שוב הימין ההזוי הזה עם נבואות הזעם הבטחונית כמו שהיו לו לפני ההתנתקות/אוסלו/עסקת שליט/השלם את החסר שהתבררו כהיסטריה מוחלטת.
אנחנו חייבים להתנהל ברציונליות, ולהקשיב רק למי שמבינים באמת, מי שאמרו בכל המקרים הקודמים שישראל חזקה ותדע להתמודד עם כל אותן החלטות ללא פגע, ומעולם לא טעו.
הקשבתי עכשיו לפודקסט מאזור פסח, דוד ורטהיים משוחח עם אילנה דיין. (לינק בציוץ הבא)
לאורך כל השיחה מנסה לשווא אילנה לשכנע ש'עובדה' אינה תעמולה פוליטית חד צדדית במסווה של "תחקירים מעמיקים", ו"ראיונות בלעדיים", שמשום מה יוצא איכשהו שכולם נגד הממשלה.
אבל לא זה העניין.
לסיום שואל אותה ורטהיים שאלה בעיניי לא מעניינת, אבל התשובה שנותנת אילנה - הו, היא דווקא כן מעניינת.
והשאלה היא:
"אם היית מראיינת את סינוואר מה היית שואלת אותו?"
אתם מכירים את המימיקה והאינטונציה. אילנה מתנשפת, מחמיאה על השאלה "הקשה", נותנת הקדמת כסת"ח על כך שהריאיון "לא לשם השואו אלא לשמוע משהו שעוד לא שמעת", נעטפת בדוק המהורהר הרגשני המוכר, כולל הפאוזות להדגשת האלמנט הדרמטי שבעומקן ומקוריותן של השאלות שהיתה שואלת, ועונה:
"(הייתי שואלת אותו) מתי החלטת שאתה יוצא לדרך.
אם חשבת לרגע מה המשמעות של זה לגבי העם שלך והאנשים שימותו מבני עמך.
ואולי לפני כל אלה, אם אני יכולה להראות לך תמונה שראיתי במו עיניי בתוך בית בבארי, של מזרון רווי בדם של ילד קטן שהיה שם ונרצח.
אתה מוכן לראות את התמונה הזאת? אתה מוכן להסביר לי איזה מלחמה על איזה חופש שבעולם מצדיקה רצח של ילד קטן?
הייתי מספרת לו על שני התאומים של איתי והדר ברדיצ'בסקי בכפר עזה.
הייתי מספרת לו על הבחורה הצעירה שראיתי בסרט של דו"צ שמנסה להתחבא בכפר עזה בתוך גן ילדים.
הייתי מספרת לו על ההוצאות להורג, הייתי מספרת לו על מעשי האונס שאני יודעת שאירעו במסיבה ברעים והייתי שואלת אותו אם הוא יודע את הפרטים.
והייתי שואלת אותו אם הוא יוכל לחיות עם זה".
התשובה שלה מעניינת ואף חשובה בעיניי, כי היא חושפת שוב בפעם האלף, בתמימות ומבלי משים, את הכשל היסודי ביותר של התקשורת הישראלית בהבנת המציאות כאן.
אילנה, זה ברור, מנסה לפנות אל הרגש של סינוואר. משתוקקת לחלץ ממנו, ולו דרך ניע זעיר בשרירי הפנים, ביטוי לחרטה על מה שעשה.
הציפייה הזו שלה ממנו, בתוספת חוסר היכולת שלה להבין שסבל בני עמו חשוב בעיניו כקליפת שום, היא ילדותית. היא פשוט לא מסוגלת להפנים את הלך הרוח הג'יהאדיסטי הפלסטיני, ומתוך זה להסיק שתמונות הזוועה האלה מבארי וכפר עזה, שאת תיאורן היא לואטת בדרמטיות למיקרופון של ורטהיים, לא יעוררו אצלו שום מבוכה או חרטה. ההיפך, גאווה. ואף הנאה. למה לתת לו את כל הטוב הזה לעיני עם ישראל?
ונניח לצורך הדיון שהיא צודקת ואני טועה, והוא היה נבוך ומתחרט. את מי לעזאזל מעניינת החרטה שלו? מה בכלל הערך שלה? דווקא לשם לקחת את הזדמנות הפז של ההצצה לדרך שבה הוא חושב?
בתשובה הזו של אילנה לורטהיים טמונה הטרגדיה הגדולה של תשלובת התקשורת, האקדמיה והתרבות הישראלית.
במשך שנות דור יושבים עיתונאים באולפנים ומלהגים הבלים על אפשרות לשלום עם האויב, מרצים מכריחים סטודנטים להקשיב בכיתות לנאומים פוליטיים שאינם יותר מאשר משאלות לב של ילדים קטנים, וקובעי טעם תרבותי קודחים לראשינו להיטים בסגנון "אדם מוזר הוא האויב שלך, בדיוק כמוך" וכו'.
