עמוס הראל כותב: "בשורה התחתונה, נתניהו רחוק מאוד מכל מה שהבטיח לציבור סביב המלחמה. בעניין איראן, הוא אינו יכול לצאת בפומבי נגד טראמפ ומסתפק בתדרוכים חלביים בכיסוי של מקורות מדיניים, שאינם מעזים לגלגל את האשמה על הממשל. בלבנון ובעזה, ההישגים הטקטיים של צה"ל, שהיו מרשימים בחלקם, לא תורגמו למציאות אסטרטגית קבועה ומשופרת, בשל חששו של ראש הממשלה להצטייר כפייסן או ותרן. מצוקת השופרות בתקשורת ניכרת. נראה שלשכת נתניהו עוד לא ניסחה את דף המסרים המעודכן, והשדרנים נאלצים להתפתל כדי לנסות ולחפות על הדיסוננס הברור לכל צופה ומאזין"
https://t.co/KBcFmkWwqD
אף אחד לא סופר את ביבי ואת ישראל במשא ומתן עם איראן בפקיסטן.
לטראמפ בוער לצאת מהמים העכורים בהורמוז כי יש בחירות אמצע כי מחיר הדלק במשאבה לא יורד, כי הציבור האמריקאי מתנגד למלחמה וכי השותפים שלו במפרץ לוחצים עליו.
יכול להיות שגורמים ישראלים עבדו קשה על המלחמה האחרונה
1/
מכתב של טייס שהופץ הבוקר:
מכתב לגלית דיסטל
מי הם נפולת הנמושות ?
=================
גברת דיסטל, את שמונית לשרה בזכות לשונך הארוכה, רצוי שתקראי בעיון דברים אלה:
"נפולת של נמושות" קראת להם, הם האנשים בזכותם את יכולה לחמם את יצועך בלילה.
בעודך מחפשת רעיונות חולניים נוספים על מנת להפיץ את שקרייך, "הם" טסים בלילות למשימות עלומות ברחבי המזרח התיכון.
אין לך כלים ,שכל ויכולת להבין מה זה לטפס באישון לילה לתא הטייס, להמריא עם מטוס עמוס בדלק ופצצות ולטוס למדינת אויב.
נסי להכניס למוחך – מנוע אחד, מאות קילומטרים של טיסה בשטח אויב לאתר מטרה, טילים נורים עליך, ואתה יכול למצוא עצמך תוך שניות, תלוי על המצנח בדרך לשבי.
את דיסטל, לא תביני לעולם מה זו אהבת המדינה אשר למענה אתה מוכן להקריב את חייך, ואין ברשותך כלים להבין מה זו רעות מצד אותו טייס מסוק שמוכן להסתכן ברמה הזויה, על מנת לחלץ כוח של סיירת מטכ"ל, פצועים של גולני או טייס שנפל.
אותם "שמאלנים בוגדים" ו"נפולת הנמושות" הם אלה שהשמידו את חילות האויר של מצרים, סוריה וירדן ב 67, הצילו (כן הצילו) את מדינת ישראל מכיליון, הגנו על גבולותיה ב 73 , הביאו את הכוחות לאנטבה, העלו את יהודי אתיופיה השמידו את הכורים הגרעיניים בבגדד ב 81 ובסוריה ב 2007 , וממשיכים בהתמדה וללא הרף במלאכתם החסויה מדי יום.
13 בחורים מבני הקורס שלי נפלו כטייסים ואת לא תחללי את זכרם.
לכי דיסטל , דברי עם הממשלה המופרעת שאת חלק ממנה, ממשלה הנשענת על משתמטים ,נוכלים, שקרנים וגנבים, ותסבירי להם, שכאן במדינה תהיה דמוקרטיה עליה אנו נלחמים, בכל מחיר.
בבקשה להפיץ!!!!!
כל דאלים מלך בישראל 📷 נ.מ.
להפיץ בכל הכח !!!!!!!!!
עתרנו לבג״ץ!
כמו שהבטחתי, אנחנו ממשיכות במאבק נגד הביזה והפקרת חינוך ילדינו.
יחד עם חה״כ אורית פרקש הכהן ו׳משמר החינוך הממלכתי׳ הגשנו הבוקר עתירה לבג״ץ נגד הממשלה והכנסת בדרישה להוציא צו ביניים שיעצור את יישום תקציב החינוך וחלוקת הכספים הקואליציוניים לשנת 2026.
אנחנו פונות לבג”ץ כדי להבטיח שכספי הציבור לא יופקרו ושהשרידות הפוליטית של הממשלה לא תבוא על חשבון כלכלת ישראל ועתיד ילדינו.
לא נוותר. התקווה תנצח.
@FarkashOrit@mishmar_hinuch
העיתונאית שרון כידון בקטע גאוני בחדשות 13, אדוני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו - תתמודד בבקשה עם האמת העצובה, אבל האמת היא אופציה.
