אין ולא תהיה מחילה לסרבנים.
אין ולא תהיה מחילה לתנועת הסרבנות ההמונית האלימה ״אחים לנשק״.
תנועה שבראשה עמדו איל נווה, רון שרף ועומרי רונן, שקראה לאי התייצבות למילואים, חסמה צירים ופגעה אנושות בכשירות צה”ל ערב מלחמה קיומית.
אין ולא תהיה מחילה למי שגיבו אותם:
מגדי איזנקוט שראה לנכון ללבוש את חולצת ״אחים לנשק״ ולהרעיף תשבחות על ראשי הממרידים לסרבנות, עבור לדיסקין, חלוץ, יעלון ושאר הלשעברים, וכלה באותם גורמים בכירים מאד בתוך צה”ל שגיבו בשתיקה וברמז את הסרבנות האיומה.
הם לא טעו. הם בחרו.
בחרו באג׳נדה הפוליטית שלהם על פני ביטחון המדינה, על פני הלכידות הלאומית.
אין ולא תהיה להם מחילה.
נתניהו ב"פטריוטים"
נתניהו חזר ל"פטריוטים" לאחר תקופה קשה. טראמפ התהפך עלינו ב-180 מעלות. הופעל על ישראל לחץ אמריקאי מסיבי לסגת מלבנון, ואף הושמעו איומים מרומזים על עצירת חימושים אם לא נתיישר עם הדרישות. אבל נתניהו ניווט נכון את האירוע. הוא משך זמן, הוביל יחד עם מרקו רוביו להסכם המצוין עם לבנון, ונתן לסטיב ויטקוף ולג'יי די וואנס לשקוע בביצה האיראנית, כשברקע פורסמו אתמול דיווחים שלפיהם טראמפ שוקל לתקוף שוב באיראן, לאור כישלון השיחות עם המשטר האיראני. וכבונוס, נתניהו קיבל את הודעת השופטים, שלפיה דה-פקטו סעיף השוחד נגדו בתיק 4000 כבר אינו קיים.
נתניהו נראה טוב, אפילו טוב מאוד, עבור אדם המתקרב לגיל 80 ומתמודד בהצלחה עם לחצים בלתי נתפסים. למרות שהוא רזה יותר, פניו נראות חיוניות ולא חיוורות, משום שלדבריו הוא מקפיד לעסוק בספורט. נתניהו מבין היטב, על משקל דבריו של מרשל מקלוהן ש"המדיום הוא המסר", שגם "המראה הוא המסר". נוסף על כך, הוא ידע לשלב הומור עם אמירות נוקבות, בטון סמכותי אך לא מאיים מדי. במינון המדויק של כוח שאינו מתאמץ.
נתניהו בא לנצח את הבחירות. הוא ממוקד מטרה. המסר שלו משלב בין החוץ לבין הפנים. כלפי חוץ הוא טוען, ובמידה רבה של צדק, שהוא היחיד שהיה יכול להביא את התוצאות המרשימות של המלחמה. לא איזנקוט, לא בנט, ובוודאי לא לפיד. הם היו מתיישרים עם הלחץ האמריקאי ומפסיקים את המלחמה כבר בשלב הכניסה לרפיח. הם היו נכנעים, וכלי התקשורת ההגמוניים היו משווקים גם את זה כהצלחה גדולה. בעניין הזה נתניהו בהחלט צודק. הוא גילה נחישות, אורך רוח, התמדה ויכולת תמרון יוצאת דופן, שהובילו אותנו להישגים גדולים בשדה הקרב – גם אם עדיין לא לניצחון המוחלט.
נתניהו ממוקד מטרה גם בזירה הפנימית. בממשלה הבאה שיקים הוא מבקש להסדיר את הפצע הכואב של חוק הגיוס, וגם להשיב את הריבונות לעם, לאחר מה שהוא רואה כהשתוללות חסרת גבולות של היוריסטוקרטיה הישראלית. הוא חותר לעשות זאת על בסיס הקואליציה הנוכחית, תוך הרחבתה בעתיד באמצעות שותפים שיסכימו להיכנס לדיאלוג על ההסדרה החוקתית הנדרשת לישראל. בכך הוא פונה גם למאוכזבי הליכוד וגם למי שמחפשים יציבות חוקתית, וקורא להם למעשה לשוב הביתה.
נתניהו הוא אדם בעל ראייה היסטורית. הוא מונע מתחושת שליחות עמוקה שלפיה הוא פועל למען עם ישראל ולמען הדורות הבאים. הוא לא יעזוב את כיסאו עד שיראה את מדינת ישראל כמעצמה אזורית, הנהנית לא רק מעליונות צבאית ומעוצמה כלכלית במזרח התיכון, אלא גם מעצמאות אנרגטית, עצמאות חימושית ומדיניות חוץ שאינה שמה את כל הביצים בסל האמריקאי בלבד, אלא נשענת גם על מדינות מפתח כמו הודו, גרמניה ומעצמות אזוריות נוספות. ואת כל אלה ניתן להשיג גם באמצעות כוח השפעה רך.
