בשלב הזה, אני מניח שרוב מי שיקרא את המילים האלה כבר מבין שחוק המעונות הוא חוק רע, אבל תאמינו לי, אתם לא מתקרבים להבין כמה הוא חוק מעוות ואבסורדי. בואו כנסו איתי למחילת הארנב של אחד החוקים הכי מעוותים כלכלית ומתמטית שניסו להכניס אי פעם לספר החוקים הישראלי.
תקציר הפרקים הקודמים - החרדים ניצלו את הכוח הפוליטי שלהם בשביל לקבע מצב בו אברכים שלא התגייסו, לא מתכוונים להתגייס, ולומדים שלא על מנת לעבוד אי פעם, יחשבו כסטודנטים שזכאים לקבל סבסוד למעונות.
השילוב בין משפחות גדולות, העובדה שההכנסה של המשפחות האלו היא נמוכה (כי הבעל, מבחירתו, לא עובד), והזכאות לסבסוד, הביא כמעט מיידית את כל המשפחות החרדיות שזכאיות למעון היישר לדרגת הסבסוד הגבוהה, ולמצב אבסורדי בו *רוב* תקציב המעונות, כסף שנועד לתמוך במשפחות עובדות, עובר למשפחות בהן האב לא עובד מבחירה.
בעקבות העובדה שכיום אין מעמד חוקי לאברכים שדוחים שירות, בגלל שחוק הגיוס הקודם בטל (על פי מועדיו המקוריים, בלי קשר לפסיקות בג"ץ), נקבע שאי אפשר להמשיך ולהעביר להם כספים, על פי קריטריון שכבר לא קיים בחוק. האפשרות של משפחות חרדיות להמשיך בעסקה שהן התרגלו אליה אל מול המדינה, בה הם לא עובדים, לא מתגייסים, ומסובסדים באלפי שקלים בחודש, הסתיימה.
אוקי, אז מה הפתרון שבחוק, ומדוע הוא כל כך אבסורדי? כדי לעקוף את ההגדרה החדשה, החוק המוצע לא אומר "בואו נחזיר את הכסף לאברכים", כי זה לא אפשרי, אז הוא משנה את כל מטרת החוק מתמיכה במשפחות עובדות, לתמיכה בנשים עובדות. כלומר, לא משנה אם הבעל עובד, אברך, סתם בטלן, הקריטריון לכניסה למעון, ולזכאות לתמיכה בו, יהיה לפי האישה בלבד.
והנה הדובדבן שבקצפת - אם אנחנו בוחנים לפי האישה בלבד את העמידה בקריטריונים, האם נמדוד לפי האישה גם את גובה הסבסוד? לא ולא! כי אם היינו עושים את זה, גובה הסבסוד היה קופץ למשפחה הלא חרדית - שהרי בהרבה משפחות האישה היא זאת שמרוויחה פחות מהגבר, והוצאת הגבר מהחישוב של ההכנסה היתה הופכת את המשפחה בחישוב ל"עניה" יותר.
אבל באופן החישוב הזה, על פי האישה בלבד, הסבסוד לא היה קופץ לכולם, אלא יורד לסוג מאוד מאוד ספציפי של משפחות נדירות, כאלו בהן באופן יחודי ויוצא דופן, הגבר הוא מי שמכניס דווקא פחות מהאישה ומוריד את ממוצע ההכנסות. מצליחים לחשוב על אוכלוסיה בה המאפיין יוצא הדופן הזה קיים?
אז כן, החוק הזה מצליח לעשות את הבלתי יאמן - להמציא מצב בו הגבר לא רלוונטי לעניין הזכאות, וזה לא מעניין אותנו אם הוא עובד או בטלן, אבל מהרגע שהזכאות מתקיימת, לפתע הגבר מתייצב בשנית, ממלוא מעמדו הלא מוסדר, כדי להיות חלק מהחישוב של ההכנסה. האברך של שרדינגר. חוק שהונדס, כל כולו, כדי להחזיר את הסבסוד לאוכלוסיה שלא מתגייסת, שהגברים בה לא עובדים, ושמסובסדת, במעונות ובכלל, על ידי העלמת הגבר מהחישוב כשהוא לא נוח לחרדים, רק בשביל שהוא יצוץ, הפלא ופלא, שניה אחרי שהזכאות חושבה רק לפי האישה, כדי להבטיח שגובה הזכאות יהיה המקסימלי האפשרי.
