Die Bemühungen in Großbritannien, Boy George und seinen Song „We will dance again“ zum Schweigen zu bringen.
Schaffen wir es, das Video einmal in die Welt hinauszutragen?
אנחנו מנסים להבין מי ההרוג. קולטים את בוזגלו שוכב, יפה כהרגלו, שליו כמעט כמו היום בו הגיע עם ליטל ארוסתו אליי לבית-הפנקייק והיה גאה בפינוקים שהרפענו עליה וקרץ לי בחיוך המדהים הזה. הטלפון מצלצל בכיס של אבי, אני מוציא את הנייד על הצג אני רואה ״אמא״. לא עניתי, לא הייתי מוכן להיות זה שיגרום לה להבין.
לזכרו של אחי לנשק גיבור ישראל רס״ל אבי בוזגלו הי״ד
אבידע בכר, תושב בארי שאשתו ובנו נרצחו בטבח השבעה באוקטובר, זועק בעקבות מתווה ההסכם של מועצת השלום ברצועת עזה: "שלום? גם אחרי כמעט 3 שנים, עדיין לא הבנו שום דבר. כולם בעזה מחבלים טרוריסטים עד האחרון שבהם. מי שלא מחבל - לא קיים. יש להם מטרה אחת - שלא נהיה באדמה שאנחנו יושבים עליה כרגע"
#יומן_צהריים
@Idotauber
אני רוצה להבין פה משהו, האדיוט הזה העדיף להשאיר בנות יהודיות בשבי חמאס, כשהנוחבות *אונסים אותן* והוא מודע לזה לחלוטין, כי לדעתו זה ישתה בהם, אז הוא השאיר אותן לאחרכך? זה מה שהוא אומר פה בעצם?
זה פשוט מקרה שובר לב!
בר בכור אסרף איבד בטבח במסיבת הנובה את חברתו הטובה לירון ברדה שהייתה מנהלת הברים במקום ובזמן הטבח נשארה בזירה להעניק עזרה ראשונה לפצועים עד שנרצחה.
במשך כמעט 3 שנים בר סחב איתו את הכאב על אובדנה של לירון.
בשבת הוא לא יכל יותר, הגיע לקבר של לירון ושם לצערנו שם קץ לחייו.
וצריך להגיד את זה- בר הוא קורבן עקיף של השבעה באוקטובר ושל מחבלי חמאס!
כולנו חייבים להיות עירניים לכל אלו שמתמודדים עם פוסט טראומה מהמלחמה ומאותו יום ארור, אלו שנושאים איתם פציעה שקופה, אלה יכולים להיות לוחמים שחזרו מהחזית, שורדי נובה, או אנשים פשוטים אחרים במדינה שחייהם התפרקו והנפש שלהם נפגעה קשות מאז אותו יום ארור... אפשר להציל חיים וחייבים לעשות הכל כדי להעניק להם סיוע.
"בעקבות ההטרדות המיניות שהיו שם, ידענו את זה בזמן אמת..."
"ידעתם את זה בזמן אמת?"
"כן."
"ידעתם מה הן עוברות בזמן אמת?!"
"כן."
"ידעת אגב, שבגלל זה - בגלל הפגיעות המיניות - החמאס לא רוצה לשחרר אותן?"
"כן. רוצה להשהות אותן. ופה המחשבה שלי היתה ש... לא נכון לחנך אותם. נכון לשטות בהם. ההצעה שלי היתה... אנחנו מבינים שיש לכם בעיה זמנית, בואו נעבור לקטגוריה אחרת."
היי אמילי, דורון ורומי. היי לירי, קרינה, דניאלה ונעמה. היי ארבל ואגם. היי, ההורים של נעה, ההורים של ענבר, ההורים של עדן וההורים של כרמל.
צפו בקטע הזה מהתכנית "פגישה" של רוני קובן, ששודרה בפברואר 2026 ותנו ל*זה* לשקוע:
נשים חטופות הן "קטגוריה" וניתן לסחור בהן ולשטות בחמאס בעזרתן, כל זה בזמן שהן עוברות גיהנום יומיומי, חוות התעללות וגופן מחוּלל בידי הנאצים ששבו אותן, כי החמאס רוצה "להשהות אותן" ו"לא נכון לחנך אותם" ולפוצץ את העסקה שהם חוזרים ומפרים.
מי הפקיר אתכן לזרועות השטן כנגד דעתם של כל הנוגעים בדבר?
איך הקטע הזה לא מתפוצץ לכל עבר?!
איך ייתכן שהלמלם הזה מקבל לגיטימציה בסקרים?
איך זה יכול להיות שאף אחד לא קם לזעוק את זעקתכן???
זהו סיפורו של סמל יותם הלל ז"ל.
