הקשיבו טוב לדברים האלה שנאמרים ע"י מוטי בבצ'יק המכונה "האיש החזק" ביהדות התורה והמושך בחוטים בקואליציה.
לא רק שיריב לוין והקואליציה הנוכחית רצו לחסל את הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת הם גם רצו להשוות את לימודי התורה לשירות הצבאי ומעל כל זה, הדובדבן של שני המהלכים האלה ("השלייקס" שעליהם תולים את הדובדבן) היה חוק שיעניק פטור רשמי וחוקי להשתמטות החרדים משירות בצה"ל, חוק שכמו שכבר הבנתם, לא היה ניתן לבקר שיפוטית גם אם היה מכשיר את ההשתמטות.
��קטע המצורף מתוך הראיון שהעניק לעיתון "משפחה" יש שני חלקים:
1. בבצ'יק מסביר את ההבטחה של לוין ערב הקמת הממשלה לתמיכה במהפכה המשפטית בתמורה להשתמטות.
2. בבצ'יק מתאר מדוע לא חוקק החוק שיאפשר השתמטות של החרדים מצה"ל כבר ב2023 לפני אישור התקציב כפי שהתחייבו נתניהו ולוין.
ספוילר: האנשים שיצאו לרחובות נגד המהפכה המשפטית של לוין במהלך 2023 הצליחו, מבלי שבטוח ידעו, למנוע את חקיקת חוק השתמטות לחרדים. האזינו.
יאיר גולן בקריאה לחברי האופוזיציה: תצביעו נגד הדחת ח"כ איימן עודה. "אנחנו במאבק מול ממשלה קיצונית, לא ציונית, שפועלת לפרק את ישראל היהודית והדמוקרטית. במאבק הזה אין מקום לניואנסים. יש עיקרון פשוט - או שאתה בולם את ההפיכה, או שאתה מעניק לה לגיטימציה"
@YairGolan1@DemocratsIL
'הייל' למנהיג
ביום שלישי ב–18:00 זימזם הסלולרי עם הודעת וואטסאפ מחבר, מפקד במילואים בעזה. "אחי, יש ��נו שבעה חיילים הרוגים, אני לא יכול יותר". באותה שעה העלה בנימין נתניהו סטורי לאינסטגרם: "צפו בריאיון שלי לערוץ 14", שהוא נראה בו מרצה את משנתו לתלמיד החכם יעקב ברדוגו. זה קרה שעות ספורות אחרי שבבאר שבע נהרגו מפגיעה ישירה אם ובנה החייל, בת זוגו ושכנה מהבניין. ארבע נשמות טהורות, מתוך 28 ישראלים שנהרגו במלחמה.
זה לא הזיז לנתניהו. הוא דיקלם בו את המסר החדש, שלפיו המלחמה עם איראן היא נס אלוקי ("סיעתא דשמיא" וכו'), ובמשתמע, שהוא עצמו שליח האל. כמובן לא שכח להזכיר את "רעייתי שרה", וסיפר לברדוגו על שני מנהיגים עולמיים המכירים בגדולתה: פוטין וטראמפ, ש"תמיד מוסר לה ד"ש, בכל שיחה".
בערב גם שחרר נתניהו סרטון מוקלט לאומה. רוב נאום התעמולה יוחד לשבחים עצמיים וקידוש ההישגים האדירים באיראן. כמה שעות אחרי הזובור מטראמפ, אחרי הפסקת אש שנכפתה על הצדדים בלא תנאים ובלי שפורסם מתווה כלשהו להמשך הטיפול בפרויקט הגרעין האיראני, שלא ברור עד כמה הוסג לאחור.
כבר ב–1984 התפרסמה כותרת ראשית ב"מעריב", על בסיס המגזין הצבאי "ג'יינס": "פצצה אטומית של חומייני בדרך לשלבי ייצור סופיים". יצחק רבין דיבר על האיום האיראני כבר ב–1992. נתניהו מיהר לנכס אותו לעצמו. התפארותו באובססיה שפיתח בנושא, כאילו מדובר במפעל חיים של איש אחד, היא מגוחכת. הוא קישקש הרבה, אבל עשה מעט. אם באמת נולדה המלחמה הנוכחית מהזדמנות של רגע אחרון ואין ברירה (אשרי המאמין), הרי היה צריך לבוא בטענות קשות למי שהביא אותנו לשם.
