תראו הפועל, הנה מה שסיכמנו
עונת 25/26 היא עונה בלתי נשכחת, עם הרבה רגעים קסומים שנחקקו בזיכרון שלנו ושל ילדנו - אבל מעל הכל, נזכור שצבענו את הארץ בצבעי אדום ולבן, עונה בה הפועל תל אביב הגיעה לכל מגרש ושמה את כל הלב ביציעים ועל הדשא. ניצחנו את כולם, גם את הפסימיות שלנו.
העיר תל אביב-יפו נצבעה אדום, אצטדיון הפועל על שם האחים בלומפילד חזר להיות המבצר המפחיד והמוכר, חזרנו לאירופה – וזוהי רק ההתחלה.
אוהדות ואוהדים, יקרות ויקרים, אתמול שוחק המשחק האחרון בבלומפילד לעונה זו. תסתכלו עלינו, על הילדים האדומים, המשפחות, על העוצמות והרגש שרק הפועל תל אביב יכולה לייצר - ותהיו גאים.
זה של כולנו.
תודה על התמיכה, על הצבע, על הרגעים ❤️🤍
עוד לא סיימנו!
מי הם עשרת הצדיקים שהובטח להם בעודם בחיים, שיכנסו לגן עדן?
זה אחד הציטוטים המפורסמים ביותר מחגיגה בסנוקר,
למרות שראיתי את הסרט אינספור פעמים אני לא זוכר את התשובה,
אבל אם הייתם שואלים אותי או כל אחד אחר, לפני שבועיים או חודשיים או שנתיים מי הם האוהדים שהובטח להם עוד בחייהם להכנס להיכל התהילה של שער 5 אז קרוב לודאי שהשם עומר חרמש היה מופיע בטופ 5 של כולם.
אני לא חושב שאנשים מבינים באמת עד כמה התרומה שלו לאיך ששער 5 נשמע, נראה ומתנהג ב20 שנה האחרונות היא עצומה,
הבנאדם הפך את היצוריות ללגיטימית,
בעצם סליחה, הוא הפך את היצוריות למבורכת,
רק מעצם קיומו נטול המסכות (עוד הרבה לפני הקורונה) הוא איפשר לכל כך הרבה מאיתנו ומסביבנו להיות הגרסה האמיתית ביותר שלהם מבלי להתבייש.
כמה אנשים אתם מכירים ביציע רק בכינוי שלהם?
כמה ילדים בני פחות מ20 יש עכשיו בגוש עם כינוי שלא קשור בכלל לשם שלהם?
אין לי ספק שלעומר שהסתובב כבר לפני יותר משני עשורים בפורומים ובשארית ישראל וקרא לאנשים בשמות שהוא החליט שהם שלהם יש חלק בזה. (זכיתי להתהדר בשם "הבריון")
כמה ילדים הוא אסף ולקח ברכב המקרטע שלו למשחקים?
ולא כאלה שגרים לידו או על הדרך, אלא כאלה שהוא שיקר להם ��הם גרים על הדרך רק כדי שתהיה לו את הזכות הענקית לקחת עוד אוהד צעיר למשחק ולגרום לו להידבק במחלה שלנו?
כמה מהם אולי היו מוותרים על הפועל אם לא היה להם את עומר שיקח אותם? אולי היו הופכים בכלל לאוהדים של קבוצה אחרת כי השכן היה לוקח אותם לשם?
הקהילה של הפועל כמו שהיא היום נבנתה בפורומים של תחילת שנות ה2000, דאבל, מסע אירופאי והמון המון קליק קליק,
עומר ללא ספק היה אחד מאלה שדאגו שתמיד יהיה טראפיק, בכל יום ובכל שעה, תמיד מצחיק, תמיד משוגע, תמיד מוצא יריבויות חדשות כדי לעשות עניין (בלאדבראדר, אלפקה, יומי גמבש ועוד רבים וטובים) ואולי אפילו אחראי לזה שאני למדתי שאפשר לומר הכל בלי פילטר...
בכל משחק היה עובר בין כולם בחוץ, בפנים, מחלק כיפים, צועק, מחבק... אם התייחס אליך אז בטוח שאהב אותך, פיו וליבו היו שווים תמיד.
מה היה אומר אם היה יודע שאתמול בהלוויה הוא נקב�� ליד חולצה של מכבי ובקהל היה את חולדאי? עדיף לא לחשוב על זה,
זה קיצוני אפילו לדמיון שלי.
זו שמחה ואושר שהפועל ת"א ועומר חרמש מצאו אחד את השני, ששער חמש וחרמש מצאו אחד את השני,
הם נתנו כל כך הרבה מ��מעות זה לזו וזה לזה, כל כך מילאו ברגש.
נגע בכל כך הרבה אנשים, לטוב ולרע,
את התמונה היחידה שיש לי ממשחק הדאבל בטדי הוא צילם, עם הטלפון שלי, אבל לא כדי לצלם אותי,
הוא כיוון אותו אלי אבל רק כדי לתפוס תמונה נדירה של הפרצוף של בלאדבראדר שעמד לפני,
יש דברים כאלה תגידו לי?