חוק לא הגיוני, לא הגון, אבסורדי, ושבנוי כולו בשביל להחזיר את התמריצים שידאגו לזה שהאבות שמממנים לאבות החרדים את התענוג, ימשיכו לשרת ולשרת ולשלם להם, בזמן שהאבות שלא מוכנים להתגייס או לפרנס את עצמם ימשיכו בשלהם. לפחות הפעם, כבר לא טורחים לשים עליו כותרת שקרית של "גיוס".
חוק המעונות הוא חוק עוקף גיוס שנועד להנציח את הפטור ולאפשר לעסקנות הפוליטית להמשיך לממן את אי-השתתפותם של עשרות אלפי צעירים בנטל השירות.
לא אתן יד לחוק שמוריד את התמריץ היחיד שיש לצעיר החרדי להתגייס. במקום להוריד תמריצים, עלינו להוסיף כאלה ולקדם מתווה שלם שמי שלא משרת לא יקבל כלום מהמדינה. אני מצטער על כך שהמפלגה שלי, התנועה הלאומית ליברלית, בחרה לתמוך בחוק המנוגד למטרות ולערכי התנועה.
עַל הַיָּדַיִים שֶׁלָּכֶם!
הביטו בי,
אני רק קליפה דקה
לייסורי דאגה:
בן אחד בלבנון ואחד בעזה.
ואומרים לנו: אין אנשים - אין ברירה!
אז איך לא חוקקתם, אתם המנהיגים
מיד בשמונה האוקטובר חוק חד משמעי בלי היסוסים,
שמי שסרב להתגייס אין לו שום זכויות אזרח
והוא אוטומטית נדרש לשלם קנס ענק.
והייתם מתאחדים, קואליציה ואופוזיציה, פעם אחת לטובת האזרחים.
ונשבעים שעל גיוס חובה לצבא לעולם לא תיפול אף ממשלה.
כי אז היו מספיק לוחמים והיה לנו קצת זמן לנשום בין הסבבים.
אבל במקום זה ראיתי אתכם, בוועדת החוץ והביטחון, שלוש שנים מלהגים.
ומשקרים בשם התורה על מכסות או ייעדים.
ואם יקרה לילדים שלי משהו זה על הידיים שלכם שסרבו לחוקק חוק.
ואל תבואו אז לנחם בדמעות תנין ובמילים מכובסות.
כי מחר יום רביעי אתם מרשים לעצמכם
להביא חוק שאין בו פתרון לכוח האדם ושכולו פטור
רק בשביל להרוויח לכם עוד חודש שלטון.
אז דעו שביום רביעי אני אישית אתייצב בועדה
ואביט בעיניים של כל מי שיעז להצביע בעדו
ואדע - אם יקרה משהו לילדים שלי
זה על הידיים שלו.
אני קליפה לדאגה
חגי לובר
חצי העם
כבר מזמן
שהעם לא נחלק לשמאל לימין
ולא לבעד ביבי ולא למתנגדים.
כבר מזמן
שהעם הזה נחלק
למי שיש לו קרובים בלבנון ולמי שממשיך כרגיל את שגרת חייו.
ואלו שאין להם,
פנויים לדון ברצינות תהומית באיזו סאטירה טיפשית,
ופנויים לדון בתאריך הבחירות המדוייק.
ובמה אמר ההוא על ההוא בתוכנית "האח".
אבל מי שיש לו קרובים בלבנון,
אוזניו נחרשות בזמזום רחפנים,
ועיניו חרדות מכותרות בעיתונים,
וליבו ומוחו וגופו וכל קרביו
שואלות האם הותרו לפרסום קרוביו.
וכך מתנהל העם,
חציו שפוי וחציו מטורף
ורק לא הוחלט באופן סופי,
על מי התוית ומי הוא מי.
עוד הותר לפרסום,
חגי לובר
יפה שהרמטכ״ל מטפל בסוגיה של הפאטצ׳ים, חייב משמעת מוקפדת בצבא.
מתי הרמטכ״ל יטפל בדרגת האלוף של תומר ירושלמי, הפצרית לשעבר?? עד מתי היא תאותרג ולמה?
היא הודתה בכתב ידה ששיקרה לבג״ץ, שגררה את הפקודים שלה לארוע. אין מחלוקת שהמעשה הפלילי שלה גרם לפגיעה בבטחון ישראל.
קטע מהראיון עם אוסנת שאביה משה סרוסי ז״ל נתבע על ידי שיפוצניק פלשתיני שטען שבשל נפילה בחנות של סרוסי הוא בדיכאון לא יכול לגרור רגל. בבקשה הערעור להציג ראייה חדשה לעליון, סרטונים שמראים את השיפוצניק רוקד משחק כדורגל זה מה שקרה
י טבת.