נתניהו מוצג בתקשורת המזוהה עם השמאל כ"מפלג". אתמול הכותרות שרצו בכלי התקשורת ההגמוניים התמקדו בהלצה שלו, שלפיה הדבר העיקרי שהשתנה אצלו מאז 7 באוקטובר הוא העובדה שרזה. אולם הראיון כולו עסק בדבר אחר לחלוטין: בניסיון לעצב את דמותו כמנהיג היסטורי, ולא רק כפוליטיקאי המתמודד על קדנציה נוספת.
מנהיגים גדולים אינם נבחנים רק בהחלטות שקיבלו בזמן אמת, אלא גם בסיפור שהם מצליחים לספר על תקופתם. נתניהו מבקש שהסיפור שלו יהיה סיפורו של המנהיג שהוביל את ישראל להישגים חסרי תקדים במלחמה, ביסס אותה כמעצמה אזורית, והשלים את תיקון מערכת המשפט לאחר עשרות שנים של חוסר איזון. אם יצליח בכך, הוא יבטיח לעצמו מקום מרכזי בדברי ימי המדינה, לפחות כמו המקום ששמור לראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון.
עזבו רגע את הבדיחה ששי ניצן מדבר על הפרקליטות כגוף מקצועי ואובייקטיבי, הסיפור הוא האמירה שלו לפיה לא היה מצביע למועמד שהואשם בעבירת שוחד. הם לא האמינו שנתניהו ינהל משפט וירדוף צדק במחיר ציבורי ואישי קשה מנשוא. רוני אלשיך הודה בכך. התוכנית השתבשה ובמקום להרכין ראש, הם לא מרפים
איזה קטע!
יאיא הגיבור הגיע עם מצלמה להוריד שלט בעד שחרורו של יגאל עמיר, ועכשיו תעשו כולכם פרצוף מופתע...
במקרה ליד השלט עמד "הפעיל" שתלה אותו לכאורה שעות קודם לכן, והמתין עד שיאיא יגיע רק כדי להתעמת איתו מול המצלמה.
משום מה אין אחד שיודע מי הפעיל ועל החולצה שלו כתוב רק "ישוחרר יגאל עמיר" בלי לוגו של אף ארגון שעומד מאחרי המעשה.
סחתיין על ההצטרפות מקרים, אבל באמת שכך יצא שמי שהדהדו הכי הרבה את הסיפור הם ח"כ @Efratrayten1 מהדמוקרטים, שזו... מין קטע שכזה, בדיוק אותה המפלגה בה מתמודד גם יאיא.
לא יודע, אבל עושה לי דה ז`ה וו "לחרדי" של יאיר לפיד מבחירות 2019.
אגב למי ששאל למה דווקא היום?
אתם זוכרים שהדמוקרטים הצביעו אתמול בעד ביקורים אצל הנוחבות, כן?
בוקר טוב לגדי אייזנקוט.
אני מבין שהיית המום אתמול כשראית את קונצרט הטלויזיה שנתן נתניהו בפטריוטים במהלכן ענה על שאלות קשות מתוך רגישות אחריות פגיעות וכנות.
ועדיין.
זה לא מצדיק את סיכום האירוע הזה בדיבור על שמנים ושומן.
מה זו התת רמה הזו?
בנט ולפיד הלכו בדרך הלא רצינית הזו והתרסקו.
הגיע הזמן שגם אתה תענה על שאלות קשות והראשונה בהן:
כיצד אתה מדבר על נצחון בשעה שלאורך כל המלחמה גילית רפיסות ותבוסתנות ורצון לעצור את המלחמה?
כי בלהיות גיבור על אלאור אזריה מצד אחד.
ומצד שני לפחד מהאוייב כל הזמן.
אי אפשר להוביל את ישראל
פרסום ראשון ואולי אפילו אמיתי:
שלושה עובדים בשב"כ מעידים שראש השירות, דוד זיני, השאיר בכיור של המטבחון המשותף כוס מטונפת מקפה שחור מבלי לשטוף אותה. העובדים מתארים דפוס פעולה חוזר של זיני, ש"שוכח" את הכוס בכיור וממהר לדיון או לשיחה דחופה - בדיוק כשהוא אמור לשטוף אותה.
לדברי שניים מהם, זיני גם כמעט שאינו מגיע למסיבות יומולדת של העובדים במועדון במטה השב"כ - נוהג שכל ראשי השירות הקודמים הקפידו עליו - וכשהוא כן מגיע, הוא אוכל חתיכה גדולה במיוחד מהעוגה.
