שמעתי שינון מגל האיש שכל מהותו הוא הפצת שנאה רעל ופילוג העם, העלה תמונה שלי מלפני 4 שנים כשזכיתי בפרס על הסיקור שלי של אוכלוסיות מוחלשות, והמאבק למען העלאת קצבאות לקשישים, והגנה על נשים שורדות אלימות. בתמונה אני לצד ישראל פריי. היום, כשפריי מצייץ ציוצים קיצוניים ונוראיים נגד חיילים כמובן שהאיש שהוא ראש מכונת הרעל החליט להפיץ את התמונה כדי לנסות להסית נגדי.
אז מסרו לאפס הזה שהלוואי שאוכלוסיות מוחלשות היו מעניינות אותו כמו שמעניין אותו כשהוא נשוי להגיד לעבודות שלו כמו הו�� חרמן עליהן, אז אולי גם ערוץ הרעל שלו היה מקדם פה משהו טוב.
הסקר של מנו גבע, אתמול בחדשות 12, הסקר הדי מדהים, שלפיו למרות הניצחון באיראן, למרות המכה הניצחת, האופוריה הגדולה, כלום לא זז פוליטית. התחושה של כל מעריצי נתניהו שיריביו ״אכלו אותה בגדול״, הסקר הזה שמלמד שגוש נתניהו לא זז, הכניס את שופרות נתניהו ושאר מעריציו, למרה שחורה. אכזבה גדולה מהציבור שלא יודע להעריך את גדולת נתניהו. הם רעילים היום יותר, ארסיים יותר, ומתגנב לליבם החשש שאם הנצחון הגדול באיראן לא הקפיץ את גוש נתניהו לפחות בעשרה מנדטים, אולי יש בעיה.
ואז קמנו בבוקר והתבשרנו על שבעת לוחמי ההנדסה שנהרגו בחאן יונס וכולנו התרסק��ו אל קרקע המציאות. ואולי, חוששים אוהדי נתניהו, הכתם הנורא מהאסון המחריד בשבעה באוקטובר חזק יותר מהכל. הטבח, המלחמה הלא נגמרת בעזה, ההרוגים מאז אותה שבת שחורה, עוד מעט 2000 הרוגים בסך הכל, כשכל אחד מאיתנו מכיר הרוג, נופל, נרצח, חטוף, זה יותר חזק. חזק יותר מכל תקיפה באיראן, מכל הפצצה בפורדו או כל חיסול של מדען גרעין איראני, או בכיר במשפחות מהפכה.
עוד כמה חודשים ייערכו הבחירות. יש רבים מאוהדי נתניהו, שגורלו, עתידו, שרידותו, חשובים להם יותר ממה שיהיה כאן. אף אחד לא יודע כיצד יתפחו הדברים. אולי תהיה נורמליזציה עם סעודיה, אולי סוריה, ואולי נגלה, חלילה, שאיראן מתאוששת ומסוכנת ��תמיד.
והבחירות הבאות, יהיו, שוב, סביב נתניהו והשאלה הגדולה האם מצביעיו בבחירות 2022, יכולים לסלוח לו על האסון הגדול בשבעה באוקטובר