שכנים אמרו לי שכל בוקר אנשים עם חלוקים לבנים ומבחנות באים למגרש של תע"ש. הדחקתי. עד שהתחלתי להרגיש סחרחורות, עברנו למבשרת ציון.
https://t.co/b0jVjkeGlx
למזלי, עד עכשיו מצאתי מתנדבים במשפחה. אבל כשזה עולה, כל שנה באביב, אני חושבת: מה אני עושה כאן? אני שונאת את מבשרת. ועכשיו, יום או יומיים מלחמה.
https://t.co/b0jVjkeGlx
לעולם לא אבין במה ההייטק עדיף על אופנה. לעולם לא אבין גם את ה"פנו-אל תפנו לנשיא ארה"ב. אני מקווה שהממשלה הבאה, שלתקוותי לא תהיה ממשלת נתניהו, תיתן את דעתה גם על זה.
https://t.co/52OCNOuiU9
מה שהיה ייחודי בחופשה הזו הוא שלא יצאנו מהמלון. לא רק שלא נסענו לשום טיול ברגל, לא יצאנו אפילו לטבריה. זה עוד לא קרה לי. עייפות גדולה.
https://t.co/JMHejjsTD3
אנחנו מגיעים לשם כל המשפחה, הילדים, הנכדים ובנות זוגם. זה החופש היחיד שלנו כל שנה. ואיך אני אומרת לילדים? זה על חשבון הירושה שלכם. באופן נדיר, הם מסכימים.
https://t.co/JMHejjsTD3
מה יש שם, במסעדה הערבית אחרי צומת גולני, שאני כל כך מתה עליה. בסך הכל סלטים ערביים, קפה תורכי ועוגות. אבל רואים את כרמי הזיתים.
https://t.co/CE7NA01qo6
עוברים ליד שייך אבריק. אני עושה היי לאלכסנדר זייד על הסוס. ואז עושה היי להוריי הקבורים בבית הקברות של השומר. ככה כל פעם שעוברים שם.
https://t.co/CE7NA01qo6
מכאן לטבריה זה כבר די קרוב. נוסעים בכבישי הגליל, עוברים בתוך כפר ערבי שאני לא זוכרת את שמו ולא מצליחה לאתר. יורדים לצומת מגדל, ומשם ישר לטבריה, הכינרת הכחולה כמעט תמיד בצד שמאל. עד שמגיעים לסמטאות העיר. אז, דונלד חברי הטוב, אל תהרוס לי בבקשה.
https://t.co/CE7NA01qo6