יום נפילתו של דגן משה ורטמן.
דגן היה המפקד שלי בגולני 13.
הכל כבר נכתב על האיש שכל רצונו היה להיות בצללים. מאחורי הקלעים. ומותו הכואב שם את מפעל החיים שלו- הענווה, על הבמה. למען נדע כולנו איזו נשמה חיה פה.
דגן היה כולו צניעות אבל חד וחותך ומנהיג אחריו את כל מי שנפגש בו. מנהיג ומדביק.
דגן נהרג בעופרת יצוקה.
אחת האבדות הקשות של גדוד 13 ומי שיועד לגדולות בחטיבה.
דגן היה הופעה איך צריך לחיות. על מה צריך לחלום. איך לנהוג כלפי הבריות ומה זה שימוש תלמידי חכמים.
אחד היה דגן. אחד יחיד ומיוחד.
אהבתי את דגן מאוד.
הוא אחת הדמויות שהכי חסרות לי בחיים בכלל ובפרט בשנתיים האחרונות.
צרפתי פה קטע שכתב אבא של דגן, אלי, מתוך הספר המופלא שכתבה אחותו תמה בר נתן- ״באהבת עולם, דגן״.
Light will overcome darkness!
Lighting 2nd Chanukah candle from Hospital and praying for the recovery of all those injured in yesterday’s Bondi massacre.
מסתובבים בינינו המוני צעירים חרדים שאינם לומדים כלל, ומשתמטים מגיוס לצה"ל. והשאלה הגדולה היא איך רבנים גדולים בתורה מגינים בגופם על השקרנים האלה. איך הם לא אוחזים אותם בדש חליפתם, גוררים אותם לבקו"ם, ונוזפים בהם: "פרחחים, מחללי השם, בגללכם יוצא שם רע לכל לומדי התורה"?
Miao Gui and @OrbachRon summarise current structural and functional insights into conserved and lineage-specific MIPs, their roles in shaping ciliary architecture, and the consequences of their disruption on ciliary motility.
#JCSciliaSI
https://t.co/tQGszvk45T
בזכותם: זה הזמן להרכין ראש ולהודות לאלו שכל מה ששלנו – שלהם הוא
+++
אנחנו, שמאמינים במדינה הזו, ומשוכנעים שיהיה בה "עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב", זוכרים שישנה קבוצה שלעד תהיה לה מניית זהב בכל מה שיפרח ויצמח פה, בארץ הטובה שלנו https://t.co/UdqCx7hxil
חשיפת זהות מנהל ערוץ הטלגרם ״חדשות בטחון מהשטח ללא צנזורה״:
פניתי אליו לתגובה, הוא כתב שאין לו מה להגיב אבל ניסה לסגור איתי עסקה כדי שלא אחשוף את זהותו כי חשובה לו האנונימיות.
זוהי תמונתו. וזו דוגמה לפרסום אכזרי בערוץ הטלגרם שלו על התקרית ברפיח.
מוזמנים להפוך אותו למפורסם.
מחצית ממשפחות השכול ממסיבת נובה נגד השבתת המשק: “הכעס כלפי האויב”
על רקע יוזמת פורום אוקטובר ומטה משפחות החטופים להשבית את המשק ביום ראשון, מפרסמות היום (שישי) משפחות פורום “דין וצדק” המאגד מעל 150 ממשפחות השכול מטבח מסיבת נובה הצהרה נחרצת נגד המהלך.
לדברי המשפחות, צעדים כאלו בבחזיתות השונות, מסיטים את המיקוד מהאויב שביצע את הטבח ומעמיקים את השסע הפנימי.
“אנחנו נושאים כאב שאין לו מרפא,” נמסר מהמשפחות. “ב7 באוקטובר האויב ביקש להשמיד אותנו והוא האויב היחיד שלנו. אסור שאיש יעשה שימוש בכאב שלנו לצרכים פוליטיים או לפילוג העם”.
בפורום מדגישים כי הכוח הלאומי נבנה מאחדות ומחיזוק הלוחמים, הפצועים והנפגעים:
“עם שמחזיק ידיים אי אפשר לנצח. זה הניצחון האמיתי שלנו”.
המשפחות מצהירות כי ימשיכו להיאבק להקמת ועדת חקירה לאומית לאירועי 7 באוקטובר:
“את הכעס והזעם שלנו נפנה רק כלפי האויב ולא כלפי האחים שלנו”.