נתניהו הפסיד. אני יודע לספור עד 120. 65 זה יותר מ-55. ככה עובדת הדמוקרטיה הישראלית. נקודה.
תמונת המציאות חייבת ללמד אותנו לקח אחד מהדהד: אין לנו עתיד כאן אם לא נפסיק לפחד. ואם לא נפסיק עם הגזענות. אסור לנו לקבל יותר את החלוקה הגזענית של נתניהו בין קולות יהודיים לקולות ערביים.
הקול של אזרח ישראלי שמצביע בטירה שווה בדיוק כמו הקול של אזרח ישראלי שמצביע בגבעת שמואל. לא פחות. לא בערך. בדיוק.
מי שמנסה למחוק את הקולות של האזרחים הערבים, נכנע לנתניהו ומוותר על ישראל.
ועכשיו בואו נדבר על ציונות.
בגוש של נתניהו יושבים 16 חברי כנסת ממפלגות חרדיות לא ציוניות, שמקדמות השתמטות המונית בזמן שהילדים שלנו נלחמים ונהרגים.
אם נתניהו מתעקש לספור רק רוב ציוני, שיגרע קודם כול מהגוש שלו את 16 חברי הכנסת של המפלגות החרדיות הלא־ציוניות.
הם לא יטיפו לנו על ציונות.
לגוש השינוי יש רוב ציוני: 49 מול 39.
לגוש השינוי יש רוב ישראלי: 65 מול 55.
יש לנו רוב. יש לנו אחריות. ויש לנו הזדמנות להקים ממשלת שינוי בשותפות עם אזרחי ישראל הערבים. ממשלה שתשרת את כל אזרחי ישראל.
עכשיו צריך אומץ. צריך מנהיגות. צריך להפסיק לפחד ולהתח��ל לפעול.
ממשלת שינוי עכשיו!
הערב אתיישב סביב שולחן החג יחד עם מתן, אילנה, נטלי ושני.
ואני עדיין צריכה שמישהו יצבוט אותי, אני עדיין לא מאמינה שהחלום שלי התגשם.
עם ההכנות לחג, אני נזכרת איך חיפשתי את הילד שלי בתוך חשיכה גדולה,
היו ימים שפחדתי, לילות שהתגעגעתי עד שכאב לי בגוף, רגעים שלא ידעתי מאיפה אביא כוח לעוד יום.
ואז הסתכלתי סביבי וראיתי אתכם, אזרחים ואזרחיות שעזבו הכל ובאו לעמוד איתנו, אנשים שמעולם לא הכרתי והפכו למשפחה.
עמדתם איתנו בשמש ובגשם, בכבישים, בכיכרות, בצמתים, מול שער בגין. החזקתם שלטים. צעדתם. צע��תם. בכיתם, התפללתם, הבאתם אוכל, מים וחיבוק.
לפעמים פשוט עמדתם לידנו, כדי שנדע שאנחנו לא לבד.
אל תגידו לי שהחברה הישראלית נשברה, אני ראיתי אותה קמה.
כשהאדמה רעדה מתחת לרגליים שלנו, אזרחי המדינה הזאת החזיקו אותנו, והחזיקו את המדינה.
מילואימניקים עזבו משפחות ויצאו להילחם.
מתנדבים הקימו חמ”לים.
אנשים פתחו בתים.
נשים וגברים הסיעו, בישלו, תרמו, חיפשו, ליוו משפחות, עמדו איתנו שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, גם כשכבר היה קשה לשאת את הכאב. וראיתי.
ראיתי איך הלב שלכם נשבר יחד עם הלב שלי.
אתם הייתם המאבק.
הייתם הקול כשהגרון שלנו נשרף מלצעוק.
הייתם הרגליים כשהגוף כבר ��א הצליח ללכת.
הייתם התקווה כשכמעט איבדנו אותה.
ואני לא מתנצלת. לא על אף צעקה. לא על אף חסימת כביש. לא על אף לילה שבו לא נתנו למדינה הזאת לישון בשקט.
ולא על כך שדרשנו שוב ושוב: תחזירו אותם הב��תה.
כשאמרו שאנחנו מגזימים, צעקנו חזק יותר.
כשניסו לייאש אותנו, קמנו לעוד יום.
כשניסו להפריד בינינו, החזקנו ידיים חזק יותר.
והיו גם רגעים נוראים:
לוחמים שלא חזרו.
משפחות שדפיקה אחת בדלת שינתה את חייהן לנצח.
חטופים שלא הצלחנו להשיב בחיים. יקירים שחיכינו להם חודשים ארוכים רק כדי שיוכלו סוף־סוף לשוב לאדמתם ולהיקבר בבית.
את השמות שלהם אסור להשאיר רק על מצבות. הם צריכים להיות כתובים בדרך שבה נבנה מכאן את המדינה הזאת.
כי אחרי הכאב נשארת השאלה איזו מדינה נהיה?
אני רוצה את המדינה שפגשתי ברחובות.
את העם שלא מחכה שמישהו אחר יעשה. שרואה אדם במצוקה ואומר: אני בא.
של�� שואל “מה יוצא לי מזה?” אלא “איפה צריך אותי?”
את ישראל שהוכיחה שגורל משותף הוא לא סיסמה.
אני מתגעגעת למה שאבד לנו.
לאנשים, לתמימות ולחיים שהיו לפני.
את מה שאבד אי אפשר להחזיר,
אבל את מה שגילינו בעצמנו אסור לנו לאבד.
בתוך התקופה האיומה הזאת פגשתי את מדינת ישראל שלי ואני יודעת שהיא עוד תשוב.
ישראל שלי. ישראל שלנו.
חזקה יותר. חומלת יותר.
נדיבה יותר.
ראויה יותר לאנשים המופלאים שחיים בה.
בקרוב מאד אנחנו נשיב אותה.
שנה טובה מדינה אהובה שלנו
🩵🇮🇱🩵
טוב הורדתי טוויטר בהמלצת @0rShemesh לפני כמה ימים. מסתבר שיש לי כבר משתמש מכיתה ט׳ כפי שרואים מתמונת הפרופיל איזה חמוד הייתי. בכל מקרה אחרי מי כדאי לי לעקוב כדי לקבל את חווית הטוויטר הכי אותנטית?
@voxdotcom As a jew whose whose grandmother's family was wiped out because of the holocaust, I am insulted you dare present Felix as an Anti-Semitic. Nothing could be further from the truth, I watch all his videos and fully support him. This article does nothing but spread hate and polarity