פנינו לדוברות שב"כ, אבל שם בחרו שלא להשיב לטענות העובדים עד למועד פרסום הידיעה. למרות זאת, אנו נמשיך לעקוב אחר הסיפור המדאיג הזה.
אעדכן...
צילום המאה
—————-
וזוהי לדעתי התמונה התנ״כית ביותר בתולדות המדינה. השבוע לפני 50 שנה (לפי התאריך העברי): בנימין נתניהו בהלוויית אחיו הבכור יוני ז״ל, כשמאחוריו ראש הממשלה רבין ושר הביטחון פרס. איש לא יכול היה לחזות אז איזו משמעות מטורפת תקבל התמונה התמימה הזו כעבור 20 שנה
(צילום: חנניה הרמן, לע״מ)
יוסי מזרחי עלב באשתו של השר עמיחי שיקלי, יועצת חינוכית של ילדיו רק בגלל שהשר שקלי התנגד לבגידת בנט בבוחריו. השר שיקלי טען שמזרחי "השקיע שעות של תכנון כדי לפוצץ את מסיבת הסיום של בני בסוף כיתה ו׳, ועדיין מתחקר את כשלון המבצע". ועכשיו מזרחי נבחר ל"אביר איכות השלטון" מטעם שרגא אליעד באמצעות היוריסטוקרטית השופטת בדימוס דורנר. כמה מפתיע. כמה מושחת.
קשת 12 משרתת את היוריסטוקרטיה ואת קפלן. קשת 12 זו פתולוגיה של אנטי ביביזם. והתוצאה היא קריסה לרייטינג חד ספרתי של חברת החדשות. וחלוקת הפרסים הפנימיים בין האליטות של ההגמוניה הישנה - כסוג של פיצוי על כך - היא לא פחות ממחליאה ופתטית.
על הסיבות לקריסת הרייטינג של חדשות 12, ולמה גורלה יהיה דומה לזה של ערוץ 10 - וכיום ערוץ 13 - אתם מוזמנים לקרוא את מאמרי במעריב.
https://t.co/tHg4RG0iyz
אני יכול לכתוב כמה וכמה מאמרים על בג״ץ הוועדה לבחירת שופטים, ואולי גם יום אחד אכתוב. אבל הטענה החשובה והבסיסית ביותר אותה ניסיתי להציג בפני הרכב השופטים הייתה - אנחנו לא חושבים שהמילה ״פוליטיקאים״ היא כינוי גנאי לאנשים מושחתים שלא ניתן להפקיד בידיהם ענייני מדינה חשובים, כמו למשל מינוי שופטים.
להיפך - אנחנו חושבים שכל הרעיון הדמוקרטי כולו נשען על אמון בנבחרי הציבור, ודווקא מי שמערערים על כך באופן בסיסי - מכרסמים ביסודות הדמוקרטיה הישראלית.
השופטים כמובן שילמו את מס השפתיים המתבקש ואמרו - ודאי, ודאי, איננו חושדים בכוונותיהם וביכולותיהם של נבחרי הציבור. אבל האמת העגומה היא שמבעד לכל שאלותיהם, קושיותיהם, תרחישי האימה ונבואות הבהלה שהומטרו עלי לאורך כל היום בצורות שונות ובניסוחים מתחלפים שבו ובצבצו חשד עמוק ובסיסי, שלא לומר - בוז תהומי וזלזול - בנבחרי הציבור.
ומיותר לומר שבוז לנבחרי הציבור איננו אלא בוז כלפי הציבור עצמו, וכלפי יכולתו להיות ריבון לגורלו באמצעות נבחריו. ובקצרה - בוז לרעיון הדמוקרטי בבסיסו. וזאת - דווקא מצד המחנה שלא מפסיק לזעוק בשם הדמוקרטיה כביכול.
וזה מה שעומד בסופו של דבר גם בבסיס התפיסה לפיה משפטנים״מקצועיים״ הם שאמורים לקבוע גם כיצד ימונו שופטים - וגם בבסיס התפיסה שאם הציבור ירצה להחליף את השיטה - השופטים גם מוסמכים פשוט למנוע מהם לממש את רצונם. אפשר לקרוא לתפיסה הזו בכל מיני שמות. אבל דמוקרטיה- זה לא. ההיפך.
הנשיא עמית אמר לי שדברי מעבירים בו חלחלה. אומר לכם מה העביר בי חלחלה והותיר בי, בסוף יום הדיונים הארוך, מועקה כבדה: שופטים שכך מזלזלים בציבור הישראלי ונבחריו ולא נותנים בהם אמון - סופם שהציבור יאבד את אמונו בהם.