אין להם את האומץ להודות שלא. האויב לא כמונו, מעולם לא היה ולעולם לא יהיה. הוא לא רוצה פשרה ושלום אלא רק לרצוח את כולנו. ואם נראה לו תמונה של ילד יהודי שאנשיו רצחו במיטה שלו בבארי, התגובה שלו בבטן תהיה שמחה, סיפוק, גאווה, התרגשות, כל אשכול התכונות הזה.
אילנה, זה ברור, מייחסת לסנוואר דרך חשיבה ועולם ערכים של המערב, שלפיו המראות האלה אינם נפלאים, כפי שבעיניו, אלא מזעזעים, כפי שבעיניה. ובשם הייחוס הזה, שהוא מדהים בחוסר היכולת שבו לראות את המציאות נכחה, היא בעצם מתחננת לקבל ממנו ביטוי לחרטה.
היא שואלת אותו "אם הוא יוכל לחיות עם זה", כי היא לא מבינה, וכנראה לעולם כבר לא תבין, שלא רק שבוודאי שכן, יותר מזה - הוא חי *למען* זה. וכמוהו הרוב המוחץ של בני עמו.
ומאליו ברור למה היא לא מבינה את זה. כי ההבנה של זה ממוטטת עיקר אמונה ומגדיר זהות בסיסי שלה ושל המחנה שלה: החתירה הטוטאלית לויתור לערבים, אם לא למען שלום, לפחות למען שקט.
ואם אין ולעולם לא יהיה שלום איתם, וכל ויתור להם (כפי שהדגים הטבח בעוטף) רק ישקיע את המדינה בצרה עמוקה יותר, במה נשאר להאמין? ולמען מה לפעול?
בלית ברירה נאחזים בעיקר האמונה בכל זאת, ומייחלים מסינוואר לחרטה.
האם יש ניתוק יותר הרסני מהמציאות מזה שמדגימה כאן אילנה דיין?
This is the most embarrassing testimony I have EVER seen. 🇮🇱
Just moments after telling Ilan Omar that there is no antisemitism on campus, the President of Columbia University changed her mind and shared a completely different story.
Unfortunately, not many of us are surprised anymore.
Here’s the biggest takeaway from today’s testimony:
Some of the elite” universities in the U.S. are fundamentally supporting antisemitism and terrorism, while others are passively allowing it to blossom.
This is the end of an era.
To some, the Ivy Leagues used to represent intellectual and cultural idealism.
Now, it not only represents complete moral decay, but the lack of values and morality altogether – replacing truth with relativism; replacing idealism with postmodern nihilism.
In a postmodern world, people think they get to choose their own truth, and then rewrite everything in order to fit their narrative; we see that taking place in real-time in this short clip with the President of Columbia University.
*
This antisemitism has to stop.
We need to stand up.
So please repost this, sharing your request for Columbia to be held accountable, and for this hatred and open antisemitism to finally be put to an end.
A timeline of bullshit since Oct 7, 2023:
Oct 2023: Hurray! Hamas massacred Zionists!
Nov 2023: Hamas killed only soldiers and helped Zionist civilians!
Dec 2023: Zionists massacred themselves!
Jan 2024: Jews massacred themselves!
Feb 2024: There is no Hamas, they're a figment of the imagination of Jews!
Mar 2024: Hurray! Hamas massacred Jews!
The difference between the right and the left in one picture.
The left is upset that Biden called Laken Riley’s murderer an “illegal” (he is). Biden is busy on TV apologizing to his deranged base.
Meanwhile, Trump is meeting with her family.
חבל על הגזלייטינג
תקראו לזה סרבנות, תקראו לזה הפסקת התנדבות, תקראו לזה שמירה על הדמוקרטיה או ארטיק וניל - אחים לנשק עצמם הודו בקולם במסיבת העיתונאים שבה הציגו 10,000 מפסיקי התנדבות שהצעד שלהם מוביל לפגיעה משמעותית בביטחון, סוף ציטוט. מה עשו ב-7.10 רלוונטי בערך כמו לטעון שבגלל שהרבה מתנחלים התנדבו זו ההוכחה שהרפורמה הייתה מוצדקת.
Argentina’s President Javier Milei (@JMilei) speaking at @YadVashem:
“Looking at the dark images of the Holocaust, I wonder where the free world was back then. And today I ask myself the exact same question again, where is the voice of the free world demanding the release of the hostages. Choosing life is demanding the release of those kidnapped. We cannot remain silent in the face of modern Nazism, today disguised as the terrorist group Hamas. Choosing life is fighting terrorism.”
Personally I think engaging in rape, murder, torture, executions and kidnapping should disqualify you from a Nobel Peace Prize - but I am SO old fashioned
SUCH a dinosaur