יותם בנם של דורית ואלדד, נולד וגדל במושב ברקת, אח קטן לדנה, אוריה, רוית ואדיר. כבר מילדותו היה מלא אור ושמחת חיים- שובב, אנרגטי, עם חיוך כובש ונוכחות שסחפה אחריה כל מי שפגש בו.
הוא תמיד היה מוקף משפחה אוהבת וחברים רבים. יותם היה מנהיג טבעי, כזה שמוביל בלי להתאמץ- מצחיק, דואג, מחבר בין אנשים.
כבר בגיל צעיר הציב לעצמו מטרות ושאף רחוק. הוא עבד קשה כדי להגשים חלומות, שיחק פוטבול אמריקאי בקבוצת "זאבי קריית אונו", ולא ויתר, גם כשהיה צריך להוכיח את עצמו יותר מאחרים. בהמשך גילה את אהבתו למוזיקה, למד להיות די-ג'יי והפך לדמות שמרימה אנשים, משמחת ומחברת. המשפט שליווה אותו היה: "תצחק כאילו אין מחר ותחייך כמה שאפשר".
יותם היה בן מסור, אח אוהב אחיין אהוב וחבר אמיתי. תמיד נתן מעצמו, תמיד היה שם בשביל אחרים, עם לב גדול ורצון כן לעשות טוב.
ב-7.12.2022 התגייס יותם לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת הנח"ל, בפלגת "עורב". הוא היה לוחם אמיץ, נחוש ומסור, כזה שלא מפחד להיות ראשון- באימונים ובשדה הקרב.
בשבת של ה-7 באוקטובר 2023, עם פרוץ הטבח, הוקפצה יחידתו ללחימה בקיבוץ כפר עזה. יותם וצוותו נכנסו אל לב זירת הקרב, אל בתים שבהם התבצרו מחבלים, ופעלו באומץ ובנחישות תחת אש כבדה.
במשך יומיים ארוכים וקשים ניהלו קרבות עיקשים, בית אחר בית, והצילו את חייהן של משפחות רבות. גם ברגעים המסוכנים ביותר, יותם היה שם- מוביל, נכנס ראשון, לא מהסס.
במהלך משימת טיהור נוספת, נכנס עם חבריו לבית נוסף. מיד עם הכניסה נפתחה אש כבדה. יותם, שהיה בחוליית החוד, כפי שהיה תמיד, נפגע ונפל במקום.
יותם הלל נפל ב-9 באוקטובר בגיל 19, והותיר אחריו משפחה, חברים וזיכרון של אומץ, נתינה ואהבת חיים גדולה- אור שלא יכבה לעולם.
נזכור אותו תמיד!
יהי זכרו ברוך גיבור ישראל🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.
7.10, השעה 08:00 בבוקר.
"אימא, יורים עלינו."
אלה היו המילים האחרונות שעדן הספיקה לומר לאמה בטלפון, לפני שהשיחה נותקה.
כעשר דקות לאחר מכן היא שלחה הודעה אחת בלבד:
"אני אוהבת אתכם."
הוריה מיהרו להשיב:
"שמרי על עצמך. נשיקות."
עדן כבר לא הספיקה לראות את ההודעה.
זהו סיפורה של סמ"ר עדן אלון לוי.
עדן, בת 19 מנירית, הייתה מ"כית טירונים בבסיס זיקים ולוחמת חילוץ והצלה. באותו חודש היא הייתה אמורה לצאת לקורס קצינים. באותה שבת הייתה בתורנות, ובשעה 06:00 עלתה לשמור בעמדת השער מול גבול עזה, יחד עם טירון מפלוגתה.
כעבור חצי שעה החלה מתקפת הטרור.
עשרה מחבלים חמושים ברובי סער, מטולי RPG ורימונים הסתערו לעבר השער. הדבר הראשון שעדן עשתה היה לדאוג לחייל שהיה איתה.
היא הורתה לו לרוץ למיגונית ולהציל את עצמו. היא, לעומת זאת, נשארה בעמדה.
עם נשק קל בלבד, מול כוח גדול ממנה בהרבה, היא השיבה אש, בלמה את המחבלים פעם אחר פעם ולא אפשרה להם לפרוץ פנימה. במשך כשעתיים נלחמה בגבורה בלתי נתפסת, עד הכדור האחרון.
בזכות עמידתה האמיצה ניצלו כ־90 טירונים ששהו בבסיס, עשרות אזרחים שהסתתרו בו, וגם קיבוץ זיקים הסמוך. המחבלים נבלמו בשער ולא הצליחו לחדור.
עדן נפלה באותה עמדה שעליה הגנה. יחד איתה נפלו בקרב חמישה מחבריה לסגל.
רגע אחרי שהספיקה לכתוב למשפחתה "אני אוהבת אתכם", היא בחרה להישאר ולהילחם כדי להציל אחרים.
עד הכדור האחרון.
💔
לזכרה.