אבל גדל כאן עם של נתינים. חיילים צייתנים, בחז��ת ובעורף. כמו האשה בראשון לציון, שנפלה בדמעות הוקרה על צווארו של נתניהו וברקע חורבות בית הוריה שספג פגיעה ישירה וייבבה: "תודה לך על הכל, על הכל". תקשורת חופשית, ספקנית וביקורתית כבר לא קיימת: "היינו כחולמים", רעם השער של "ידיעות אחרונות", פעם עיתון רציני, אחרי ההפצצה בפורדו.
והנה, גם התבוסה הצבאית הגדולה בתולדות ישראל, 7 באוקטובר, ממוסגרת בידי מעודד ההשתמטות והפרזיטיות אריה דרעי כחלק מנס שמימי, שבלעדיו לא היינו מגיעים לתקיפות באיראן. זו לא היתה פליטת פה: הוא חזר עליה ביתר פירוט כעבור יום. במדינה נורמלית היה אדם כזה מגולגל בזפת ונוצות, ולתפישת העולם הפרימיטיבי�� שלו לא היה מקום בממשל ובפוליטיקה. כאן, הוא חבר בקבינט המדיני־ביטחוני. ינון מגל, מאנשי התקשורת הפופולריים בארץ, צייץ בעקבות הפגיעה הקשה שספג מכון ויצמן: "הקב"�� 1, מכון ויצמן 0". איזה פיגולים גדלו במדינה שהוקמה כאן בדם, יזע ודמעות? בלי שינוי כיוון דרמטי, ישראל תהיה איראן החדשה. אולי גם אנחנו זקוקים לנס.
אורי משגב - הארץ 26/06/25 (תקציר)
זה התחיל כבר בשבוע שעבר, בציניות מקפיאת דם כשאנחנו עוד היינו במקלטים, בממ״ד.
ריאליטי חדש הושק בישראל:
“נראטיב נולד!”
בלי כאבי בטן, מתוך ההריסות, קמפיין יצא לדרך. קמפיין בחירות!
ישראל היהודית, הדמוקרטית, הליברלית, המצויינת, היא שהביאה אותנו לכאן.
לא נוותר עליה לרגע.
אנחנו לא נהיה איראן!
הרצוג וה- 7 באוקטובר
הרצוג חלם להיות נשיא, נתניהו רצה נשיא בובה שישמור על נתניהו מאוחדת ומאז הוא פורע את השטרות. כמה אירוני הוא שהרצוג, איש 'העבודה', לא מגיע לקרסוליו של קודמו, הנשיא ראובן ריבלין, איש בית"ר והמחנה הלאומי, שידע להתעלות לגודל השעה והתפקיד ושימש כמגדלור מוסרי וציבורי.
מזה ארבע שנים רואה הציבור הליברל־דמוקרטי בעיניים כלות את ההתבטלות המוחלטת של הרצוג בפני המחנה הביביסטי־פשיסטי־חרדי. בהרצוג יש משהו מטעה ומבלבל. הוא לא פועל מתוך חולשה, אלא על פי תוכנית סדורה.
בראיונותיו ונאומיו האחרונים יישר הרצוג קו סופית עם הבלוק: 'אין בישראל דיקטטורה', 'כוחנו באחדותנו', 'ההתנתקות היתה טעות'. בשבוע שעבר הכריז בהתנחלות עפרה: "מתחזקת בי ההבנה עד כמה ההתיישבות היא מפעל חיוני, מפואר ומשגשג". הוא דוגל בעקביות בביטול משפט נתניהו, וזה עוד לפני שהגענו לחנינה הצפויה ("צריך לבקש ודברים ייבחנו").
הפקרת החטופים והחיילים במלחמת השולל הפוליטית לא מדירה שינה מעיניו. גם לא ההתבהמות, הג'נוסייד, ההרעבה והטרנספר. הוא יכול להמשיך לרדוף אחר כבוד וללקט תארים ועיטורים; ההיסטוריה תזכור אותו כשותף מלא לפשע החורבן שהמיטו עלינו נתניהו וסייעניו.
אורי משגב - הארץ (תקציר)
שותף מלא - לפשעי הממשלה