היי פיד, אני דרוזית ערבייה ישראלית (ובמקרה גם יתומת צה״ל וכוחות הביטחון) ואני רוצה לשתף אתכם בתחושות ומחשבות שלי לגבי חוק הלאום.
אני יתומת צה״ל, יש לי שני אחים ששירתו בצה״ל (אחד מהם עדיין) ואני בעצמי עשיתי שירות לאומי בתחנת משטרה. מה שבטוח- אי אפשר להטיל ספק בישראליות שלי.
התיעוד: נער דקר ילד בדרך חזרה מבית הספר - ״הוא לא מכיר אותם, הציקו לו ופתאום הוא שלף סכין״: על פי האמא, הנערים חזרו לבית הספר, עירוני ד׳ במודיעין, ואין כל חקירה או עונש לנערים על האירוע, בזמן שבנה היה בבית חולים ועל פי הרופאים ניצל בנס שלא פגע בעורק ראשי. ״איך אני אמורה להחזיר את הילד שלי שנפגע נפשית ופיזית והפוגעים שלו בבית הספר כרגיל״.
@RIISYI כבר אז, סיימה את תפקידה בכנסת ויצאה ישירות לשליחות של הסוכנות היהודית בוושינגטון, היא גרה בארה״ב מאז.
יצא לי לדבר איתה אחרי, הבנתי שהיו לה סיבות אישיות ליציאה המהירה מהפוליטיקה, והיא לא שוללת לחזור בעתיד.
אני באופן אישי התאכזבתי מהבחירה לעבוד בסוכנות, אנחנו צריכות נשים כמוה פה😪
(5) בחזרה ל״ברית אחים״ בראשות אל"מ במיל' וג'די סרחאן.
האם יש צורך בייצוג דרוזי בכנסת? במנהיגות דרוזית חדשה? מקצועית, מחויבת, כזאת שבאה לקדם את טובת העדה ולא אינטרסים אישיים או לשמר נוכחית סמלית? הנהגה לא מתנצלת שבאה לעבוד ולא רק להגיד ״הנה אני בכנסת, אנחנו מיוצגים״?
כן כן כן.
(9) לסיכום, אני מקווה ומאחלת להצלחה של המפלגה, בדגש על ייצוג נשי מספק, מצע ואג׳נדה ברורים מטיבים וברי יישום, וחבירה למפלגה קיימת כדי שלא יישרפו הקולות.
לחיי מנהיגות דרוזית חדשה, בכנסת, ברשויות המקומיות ובארגונים אזרחיים!
(1) השקת המפלגה הדרוזית הראשונה ״ברית אחים״- כמה מחשבות שלי על הנושא:
(כמובן שזאת דעתי האישית בלבד, ואני מניחה שהיא עוד תתעצב ותתחדד עם הזמן.)
קודם כל, כבוד על האומץ והיוזמה. זה רעיון שנזרק לאוויר בכל תקופת בחירות מאז שהייתי ילדה, והנה- מישהו הרים את הכפפה.
(8) השם ״ברית אחים- דרוזים וישראלים לקידום שותפות הגורל״
די, יש עוד מונחים בעברית. צירוף המילים ברית אחים כבר נדוש וקלישאתי, מרוב שימוש בו איבד את המשמעות ואת היכולת לרגש.
״דרוזים וישראלים״-הפרדה (לא בכוונה, כנראה) בין הדרוזים לישראלים. הדרוזים כן ישראלים, זה מה שהם חושבים גם.
(4) ועדיין, הפעם האחרונה שבה הורגש הקול הדרוזי בכנסת היה בתקופה של גדיר כמאל מריח חברת הכנסת הדרוזית הראשונה (יש עתיד וכחול לבן). חכמה, חדה, כזאת שבאה לעבוד למען העדה ובאמת הצליחה לייצר קונצנזוס.
אבל לצערי כמו שנכנסה לחיים הפוליטיים בסערה כך גם יצאה מהם, במהירות, לאחר קדנציה אחת!
(3) היום יש שלושה חברי כנסת מהעדה הדרוזית- אכרם חסון מטעם מפלגת הימין הממלכתי, חמד עמאר המכהן בכנסת כבר 16 שנה מטעם מפלגת "ישראל ביתנו", ועפיף עבד המכהן במפלגת ״הליכוד״ בקדנציה האחרונה.
בשנה הבאה אני ככל הנראה אחזור לצפון, ולא הייתי רוצה להתרגל למציאות שבה יש מעט תחנות אוטובוס והן ממוקמות רחוק, תחנות אוטובוס בלי מקומות ישיבה ובלי צל (כשאני צריכה לחכות מינימום חצי שעה לקו הבא!), כבישים ללא מדרכות וצל וללא מעברי חצייה במקומות שנחוץ.
1) היום הייתי צריכה להגיע לכפר בתחבצ וללכת ברגל מתחנת האוטובוס הביתה, אחרי שנים שלא הלכתי ברגל בכפר.
פתאום זה הכה בי, ש״זה מובן מאליו״ ש:
- תחנת האוטובוס הכי קרובה לבית שלי רחוקה 15 דקות הליכה.
- לאורך רוב הדרך אין מדרכה! הייתי צריכה ללכת על הכביש ולקוות שישימו לב אליי.
- אין צל בכלל! (מותרות גם במקומות יותר מפותחים לצערי)
- אין מעברי חצייה במקומות שחובה שיהיה!
למרות שביום יום במרכז אני הולכת ברגל ונעזרת בתחבץ כמעט לכל מקום, היום אפילו הליכה ״בקטנה״ הביתה הייתה סיוט.
הזוועות בסווידא ממשיכות, ואני מרגישה אחריות גדולה לדבר על זה, לשתף.
אין לי הסבר איך עכשיו, כשצריך את הקול שלי, את העשייה שלי, אני קופאת.
אני שומרת תכנים (מזעזעים!) שהייתי רוצה שהעולם ידע עליהם, מעלה רעיונות למי אפשר לפנות ואיך אפשר לפעול, וכלום. קופאת.