מטבעות לשון שטבע וישארו איתנו,
מריצה, זרקה שיבה בשיערו, העשב המתוק, הרבעות וכמובן השורה האלמותית שילדים שלא נולדו כשהמציא אותה כבר שרים
"פאנן הרג שישה מיליון"
עומר חרמש היה דמות מסרט, כוכב של סרט וחי בסרט,
וכמו חייו אז גם מותו לא היה שגרתי,
אפילו הטריל אותנו מלמעלה איזה שבוע וחצי שאולי הוא חי,
אז מי ש��יה אגדה עוד בחייו כמובן שיהיה אגדה גם אחרי מותו,
והתפקיד שלנו, כמו בכל האגדות, הוא להמשיך ולספר כדי שלנצח נזכור.
הפועל זוכרת: סיפורו של יאיר אליהו ז״ל 🕯️
הילד שהיה, התשוקה להתגייס ללוחמה, הקשר ההדוק להפועל וההנצחה המרגשת שמוקמת לזכרו: חווה ויניב, הוריו של יאיר, בשיחה מרגשת לזכר בנם האהוב.
הראיון המלא >> https://t.co/yTLMYSi45t
שימו לב לדברים המטרידים שכותב יאיר ליפסקי אופז:
אני הוצאתי את המצלמות של כפר עזה - או יותר נכון את הזיכרון של המצלמות (ה-VCR) ביום שלישי בבוקר, ה-10.10.23. הם הועברו ליחידה מטכ"לית עלומה.
אף אחד לא פנה אלי.
*מו��מנים להפיץ לגורמים הרלוונטיים* - לקהילת כפר עזה ולכל אזרחי ישראל מגיע לקבל את כל המידע - ולגלות מה קרה.
בקצרה, הגעתי עם הצוות שלי ביום שני בלילה לכפר עזה, בהתחלה לתחנת הדלק-דור אלון. בהמשך הלילה התקדמנו ותפסנו את השער של הקיבוץ.
בשלישי בבוקר, פתאום הגיעה חוליה של אנשים מבוגרים יחסית, לבושים חצי אזרחי-חצי צבאי. הם שאלו אם יש פה מישהו שמכיר את הקיבוץ?
אני מכיר.
כפר עזה הייתה לי לבית - גרתי בקיבוץ בשנים 2018-2019, הדרכתי את כיתות ז'-ט' בחטיבון למשך שנה, הקמתי שם מיזם חברתי והגעתי מספר פעמים לביקורים גם לאחר מכן. מקום יקר מאד לליבי.
החבר'ה מהיחידה המטכ"לית אמרו שהם צריכים להגיע למזכירות. שאלתי מה הם מחפשים? הם אמרו שהם צריכים לקחת את הVCR (איפה שמאוגד כל הזיכרון של המצלמות). והוא נמצא במזכירות הם טענו. היה נראה שהם יודעים מה הם אומרים.
אז יצאנו חוליה מהצוות שלי וכ-3 חבר'ה אם אני זוכר נכון, מהיחידה המטכ"לית העלומה, למזכירות הקיבוץ. המזכירות הייתה כמעט לא נגועה. אני זוכר שפתחתי דלת של חדר במזכירות ממנו פרץ ריח של נייר חדש. הכל היה מסודר בחדר, החדר לא ידע מה קרה בחוץ. הזמן עמד בו מלכת.
הפכנו את המזכירות ולא מצאנו את ה-VCR.
חשבתי להתקשר לאנשים מכפר עזה לשאול אבל בטיפשותי השארתי את הטלפון שלי בבסיס, מתוך מחשבה שאני נכנס למלחמה וחונכתי ביחידה, שאת הטלפון משאירים בברוס בבסיס. לא הבנתי שזו מלחמה אחרת.
באמצעות טלפון של חבר מהצוות, בדרך לא דרך הגעתי למישהי שעבדה במזכירות. היא ידעה שהVCR לא במזכירות - אלא בחמ"ל.
לא הייתי אף פעם בחמ"ל אבל זכרתי ��מעומעם את מיקומו - מתחת לחדר האוכל, מול המועדון לחבר.
בניגוד למזכירות שנמצאת יחסית בכניסה לקיבוץ החמ"ל נמצא ממש בלב, ליד חדר האוכל, וחששתי שניתקל במחבלים או אאלץ לראות גופות של אנשים שאני מכיר.
הגענו עם ההאמר במהירות ל"פיאצה" - הרחבה הקרובה לחדר האוכל ושם פרקנו. בכניסה ל��מ"ל היו מונחים רימון דרוך וRPG של חמאס שלמים. עברנו לידם בתקווה שלא יתפוצצו עלינו. היה שכפ"ץ זרוק בכניסה לחמ"ל עם כתם דם.
נכנסנו פנימה להסתעפויות החמ"ל ולהפתעתנו - המקום - כמו המזכירות היה לא נגוע. ובינגו - מצאנו את הVCR.
החבר'ה מהיחידה המטכ"לית אספו את האמצעים, ונעלמו כלעומת שבאו.
אני בוחר להאמין שאולי בגלל הבלאגן באותו שבוע דברים נעלמו, אבל אולי ניתן להתחקות אחריהם?
בכפר עזה נרצחו, 2 חניכים שלי - רותם ויונתן קוץ ז"ל, וכל משפחתם הנפלאה. בכפר עזה נרצחו הורים, אחיות ובני משפחה של חניכים שלי, וחניכה אחת שלי נחטפה ושבה בעסקה הראשונה.
ביתי שהיה ב"דור צעיר", נשרף ונה��ס.
חשוב לי ממש לדעת מה היה שם.
שבת שלום.