(מתוך עמוד האינסטגרם של שרון כידון)
@netanyahu@newsisrael13
איך זה שכוכב אחד לבד / בני ברבש
לאחרונה אני מרבה לחשוב על גלי בהרב-מיארה.
אני למשל חושב איך היא תתעורר מחר בבוקר.
אני חושב: היא בכלל הצליחה להירדם עם כל מה שיושב לה על הראש, ועל הלב.
אני חושב: ואם תתעורר, איך יהיה לה כוח לצאת מהמיטה.
היא בטח כל כך עייפה ומותשת.
עם כל הסימנים הכחולים והחבלות המִתרבות, והפגיונות הננעצים בגבה חדשות לבקרים.
אני נורא מודאג: מהיכן תשאב את הכוח לצאת מהמיטה. ואז לעטות על עצמה את השריון הכבד והחבוט מהמכות הניחתות עליו בעוצמה.
איך תמצא את הכוח לארוז, שוב, את הפלס ומאזני הצדק ומאין תשאב את הכוחות להיכנס איתם לזירת הגלדיאטורים, למאורת הפריצים, למחששת השחיתות והריקבון.
איך תצליח להתגבר על נחשולי השנאה המוטחים בה? להתייצב מול המתקפה הברברית של חיות הפרא המתנפלות עליה בניבים חשופים, בעידוד כנופיית הקיסר המשתוללת בטריבונות.
והקיסר. הו הקיסר ואשתו ובנו וסריסיו מסמנים בבהונותיהם כלפי מטה ודורשים מהלוחמים בזירה להקיז את דמה. להתיז את ראשה.
אני חושב על הריאות שלה. איך היא מצליחה לנשום כשהלחץ המופעל עליה גובר והמהלומות הניחתות עליה מתחזקות.
והלב של גברת בהרב-מיארה, איך הוא לא מתפוצץ לה לרסיסים.
אני חושב על האומץ, הכוח והנחישות הנדרשים להיכנס שוב ושוב לישיבות הממשלה כשמטר של גינויים, עלבונות ואיומים מוטחים לעברה.
אני חושב: איך היא מעיזה, למען השם. כוכב אחד לבד.
ואנחנו שממש לא לבד, אנחנו לא מעיזים.
בשיחות סלון, או בפינת הקפה בעבודה, או במעלית עם השכנה שהבן שלה בעזה או בכל המפגשים האחרים שבהם מדברים על המצב ומישהו מעלה השערה מסמרת שיער כמו: יאריכו את השרות הסדיר לארבע שנים והחרדים יקבלו תוספות אסטרונומיות בלי להתגייס לצבא והערבים גמורים, לא יתנו להם לרוץ לבחירות.
בשיחות כאלה אחדים ישתקו ואחדים יהנהנו בייאוש, ותמיד יהיה מישהו שינסה לעודד ויגיד לחבריו שהיועמ"שית לא תיתן להם. הוא יגיד יותר מזה. הוא יגיד: אין מצב. אתה מדבר שטויות. זה לא יעבור אצל היועמ"שית. וכולם יירגעו, וימשיכו ללעוס את הסטייק הרך בשקט או ללגום מהמקיאטו.
אני חושב: איך זה שציבור של שלושה ארבעה מיליון איש מסתתר מאחורי גבה של גברת אחת ויחידה. איך זה שאנחנו משאירים אותה לבדה בחזית. אישה אחת מול שיטפון של מפירי חוק ומחרחרי מלחמה.
צה"ל נכבש, והשב"כ נכבש, והמוסד נכבש, ובית המשפט מקרטע, והמשטרה נכבשה ומגילת העצמאות שרופה והקופה הציבורית מלוסטמת והדמוקרטיה שחוטה ומדממת והמחאה גוססת ונותר רק עוד מעוז אחד העומד על תילו – מגדל שמירה אחרון שמסרב להוריד את דגלי המשפט והחוק מעל התורן – מגדל השמירה שממנו מנהלת היועמ"שית את הקרב מול כנופיית הפשע השולטת בישראל.
אני לא מצליח להבין מהיכן היא שואבת את תעצומות הנפש ועוז הרוח לקום, לנסוע לעבודה ולהיכנס מדי יום ביומו למאורת הפריצים.
ואני מתפלל שלא ייגמר לה האוויר ולא יתפוצץ לה הלב. ולא יתרסק השיריון.
נשימות עמוקות, גברת בהרב-מיארה. ותורידי את קצב הלב, הוא מזרים דם למדינה שלמה.
ואני רוצה להודות לה ולבקש ממנה להחזיק מעמד כי עושה רושם שאנחנו כבר לא.
( היום בהפגנת התמיכה השבועית ביועמ״שית, שהחלה במאוחר בשל אזעקה)