נזכרת בפעם בסרט טבע על אנטרקטיקה דיברו שם על כך שלפעמים פינגווין אחד, בלי סיבה מוסברת מאבד כיוון והולך אל פנים היבשת במקום לחוף, הפינגווין לא מסתובב ובסוף נעלם לשאר הפינגווינים. בסרט ראו שני מדענים יושבים ומסתכלים ללא מעש על פינגווין אחד כזה.
לפעמים אני מרגישה כמו הפינגווין הזה
לא מפסיקה לבכות כבר שלושה ימים. זה כל כך הרבה ביחד, האבדן, הפחד וחוסר הוודאות של ההפלה שעוד לא קרתה, החזרה לניסיונות, הכסף, ומעל הכל החיים שכבר התחלנו לתכנן ולדמיין ולא יהיו. איך ממשיכים הלאה כשהדבר שהכי רצית כבר היה אצלך ופשוט נעלם.
@AmirRachum תודה, זה באמת כאב גדול מדי להכיל לבד, גם כולם ישר רואים עלי שאני לא בסדר, אז בסוף יצא שסיפרתי ליותר אנשים ממה שחשבתי, לפעמים זה מרגיש חשוף מדי, לפעמים זה מרגיש טוב.
באמת שחוסר הוודאות של השבועות הראשונים להריון זה אחד הדברים הקשים. את יודעת שהכל עוד מאוד לא יציב, עוד אין תחושות, עוד לא מדברים על זה כל כך. כל תחושה פתאום מקבלת מלא פרשנויות, את יוצאת וצריכה להסתיר שאת לא שותה
יש לנו כמה שנים איזו בדיחה פנימית על לאחל אחד לשניה שיהיה אבטיח (כן זה מפגר, ככה זה בדיחות פרטיות) והיום כשהוא התקשר להגיד שהשם בטן שלה צריך להיות אבטיח זה שימח אותי ממש.
אני עוברת תקופה מחורבנת באמת בצורה קיצונית מכל אספקט אפשרי, אמא שלי ניסתה לשמח אותי ולעשות הפתעה אז הזמינה לי משהו, אבל אז הסתבכה עם להכניס כתובת ואז הסתבכה כי שלחה לכתובת הלא נכונה ואז הסתבכה עם איך לעלות מול שירות לקוחות אז הייתי איתה חצי שעה מעצבנת בתמיכה טכנית בטלפון.
ואני על סף דמעות, כי למה גם כשמישהו מנסה לעשות משהו נחמד זה יוצא מגעיל ומעצבן. ואני מרגישה חרא כי היא מנסה לעשות משהו נחמד אבל למה לא להתקשר לאחי שיעזור כדי שלי באמת תהיה הפתעה?