האמא המופלאה שלי
--
היום הודיעו שאמא שלי מקבלת פרס מפעל חיים של אקו"ם. בגלל שהיא זקנה מצחיקה היא כתבה בקבוצה המשפחתית, "זה שהגעתי לגיל 91, זה כבר סוג של מפעל חיים."
זה היה שנון, אבל לא נכון. היא הכי ראויה בעולם. אבא היה אומר לנו תמיד, "עם כל הרעש שיאיר ואני עושים, בסוף נהיה רק כוכבית ליד השם שלה." הוא צדק, מפני שתרבות היא הרבה יותר חשובה מפוליטיקה וגם שורדת הרבה אחריה.
למי שלא מכיר, אמא קיבלה את הפרס על ספרים שהם נכסי צאן ברזל ישראלים כמו "גיא אוני", "כחרס הנשבר" ו"חוות העלמות", וסדרת המותחנים על ליזי בדיחי, עתונאית המקומונים מהדרום, ומחזות ששינו את התיאטרון כמו "רכוש נטוש" ו"מפעל חייו", וגם מפעל שלם של תרגומים וספרי ילדים וסיפורים קצרים מופלאים.
אמא נולדה בעיירה לא גדולה בשם תל אביב, ב-1934. מדינה עוד לא היתה, אבל תרבות ישראלית החלה כבר להיווצר. הדור שלה לא ירש את הישראליות – הוא עיצב ובנה אותה. "גיא אוני" ו"חוות העלמות" יצרו את הזכרון הקולקטיבי שלנו לגבי העליות הראשונות, "רכוש נטוש" ניסח את המושגים שלנו על משפחה ומאבק בין דורי, "אצל באבו" גילה לראשונה לקורא הישראלי את החצר האחורית של העובדים הזרים.
זה תמיד היה מצחיק, ורומנטי, ולפעמים אפל ("למה היא תמיד הורגת בסוף את הגברים?" התלונן אבא), וגם מותח ומורכב ומלא רבדים. להבדיל מהדור שבא אחריה היא לא כותבת על עצמה ועל עולמה הפנימי, אלא מקפידה על דברים כמו עלילה, ודמויות, ועל העולם שבחוץ. היא כותבת בעברית שגבולותיה נמתחים עוד ועוד, עד שהם נוגעים בתנ"ך ובעגנון ובלאה גולדברג (שהיתה המורה שלה לספרות), וגם זולגים לשייקספיר ו"חוג בלומסברי" וט.ס.אליוט והשטויות של הילדים שלה שמשחקים בחצר. מכל העושר הזה היא יצרה מרקחת חדשה ומשכרת שגדלה יחד עם המדינה.
היא תצלצל אלי אחרי הטקסט הזה ותגיד לי, "אני מבינה שכתבת את ההספד עלי," אז כדי שיהיה ברור שאנחנו חושבים שהפרס הזה הוא רק ההתחלה, אני רוצה לציין שהיא גם עושה את הבלינצ'ס הכי טובים במזרח התיכון, גורמת לנינה שלה לצחוק עד כאב בטן, יודעת יותר מכולנו בחידוני טריוויה, ובעיקר אנחנו יודעים שיום אחד היא לא תענה לנו לטלפון, ונהיה מאוד מודאגים, אבל אז יתברר שהיא שוב התחילה לכתוב משהו.
גאה בך מאוד אמא שלי, מזכיר לך רק שהרבה זמן לא עשית לנו "מאקוש טאצטה". זה שאת סופרת דגולה וכלת פרס אקו"ם למפעל חיים לא אומר שלא מגיע לנו איטריות מתוקות בחמאה, מקורמלות בסוכר, עם פרג וצימוקים.
עוד סיבוב של ססמאות ושקרים במועצת אירופה. הפלסטינאים לא מפספסים הזדמנות להכפיש. הצעדה בעזה היא לא של פעילי שלום - אין אף חבר פרלמנט פה שיסכים שפעילי טרור יפלשו לארצו. לצערי בריק המדיני שנוצר המצב רק מסלים.