואנשי שמאל.
אנשים מהנגב, מהמרכז, מהגליל ומהשומרון.
כל אחד הביא כמה בקבוקים שבישל בעצמו. כל אחד סיפר כיצד הסיפור של נטע הגיע אליו ונגע בו.
הם היו שונים זה מזה כמעט בכל דבר. אבל חיברו ביניהם אהבת האדם, אהבת הבירה ואהבת הארץ הזאת.
גם באזכרה השנתית של נטע, שאנו מקיימים ביום הולדתו, הם התגייסו שוב. לאחר האזכרה בבית העלמין עברנו למועדון בקיבוץ עינת וקיימנו בירגארדן, בדיוק כפי שנטע אהב וחלם.

חברים, בני משפחה ואנשים שפשוט הגיעו.
בשר טוב.
והבירות שבישלה הקהילה לזכרו.
דיברנו על נטע. כאבנו, צחקנו והרמנו כוס לזכר האהובים והגיבורים שאינם. ולצד הזיכרון, הרמנו כוס גם לחיי החיים.
בשבת האחרונה ראיתי את הדיווחים על השריפה הגדולה בחוות גלעד.
לרגע שאלתי את עצמי: מה יש לי בחוות גלעד?
ואז המשכתי הלאה. אל טרדות החיים ואל האחריות היומיומית שלי.

למחרת איילת התקשרה.
״זה נפתלי״, היא אמרה.
״הבית שלו, העסק וגן הבירה נשרפו״.

בבת אחת הכותרת הפכה לאדם.
תחושת כבדות הציפה אותי. ומבעד לתמונות האש והאפר הרגשתי כאילו נטע מביט בי ואומר:
אבא, עכשיו תורכם.
אנחנו נמצאים בימי בין המצרים. ימים שבהם המסורת היהודית מבקשת מאיתנו לזכור לאן עלולות להוביל שנאת חינם והתפוררותה של האחריות ההדדית.

ובעוד כמה חודשים תיכנס ישראל למערכת בחירות. שוב יהיו מי שינסו לשכנע אותנו שאנחנו מחנות יריבים. שהאדם שחושב אחרת מאיתנו מסוכן לנו. שהמתנחל, הקיבוצניק, הדתי, החילוני, הימני או השמאלני הם קודם כול התווית שהדבקנו להם.
אבל נטע ונפתלי מספרים סיפור ישראלי אחר.

סיפור על צעיר מכפר עזה שנוסע אל בחור בחוות גלעד כדי לקנות כשות וללמוד ממנו על בירה. על חברות שנולדה בתוך זמן קצר בין שני אנשים שהגיעו מעולמות שונים. ועל אדם מחוות גלעד שרתם לאחר השבעה באוקטובר אלפי ישראלים כדי להעניק מעט נחמה למשפחה מכפר עזה.

נפתלי ואני כנראה חושבים אחרת על לא מעט דברים. אנחנו חיים במקומות שונים, באים מרקעים שונים ואולי גם נצביע אחרת.
אבל לפני כל אלה, אנחנו אחים.

זו בעיניי הישראליות שעלינו לבנות כאן מחדש: לא ישראליות שמוחקת את המחלוקות, אלא כזו שיודעת לשאת אותן בלי למחוק את האדם שמולנו. ציונות שאינה רק אדמה, גבולות וסמלים, אלא גם אחריות, ערבות הדדית והבחירה לקום למען אדם אחר כשהוא זקוק לנו.
>>>>

[שיראל @Shirel_BE]

@hagaylo מפלח את הלב. תודה שאתה כותב. הלוואי ותדעו נחמה ונדע אנחנו להתעלות לרמתו של בנך.

[שיראל @Shirel_BE]

גברים בוכים במונדיאל
מכוּוצי אגרופים
מצמצמים עפעפיים
אוצרים כעס ועלבון
ורגע לפני
קול הבס סגר את המהדורה
והמדינה
באמצע משפט

עוד זה מדבר וזה בא
סעיף רודף סעיף
רצים רצים
על כר הדשא
על הכר
על הקרקע
ומתחתיה

[Barak Herscowitz @BarakHer]

הלוואי ש-50% מעבודת חברי הכנסת היתה כזו: עניינית, מקצועית, כזו ששמה מחנאות בצד ופועלת לתיקון עוולות והגנה על האזרחים שזקוקים למדינה, עם פרגון הדדי. לא 100%. רק 50%.

סחטיין לקטי שטרית, למירב בן ארי ולכל ח״כ שיודע/ת לשים, לפעמים, את המדון המחנאי שאוכל אותנו מבפנים בצד, ולזכור מה הוביל אותם מלכתחילה למשכן.